פרק א

שאלה:חייל שהגיע באיחור לתפילה ובהיותו עומד באמצע פסוקי דזימרה התחילו הציבור לומר 'קדושה', האם רשאי לענות עמהם?

תשובה:תיקנו חז"ל[1] לומר מזמורי תהילה בתחילת התפילה ולברך לפניהם ברכת 'ברוך שאמר' ולאחריהם ברכת 'ישתבח', והואיל שכך, כתבו ראשונים[2] ופסק השו"ע[3]: "צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה", והוסיף הרמ"א "ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח", ומ"מ כתבו הפוסקים[4] שלצורך מצוה עוברת כגון לקרוא ק"ש בזמנה מותר להפסיק, ויש אף שהתירו[5] לברך על טלית ותפילין אם הזדמנו לו באיחור.

אעפ"כ הותר להפסיק להשיב שלום לאדם מכובד ומפני כבודו[6] (ולמעשה בימינו לא נהגו[7]), וכל שכן שיש לחוש לכבוד שמים, ולכך כתבו ראשונים[8] שיש לענות על 'דבר שבקדושה', היינו קדיש קדושה ברכו[9] ומודים[10], שמצד כבוד שמים - השומעם מחויב לענות עליהם. וכתבו הפוסקים[11] שכן הדין כשיש לחוש לכבוד התורה, כגון שהוציאו ס"ת ואין להם מי שיקרא מלבד אותו ש'אוחז' בפסוקי דזימרה, שרשאי להפסיק בכדי לקרוא להם. וכן הדין[12] כשיש לחוש לכבוד אחר, כגון כשהכהן 'אוחז' בפסוקי דזימרה, רשאי לעלות לדוכן או לתורה, שאם לא יעלה יחשדו בו שהוא פגום וכד'.

כמו כן הותר לומר כל דברי שבח והודאה שתיקנו חז"ל[13], ולפיכך מותר לענות 'אמן' על כל ברכה[14] ולברך 'אשר יצר'[15] וכד'. ויש אף שהתירו[16] להפסיק לצורך התפילה, כגון להודיע באיזה עמוד בסידור אוחזים המתפללים.

עוד יש להעיר שאף שמותר להפסיק לכל הנ"ל, מ"מ מאחר ומקיים מצוה באמירת פסוקי דזימרה הרי שממילא פטור ממצוה אחרת ואין עליו חיוב לענות אפילו ל'דבר שבקדושה', ומאחר והוא מתפלל אף אינו נראה ככופר כשאינו עונה להם, ואכן הורו מפוסקי דורנו[17]כ שכאשר הדבר טורד את תפילתו ומשבש את כוונתו ראוי שלא יענה אפילו לדברים שבקדושה.

סיכום: אין להפסיק בדיבור באמצע פסוקי דזימרה, ואפילו לצורך מצוה, ומכל מקום ניתן במקום צורך להפסיק בדיבור לצורך מצוה עוברת, כגון לקרוא קריאת שמע בזמנה, לענות אמן, לענות לקדושה וכד׳, וכשאנוס ונאלץ להפסיק, אף לצורך מנהלתי שקשה לדחותו.

[1] ראה רי"ף ברכות כג ע"א מדפי הרי"ף:

[2] רי"ף שם, ומשמע הטעם לפי שכל פסוקי דזימרה מהווים חטיבה אחת, ועיין עוד בתוס' ברכות מו ע"א ד"ה 'כל הברכות' שבאר שברכת 'ישתבח' אינה פותחת בברוך לפי שהיא 'ברכה הסמוכה לחברתה' לברכת 'ברוך שאמר' ושלפיכך אין להפסיק ביניהם.

[3] סימן נא סעיף ד:

[4] ראה משנה ברורה שם ס"ק י, ועיין עוד שם ס"ק ז שכשצריך להפסיק מפני איזה אונס, יאמר קודם שיפסיק הפסוקים "ברוך ה'  לעולם אמן ואמן" עד "ויברך דוד":

[5] ראה משנה ברורה סימן נג ס"ק ה, ובמיוחד אם מתבייש לישב בלעדיהם שאז מותר מדין כבוד, וכדלקמן. וכן הכריע בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן פב אות ד ע"פ הרמב"ם בתשובה, אולם פוסקים רבים (שו"ע הרב סימן נא סעיף ג, כף החיים שם ס"ק ז ועוד) נוקטים שידחה את העיטוף בטלית והנחת התפילין עד אחר ישתבח וכדלקמן תשובה ג:

[6] טור, דלא גרע להשבה מפני השלום בק"ש:

[7] ראה משנה ברורה (סימן נא ס"ק יב וסימן סו ס"ק ב) שהואיל ובימינו ידוע שמקפידים שלא להשיב שלום בתפילה בביהכנ"ס, לפיכך אין לחוש לפגיעה בכבוד:

[8] ראה תוס' ברכות יג ע"ב ד"ה 'שואל' ורא"ש שם פ"ב סימן ה לענין הפסקה ל'דבר שבקדושה' בק"ש:

[9] ואגב יש להעיר שכתב בספר הליכות שלמה (פ"ו הערה כ) שהעונה על 'ברכו' באמצע פסוקי דזימרה צריך להתכוון במפורש שאינו אומרה כחלק מסדר התפילה, שכן אם כוונתו לאומרה כסדר התפילה, הרי שחשוב כהתחיל ברכת 'יוצר אור' וממילא לא יוכל להמשיך באמירת פסוקי דזימרה:

[10] עיין שו"ע סימן סו סעיף ג. ואומר דוקא את החלקים שהם מעיקר התקנה, דהיינו האמנים הראשונים בקדיש עד דאמירן בעלמא (ולמנהג אשכנז לא יאמר 'בריך הוא'), ופסוקי 'קדוש' ו'ברוך' (וי"א אף 'ימלוך') שבקדושה (ראה שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן ה וספר הליכות שלמה פ"ו סעיף יא), ועיין רמ"א שם ש'אמן' על ברכות 'האל הקדוש' ו'שומע תפילה' מעמדו ג"כ כ'דבר שבקדושה':

[11] ראה משנה ברורה סימן סו ס"ק כו, ועיין שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן ט שהוסיף גם משום כבוד הציבור:

[12] משנה ברורה שם ובסימן נא ס"ק י:

[13] שהואיל והם כענין פסוקי דזימרה, אין בהם משום הפסק. משנה ברורה שם ס"ק ד:

[14] ב"י ריש סימן נא. אך אין היתר לומר 'ברוך הוא וברוך שמו', כיון שלא הוזכרה אמירה זו בגמרא. ועיין משנה ברורה שם ס"ק ח וביה"ל שם ד"ה 'צריך' שעונה אפילו כשהוא באמצע פסוק ודוקא כשהוא במקום דסליק ענינא, ולענין דבר שבקדושה מותר אף כשלא סליק ענינא. אכן, פשוט שיש לו להשתדל תמיד לענות בין פרק לפרק (משנה ברורה שם ס"ק יב):

[15] ברם, לדעת הגר"מ אליהו (בהערותיו לקיצור שו"ע סימן יד הערה ב) אין להפסיק בפסוקי דזימרה לברכת 'אשר יצר', אלא אם ע"י שישהה מלברכה עד לאחר התפילה תעבור חצי שעה, שאז לשיטתו (שם סימן ד הערה ה) אין לברך עוד:

[16] שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן כב, ולפי שכל איסור ההפסקה אינו מצד איסור להפסיק בגוף הדברים כאיסור להפסיק בק"ש, אלא מצד איסור ההפסקה אחר הברכה, לפיכך מותר להפסיק לצורך הענין, וכדמצינו בהפסק בין 'המוציא' לסעודה (שו"ע סימן קסז סעיף ו):

[17] שו"ת ציץ אליעזר חי"א סימן ג, וכן דייק בספר הליכות שלמה (פ"ו סעיף יב) מלשון השו"ע (סימן נה סעיף כ) "היו אומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות"- משמע שאינו חיוב: