פרק כו

שאלה:האם חיילים שבגלל פעילות מבצעית נבצר מהם להתענות רשאים לקיים ברכת כהנים בתפילת מנחה?

תשובה:נחלקו הפוסקים אם חייל כהן שאינו מתענה רשאי לשאת כפיו, י"א[1] שהואיל והמדובר ביום תענית אין לחוש לשיכרות אף למי שאינו מתענה, וי"א[2] שאין לו כל היתר לכך. יש שהורו למעשה[3] שאם אין שם כהן אחר[4] - יעלה אף כהן שלא צם, ואם מצוי שם כהן אחר – יתחמק אותו כהן מהחיוב ע"י שיצא מביהכנ"ס קודם שיגיע הש"ץ ל'רצה'.

כל דין זה דוקא כשיש עשרה מתפללים הצמים שאז יש לתפילה מעמד של תפילת תענית על הלכותיה השונות (קריאת התורה וכד'), אך אם אין שם מנין צמים, נראה שאין לכהנים כלל לעלות לדוכן, ויש שהורו להתיר אם הכהן עצמו צם[5].

סיכום: כהן שנבצר ממנו לצום בתענית, ישתדל להימנע מנשיאת כפיים במנחה, ברם, אם אין שם כהן אחר, למנהג האשכנזים יסמוך על השיטות המקילות ויישא כפיו. 

[1] שו"ת גינת ורדים כלל א סימן מט.

[2] כף החיים סימן קכט ס"ק ה, ילקוט יוסף סימן קכט סעיף ג, הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן כ הערה ח:

[3] לוח ארץ ישראל בדיני צום גדליה. אולם למנהג הפוסקים הספרדים שבהערה קעה דלעיל, לא יעלה:

[4] ובספר ואני אברכם (פרק יב אות ה) כתב בשם הגרש"ז אויערבך שאם יש שם כהן יחידי - יצטרף אליו גם הכהן שלא צם, זאת בכדי שיקיימו ברכת כהנים מדאורייתא שע"פ שיטת תוס' אינה חלה ע"י כהן יחידי:

[5] תחומין חלק כד עמוד 435 בשם הגר"א נבנצל: