פרק כד

שאלה:האם חייל כהן שאינו דתי רשאי לעלות לדוכן? האם ראוי לעודדו לישא את כפיו?

תשובה:במשנה[1] מבואר שכהן שעבד עבודה זרה נפסל מלעבוד במקדש, שנאמר: "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים", וכתבו ראשונים[2] שנפסל גם מלישא את כפיו. ברם, לדעת רבים מהראשונים[3] אם חזר בתשובה, רשאי לעלות לדוכן, ויש פוסלים[4].

פסק השו"ע[5]: "מומר לעבודת אלילים לא ישא כפיו, ויש אומרים שאם עשה תשובה נושא כפיו (רמ"א – וכן עיקר)", ועוד כתב[6]: "כהן שנשא גרושה לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון כו', נטמא למת שאינו משבעה מתי מצוה, פסול מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה, עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים". ברם, לענין שאר עבירות כתב השו"ע[7]: "אע"פ שאינו מדקדק במצוות (משנה ברורה – ואפילו עבירות חמורות) וכל העם מרננים אחריו – נושא את כפיו" ומ"מ כתבו הפוסקים[8] שמומר לחלל שבת בפרהסיא דינו כעובד ע"ז ולא ישא כפיו, ויש חולקים[9].

לפי זה היה מקום לומר שכהנים 'חילונים', שלצערנו לעת עתה אינם שומרים שבת, פסולים לשאת כפיהם, אולם כידוע הורו מפוסקי דורנו[10], שבזמן הזה אין להם מעמד של מומרים וכופרים אלא הם כתינוקות שנשבו לבין הגויים שלא חונכו מעולם לקיום מצוות, ובפרט נכון הדבר כשבאים מיוזמתם לתפילה.

יתר על כן, פעמים רבות קירבתם לחיילים דתיים וחיבורם עמהם מקרבתם לאמונה ולחיי תורה ומצוות, ומאידך, אם ימנעו מהם לעלות לדוכן, עלולים לגרום להם צער ועלבון ואף להתרחקותם מן הקודש. לפיכך נראה[11] שאם כהן 'חילוני' בא מיוזמתו לשאת כפיו – אין למונעו, אך מאידך, אם אותו חייל אינו מאמין בה' ובא לברכת כהנים רק בגלל בקשת חבריו ומשום כבודם, הרי שלא שייך שהוא יחיל את ברכת ה' על המתפללים.

סיכום: כהן ׳חילוני׳ שבא מיוזמתו לשאת כפיו אין למונעו, ברם, אם במוצהר אינו מאמין ומגיע רק בכדי לסייע לחבריו, לא שייך שיחיל את ברכת ה׳ עליהם.

[1] מנחות קט ע"א:

[2] תוספות שם ד"ה 'לא ישמשו', רמב"ם פט"ו מתפילה ה"ג:

[3] תוספות שם בשם תשובת רש"י, ועוד, ועיין ב"י בשם רבינו גרשום שבכל עוז יש להפך בזכות בעלי תשובה:

[4] רמב"ם שם:

[5] סימן קכח סעיף לז:

[6] שם סעיפים מ-מא:

[7] שם סעיף לט:

[8] משנה ברורה שם ס"ק קלד, ילקוט יוסף שם סעיף עד, שו"ע המקוצר סימן כ סעיף כב:

[9] שו"ת אגרות משה ח"א או"ח סימן לג:

[10] ראה שו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, חזון איש או"ח סימן פז סקי"ד, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סימן יא, ועוד:

[11] עיין שו"ת אגרות משה שם שכתב, שאין חייבים למחות ביד חזקה באותם המקומות שמניחים לחילוניים לשאת כפיהם, אף שאין רוח חכמים נוחה מזה, ובילקוט יוסף שם (וכן בקיצור שו"ע ילקוט יוסף סימן קכח סעיף עד) שכתב, שאם הכהן מחלל שבת בפרהסיא, אם אין שם כהן אחר, אם אפשר טוב לשכנעו שיצא מחוץ לבית הכנסת ולא ישא כפיו, ואם אי אפשר לשכנעו, יש להעלים עין גם בזה, וישא כפיו לברכת כהנים. ומאידך, בפסקי תשובות (סימן קכח אות עח) כתב בשם שו"ת ציץ אליעזר (בשם האדר"ת והגרח"ע מוילנא), שעל ידי שאנו מונעים מהם לעלות לדוכן, פעמים שיכול לצאת קלקול גדול, שישתכח מהם שהם כהנים וישאו נשים פסולות לכהונה, וגם פעמים שאפשר לבוא עקב כך לקטטה ומריבה שתרחיקם מנטייתם אל הדת ומלבוא לבית הכנסת ולקרבם ליהדות, ולכן נדרש לקרבם ולא למנוע מהם מלעלות לדוכן ובפרט שיש שם עוד כהנים כשרים: