פרק כא

שאלה: האם חייל כהן הנמצא בשליחות בחוץ לארץ, יכול או צריך לשאת את כפיו?

תשובה: מנהג קדמון בקרב קהילות האשכנזים בחוץ לארץ שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא בתפילת מוסף של יום טוב[1]. חייל היוצא לשליחות לחוץ לארץ, ינהג כמנהג המקום ולא ישא כפיו, אולם כמובן רשאי הוא להתפלל במנין ספרדי (בו נושאים כפיים בכל יום) ולשאת את כפיו עמהם. משלחת קצינים וכד' העורכת מנין לעצמה במקום שאין בו קהילה יהודית – רשאים הכהנים שבה לשאת כפיהם[2].

[1] ראה רמ"א (סימן קכח סעיף מד) שכתב טעם המנהג לפי שאינם שרויים בשמחה אלא ביו"ט. ופשוט שמנהג זה שהנהיגו ראשונים יסודו בהררי קדש וטעמו עמוק. ועיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן ו:

[2] ראה בספר אורחות רבינו (ח"ב אות ה) שהורה לבני א"י המתפללים בחו"ל במנין לעצמם, שעל הכהנים לשאת כפיהם, וכן מובא בספר צידה לדרך (הוצאת מכון 'צומת') בשם הגר"מ אליהו, וכ"כ בספר פסקי תשובות סימן קכח אות צא. ברם, עיין בספר הליכות שלמה (פ"י הערה ה) שהחמיר בכך והורה שלא לשנות ממנהג המקום, וכן הורה הגר"י אריאל (ספר צידה לדרך), על כן נראה למעשה שיעלו לדוכן רק במקום שאין בו מנהג מחייב: