פרק כ

שאלה:מאחר וקשה לנעול את נעלי הצבא הגבוהות ללא מגע יד, האם עדיף לצאת מביהכנ"ס להתארגנות ובכך להפסיד חלק מהתפילה, או שעדיף להמשיך להתפלל יחף?

תשובה:כתב הרמ"א[1]: "כשיורדין מן הדוכן לא יגעו במנעליהם המטונפים (וסתם מנעלים מטונפים הם[2], יש מן האחרונים[3] שכתבו שאף שרוכי הנעליים בכלל זה, ויש מקילים בכך[4]), ואם נוגעים יטלו ידיהם לתפילה שיתפללו אחר כך"[5].

יש מן הפוסקים[6] שכתב שאם אינו יכול לנעול נעליו ללא מגע בהם (כגון באמצעות הפסק בגד או טישיו) יישאר יחף עד סוף התפילה, אבל כתבו שאר הפוסקים, שראוי לנעול נעליו. במקום צורך, כגון שאין ברז מים סמוך, יוכל הכהן לקנח ידיו בבגד וכד', וכדין הנוגע במקומות המכוסים באמצע התפילה שיכול להסתפק בכך[7].

סיכום: יש ליטול ידיים לאחר שחוזר ונועל נעליו קודם שימשיך בתפילה, ובמקום דחק ניתן להסתפק בקינוח ידיו בבגד וכד׳.

[1] סימן קכח סעיף יז:

[2] משנה ברורה שם ס"ק סב:

[3] שערים המצוינים בהלכה סימן ב קו"א סעיף ט:

[4] יביע אומר ח"ה סימן א סוף אות ה, הובא בילקוט יוסף מהדורה ראשונה ח"א עמוד יז, הליכות שלמה פ"כ אות יח:

[5] עיין באשל אברהם בושאטש (סימן פד) שכתב לחדש שאף קודם שייטול ידיו רשאי לענות אמן, זאת לפי שאין עניית אמן חשובה כאמירת דבר שבקדושה אלא כהרהור גרידא, אולם ראה בספר אשי ישראל (פרק נד הערה ב) שיש החולקים על חידוש זה:

[6] כן כתב באגודה (פרק היה קורא), מקור דין זה, הובא בכף החיים שם ס"ק קה ועוד:

[7] סימן צב סעיף ו: