פרק יט

שאלה:האם מותר לחיילים כהנים ששבו עם שחר מפעילות מבצעית לאכול ולשתות לפני שישאו כפיהם, או שעליהם להמתין עד לאחר התפילה, למרות היותם תשושים?

תשובה:מצות נשיאת כפיים אינה חלה על הכהן עם שחר אלא דוקא משקראוהו לברך[1], ממילא אינה כמצות תפילה וכד' שחלה חובה להימנע מאכילה ושתיה קודם שיקיימוה, לפיכך מותר לחייל כהן לאכול קודם שיעלה לדוכן. אכן, בדרך כלל הכהן נושא כפיו בתוך תפילת שחרית וממילא הוא מנוע מלאכול בגלל חובת התפילה, אולם אם כבר התפלל ועדיין לא עלה לדוכן, או באותו מצב שמותר לטעום קודם התפילה - גם הכהן לא יהיה מנוע מהיתר זה בגלל חובת הברכה. אכן חסידים ואנשי מעשה נהגו להקפיד שלא לאכול קודם שישאו כפיהם.

הגמרא[2] דורשת מסמיכות פרשת ברכת כהנים לפרשת נזיר שכהן ששתה רביעית יין (כחצי כוס מצויה) אסור לשאת כפיו.

כשנצרך הכהן לקדש, כגון כשאוכל קודם תפילת מוסף בראש השנה וכד', עדיף שיצא ידי חובת קידוש ע"י שישמע קידוש מאחר ולא ישתה מהיין (שהרי מצד הדין השומעים אינם צריכים לשתות מהיין כדי לצאת ידי חובת קידוש), ואם אין מי שיקדש עבורו – יקדש על מיץ ענבים[3], או יקפיד לשתות פחות משיעור רביעית יין (שהרי מצד הדין יוצא ידי חובת קידוש אף ברוב רביעית), ובשעת הדחק יוכל לקדש על משקה חריף שאינו יין אך מוגדר 'חמר מדינה'[4], (ויברך עליו שהכל).

סיכום: כהן, כל זמן שלא קראוהו לעלות לדוכן, מותר באכילה (במידה ואין מניעה מצד אכילה קודם תפילה), אולם עליו להקפיד שלא לשתות רביעית (כחצי כוס) יין. על כן אם נצרך לקדש, ישתדל לצאת בשמיעת הקידוש מאחר, או שיקדש על מיץ ענבים שאינו משכר, או על ׳חמר מדינה׳ (משקה חשוב שנוהגים לכבד בו אורחים כקפה וכד׳).

[1] כמבואר לעיל תשובה א:

[2] תענית כו ע"ב:

[3] ראה משנה ברורה שם ס"ק קמא בסופו:

[4] כשיטת המגן אברהם המובא במשנה ברורה שם. בגדר חמר מדינה, עיין שו"ע סימן רעב סעיף ט ומשנה ברורה שם ס"ק כה, ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טז) וספר שמירת שבת כהלכתה (פרק נג סעיף ט) שכתבו שהוא משקה שרגילים להחשיבו ולשתותו לכבוד האורחים או הסעודה, ולא להרוות צימאונו בלבד, ואילו בשו"ת יביע אומר (ח"ג או"ח סימן יט) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן לח) כתב ש'חמר מדינה' הוא דוקא משקה משכר: