פרק יג

שאלה:חיילים שנאלצו להתפלל בשטח האימונים קודם ש'חבר' אליהם הרכב עם הציוד האישי, האם רשאים הכהנים שבהם לשאת כפיהם ללא טלית אלא בכיסוי בגד וכד'?

תשובה:בזמן ביהמ"ק היתה אסורה ההסתכלות בידי הכהנים (אף לכהנים עצמם) לפי שהיו מברכים בשם המפורש והיתה השכינה שורה על ידיהם[1], בימינו, בעוונותינו, לא שייך איסור זה, ומ"מ כתבו הפוסקים[2] שיש להימנע מלהביט בידי הכהנים לפי שהדבר גורם היסח דעת מהברכה, אכן העיר המשנה ברורה[3] שלפי"ז היה מותר בימינו בראייה גרידא שאין בה היסח דעת, ומ"מ נהגו להחמיר אף בכך משום זכר למקדש. בגלל דין זה כתב הרמ"א[4] שנהגו הכהנים לשלשל הטלית על פניהם ולהותיר את ידיהם חוץ לטלית בכדי למנוע מעצמם מלהביט בידיהם, והמנהג הנפוץ כיום שהכהנים מכסים גם את ידיהם בכדי למנוע מהעם מלהביט.

כתבו האחרונים[5] שאם אין לכהן טלית לא ישא את כפיו מכוסות בבגד או שמיכה וכד' שהואיל ואין רגילין בכך הרי שע"י זה יגרום למתפללים היסח דעת, אכן מאחר שאינו מנוע מעיקר הדין מלברך, הרי שיחשב מבטל עשה אם יימצא בביהכנ"ס בשעה שיקראו לכהנים לעלות לדוכן ולא יעלה, לפיכך חייב לצאת מביהכנ"ס קודם 'רצה'. אולם יש שהורו[6] שרשאי כהן במצבי דחק להתכסות במגבת וכד', ואף רשאים שני כהנים להתכסות יחד בטלית גדולה.

סיכום: נחלקו אחרונים אם כהן שאין בידו טלית רשאי לכסות ידיו בשמיכה וכד׳, ונראה שבמסגרת הצבאית שישנה חשיבות גדולה לקיום המצוות כסידרן, בכדי שלא תיגרם שחיקה רוחנית לחיילים, ראוי לסמוך על הדעה המקילה.

[1] חגיגה טז ע"א:

[2] רמב"ם פי"ד מתפילה ה"ז, שו"ע סימן קכח סעיף כג:

[3] שם ס"ק פט:

[4] שם. ועיין שו"ע המקוצר (סימן כ סעיף ה ובהערה) שמנהג מקצת כהנים יוצאי צנעא להימנע מכיסוי הפנים והידיים:

[5] ראה פסקי תשובות שם אות נג וילקוט יוסף (שם סעיף ק):

[6] תחומין חלק כד עמוד 435 בשם הגר"א נבנצל, ובילקוט יוסף (שם סעיף ק) כתב שאין לשני כהנים להתכסות בטלית אחת: