פרק טו

שאלה:בית הכנסת בבסיס שצר מהכיל את כלל החיילים המתפללים, האם בשעת ברכת כהנים על המתפללים להידחק פנימה, או שניתן להסתפק בעמידה סמוך לו?

תשובה:חז"ל[1] דורשים את הפסוק "אמור להם", שעל הכהנים לברך כאדם שאומר לחבירו, ומכאן שהברכה צריכה להאמר פנים נגד פנים, ומ"מ כתב השו"ע[2] שאף כשאין הקהל עומד ממש מולם הרי הוא בכלל ברכה.

עוד הוסיף השו"ע[3] שאפילו עומדים מעבר לקירות ביהכנ"ס, מ"מ אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת מהתפשטות הברכה, וכמו כן הברכה מתפשטת אף אל העם שבשדות האנוסים במלאכתם. הביאור הלכה[4] דייק מדבריו שדוקא לעם שבשדות נצרך טעם האונס, מכאן שהעומדים מעבר לקירות ביהכנ"ס מתברכים אפילו יש ביכולתם להיכנס לביהכנ"ס, שהרי סוף סוף באו להתברך (ומ"מ פשוט שראוי להתברך ישירות מהכהן פנים כנגד פנים), ורק העומדים לצד הכהנים שנמנעים בכוונה מלהעמד לפניהם, וכל שכן אותם הנמנעים מלבוא לביהכנ"ס להתברך, הרי הם כמואסים בברכת ה'.

סיכום: ראוי שהעומדים להתברך יעמדו מול הכהנים, ומכל מקום הברכה חלה אף על שאר המתפללים העומדים חוץ לבית הכנסת, ואפילו על העם שבשדות האנוסים מלבוא לתפילה, ורק הנמנעים במכוון מלבוא להתברך אינם מתברכים.

[1] סוטה לח ע"א:

[2] סימן קכח סעיף כד:

[3] שם:

[4] שם ד"ה אם הם אנוסים: