פרק ז

שאלה: האם חייל כהן רשאי לשאת את כפיו כשאקדח תחוב בחגורת מכנסיו?

תשובה: לא מצינו בדברי חז"ל איסור לשאת כפיו בהיותו חמוש, אכן, לגבי כניסה בנשק לבית הכנסת, נאמר בגמרא[2]: "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" - מכאן שאין נכנסים בכלי זיין לבית המדרש". וכתבו ראשונים[3] שאסור להיכנס לביכנ"ס עם סכין ארוכה לפי שהתפילה מאריכה ימיו של אדם והסכין מקצרת, וכן פסק השו"ע[4].

יש שכתבו[5] שהאיסור בסכין ארוכה אפילו מכוסה, וכל ההיתר בסכין קצרה אינו אלא לפי שלעיתים נצרך לה, ואכן לפי זה חל איסור אף בכניסה עם אקדח למרות קוטנו ואפילו הוא מכוסה[6]. ויש שהתירו[7] הכנסת כל כלי זיין בהיותו מכוסה (ומ"מ אין זה מעשי לכסות כלי נשק ארוך).

יש מפוסקי דורנו[8] שכתב לחדש שכל שהנשק פרוק – אין בו איסור, לפי שבמצב זה אינו מוכשר לקצר חיים, ועוד אפשר שלחיילים אין איסור כניסה בנשק לביכנ"ס לפי שהנשק חשוב להם כתכשיט[9].

לסיכום, פשוט כי לכתחילה אין להיכנס עם נשק לביכנ"ס, אולם, בצבא ע"פ רוב אין אפשרות להשאירו באופן אחראי מחוץ לביהכנ"ס ועל כן יש להקל בדבר, אלא שראוי להכניסו פרוק מהמחסנית[10]. ולענין עלייה לדוכן כשהוא חמוש, נראה כי מותר לכהן לשאת את כפיו כשאקדח תחוב במכנסיו ומכוסה בחולצתו, אך חייל כהן הנושא רובה, יפקיד את נשקו לשמירה בידי חבירו למשך זמן ברכת הכהנים.

סיכום: מותר לשאת כפיו בהיותו חמוש, ומכל מקום ראוי שיפקיד נשקו בידי חבירו לזמן זה.

[1] נושא זה התברר ביתר אריכות בפרק יז תשובה א, וראה גם בספר הלכה כסדרה בצה"ל חלק ה סימן כב:

[2] סנהדרין פב ע"א:

[3] אורחות חיים הלכות ביכנ"ס אות ז, כלבו סימן יז, תשב"ץ סימן רב - הובאו בב"י סימן קנא, וכבר העירו האחרונים שהב"י לא ביסס דבריו על הגמרא בסנהדרין, לפי שמשם היה משמע שאין האיסור אלא בבית מדרש שקדושתו חמורה יותר:

[4] סימן קנא סעיף ו:

[5] ט"ז שם ס"ק ב:

[6] שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן יח:

[7] משנה ברורה שם ס"ק כב:

[8] ציץ אליעזר שם:

[9] ע"פ דרכו הידועה של ערוך השולחן (סימן שא סעיף נא) בהיתר טלטול נשק בשבת לחייל:

[10] הלכה כסדרה בצה"ל שם: