הקדמה

חפץ ה' בטובו לברך את עמו על ידי הכהנים המשרתים והחונים תמיד בבית ה' ואשר כל מחשבתם דבוקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה על בני ישראל ויתברכו מעשיהם, ויהי נועם ה' עליהם[1]. וזהו שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"[2] ופירש רש"י: ואני אברכם – לישראל, דבר אחר, ואני אברכם – לכהנים.

מצות נשיאת כפיים מצוה מן התורה היא הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ, הן בזמן שבית המקדש היה קיים הן בזמן הזה, ומעלתה גדולה כל כך עד שחז"ל לימדונו שכל המבטל מצוה זו מעלה עליו הכתוב כאילו ביטל שלוש מצוות עשה[3].

[1] ספר החינוך מצוה שעח:

[2] במדבר ו כז:

[3] שו"ע סימן קכח סעיף ב: