פרק כא

שאלה: חיילים אשר בדרך כלל אין אמצעי ניגוב מצוי בהישג ידם, כיצד ינהגו ביחס לניגוב הידיים לאחר הנטילה? האם ניתן בתנאי 'שטח' לרחוץ מעט את הפנים ע"י העברת הידיים הרטובות מהנטילה עליהם?

תשובה: "כל הברכות מברך עליהן עובר (קודם ובסמוך) לעשייתן", ולפיכך מן הדין היה לברך על הנטילה קודם שיעשנה, אלא מאחר ובאותה שעה אין ידיו ראויות לברכה, לפיכך מנהג האשכנזים[1] והספרדים[2] לברך בביתם מיד לאחר הנטילה, ויש שבארו[3] שבכך אף מקיים 'עובר לעשייתן', ולפי שגם הניגוב מהווה חלק מהנטילה ונצרך להסרת שארית המים שהרוח רעה שורה עליהן[4], אולם מנהג התימנים[5] לברך דווקא אחר הניגוב לפי שרק אז ידיו ראויות לברכה, אלא אם כן הדיח את שארית המים בנטילה רביעית, שאז רשאי לברך אף קודם ניגוב.

עוד כתבו הפוסקים[6] שאם נצרך לנקביו הרי שאין גופו ראוי לברכה עד שיפנה, וממילא אינו רשאי לברך אלא אחר הנטילה השניה שנוטל לכשיוצא מבית הכיסא.

כפי שהתבאר יש החוששים לרוח רעה השורה על המים שנותרו על הידיים לאחר הנטילה, ויש אף שהורה[7] ליטול את הידיים ד' פעמים, ג' להסרת הרוח רעה והרביעית להסרת שארית המים, אכן למעשה רבים לא חוששים לכך מאחר ומנגבים ידיהם לאחר הנטילה, אולם נראה שחייל שנבצר ממנו לנגב ידיים, ראוי לו יותר להקפיד על דין זה[8], דהיינו יטול ד' פעמים ואז יהא רשאי לכתחילה להעביר שארית המים על פניו.

עוד הזהירו חכמים[9] מפני ניגוב ידיו בחלוקו ולפי שעלול לגרום לשכחת תלמודו, לפיכך בתנאי שדה עדיף שינגב בתיקי הציוד וכד', אולם אם אין לו במה לנגב, רשאי לנגב בבגדו שאינו לבוש בו כעת, בכובע וכד'[10], ובדלית ברירה מותר אף לנגב בבגדיו[11]

סיכום: ניגוב הידיים אינו מעכב מלברך בנטילת שחרית, ועל כן מותר לברך בידיים רטובות, ויש מחמירים לברך רק לאחר שניגבם, וראוי להחמיר ביש לו מים ולא לברך כשרוח רעה על ידיו. לכתחילה יש להימנע מניגוב הידיים בבגדים, ועל כן עדיף שינגב בתיקי הציוד וכד'. אם אין לו במה לנגב, ינגב בבגד שאינו לבוש בו עתה (כגון בכובע), ובדלית ברירה מותר אף לנגב בבגדיו, ועדיף במצבים אלה ליטול ידיו פעם נוספת ובכך להסיר את שאריות מי הנטילה מידיו, ומכל מקום, מותר להשתמש בשארית המים שעל ידיו לרחיצת פניו כבתשעה באב.

[1] משנה ברורה סימן ד סק"ב:

[2] ילקוט יוסף סימן ד סעיף יט:

[3] עיין ב"י סימן ו ושו"ת הרדב"ז ח"א סימן רכב:

[4] אכן, עיין במשנה ברורה שם שהניגוב אינו מעכב בנטילת שחרית, ועל כן מותר לברך בידיים רטובות שיש עליהם רוח רעה, ושיש מחמירים שיברך רק אחר שניגבם, ובמשנה ברורה שם ס"ק סא כתב, שראוי להחמיר ביש לו מים ולא לברך כשרוח רעה על ידיו:

[5] שו"ע המקוצר סימן ב סעיף ב, ועיין עוד במשנה ברורה שם:

[6] משנה ברורה שם ס"ק ד, שו"ע המקוצר סימן ב סעיף ו:

[7] הגר"א ב'מעשה רב', מובא במשנה ברורה שם סק"י:

[8] ועיין עוד בשו"ע לענין תשעה באב (סימן תקנד סעיפים י-יא) "נוטל ידיו שחרית ... ולאחר שניגב ידיו ועדיין לחות קצת מעבירם על עיניו", וכל הקפידא שם על הניגוב היא בשל איסור רחיצה בצום, אך אין איסור בעצם שימוש בשארית המים לרחיצת פניו:

[9] ראה מגן אברהם סימן קנח ס"ק יז בשם התשב"ץ, ומשנה ברורה סימן קנח ס"ק מה:

[10] יש מקילים לענין זה בניגוב בשאר בגדים שאינם בכלל 'חלוקו', ויש המקילים בבגדיו כשאינו לבוש בהם, יש המתירים לנגב בבגדי אחרים (כמובן, לאחר הסכמתם), וכן יש אומרים שדוקא לענין נטילת ידיים לסעודה נאמרה אזהרה זו וממילא ניתן להקל בנטילת שחרית, עיין בספר שמירת הגוף והנפש סימן נז שהאריך בענין זה:

[11] קשרי מלחמה ח"ב סימן ב: