פרק יז

שאלה: חיילים בקומנדו הימי השוהים בתרגיל מתמשך על שפת הים והמים שבמימיותיהם נועדו לצורכי שתיה בלבד, האם רשאים במקום צורך, כגון שאין בנמצא כלי אחר, לצאת ידי חובת נטילה ע"י טבילת ידיהם במעין או בים? האם חיילים שבמהלך 'סדרת שלג' קפאו המים שבמימיותיהם יכולים לטבול ידיהם בשלג?

תשובה: לענין נטילת ידיים לסעודה כתב השו"ע[1]: "הטביל ידיו במי מעין אפילו אין בו ארבעים סאה (או במי ים ואפילו מלוחים[2]) עלתה לו טבילה כו', ואם הטבילם במי מקוה, יש אומרים שדינו כמעין, ויש אומרים שצריך מ' סאה, ונקטינן כדברי המיקל", ואילו הרמ"א כתב "ויש להחמיר לכתחילה".

נחלקו האחרונים[3] אם טבילת ידיים מועילה אף לנטילת ידיים שחרית לסילוק הרוח רעה שעליהם, לפיכך בשעת דחק ניתן לסמוך להקל ולטבול ידיו ג' פעמים במי ים, מקוה או מעין[4], ונראה שאף יש להקל[5] לטבול ידיים בנחל שרובו מי ניקוז גשמים או בשלג, שאף שלענין טבילת הגוף נטו להחמיר בהם[6], מ"מ טבילת ידיים קלה יותר, ברם, לענין שלג יש שכתבו[7] שיותר ראוי לרסקו לתוך כלי וליטול ממנו ידיו, לפיכך אם אינו יכול לרסקו ותחב בו ידיו, טוב שכאשר יזדמנו לו מים, יחזור ויטול ידיו[8].

הכרעת הפוסקים[9] שאף הטובל ידיו מברך 'על נטילת ידיים' ולא 'על טבילת ידיים', שכן לא נכון לומר שנצטווינו על טבילת הידיים אלא נצטווינו על נטילתם ורק מחמת כן אנו טובלים ידינו. אולם מנהג הספרדים[10] לא לברך כיון שיש אומרים שצריך עירוי בדוקא, וספק ברכות להקל.

עוד יש להעיר שחיילים שהאפשרויות שלפניהם הם או ליטול ידיים במי הים שאינם ראויים לשתיה וממילא פסולים לנטילה, או לטבול ידיהם שכפי שהתבאר מי הים כשרים לכך אלא שיש הנוקטים שאינו מועיל לסילוק הרוח רעה שעל ידיהם, הרי שלסעודה שנצרכת נטילה במים כשרים ודאי עדיף שיטבלו ידיהם, אולם לנטילת שחרית שנצרכת אף לסילוק הרוח רעה יש שכתבו להעדיף נטילה[11].

סיכום: בשעת דחק ניתן להקל ולטבול ידיו שחרית ג׳ פעמים במי ים, נחל, מעין, מקוה, או שלג (במידה ולא ניתן לרסקו ולהמיסו בכלי), ולמנהג האשכנזים והתימנים אף יברך על נטילה זו (׳על נטילת ידיים׳).

[1] סימן קנט סעיף יד:

[2] שהרי פשוט שלטבילה אין צריך מים הראויים לשתייה, עיין סימן קס סעיף ט:

[3] ראה משנה ברורה סימן ד ס"ק כה:

[4] ילקוט יוסף סימן ד סעיף ג ובהערה שם. ועיין במשנה ברורה שם שסתם שאף באין מ' סאה ניתן לטבול ידיו ולא הביא דברי הרמ"א הנ"ל, ונראה שהקל הואיל ונטילת ידיים שחרית קלה מנטילת ידיים לסעודה:

[5] כן סתם במשנה ברורה שם לענין שלג, וכן פסק בילקוט יוסף סימן ד סעיף ב. ועיין סימן קנט סעיף טו שהסתפק אם מועילה טבילת ידיים בנחל שכולו מי גשמים, ולכן נראה שראוי יותר להחמיר בכך:

[6] ראה שו"ע יו"ד סימן רא סעיפים ב, ל:

[7] ראה פסקי תשובות סימן קס אות כ וילקוט יוסף עמוד שח ואילך:

[8] ילקוט יוסף סימן ד סעיף ג:

[9] שו"ע סימן קנט סעיף כ, ואף שהרמ"א שם כתב לברך 'על טבילת', מ"מ המשנה ברורה (שם ס"ק צז) כתב שהכרעת האחרונים כמחבר. וכ"כ המשנה ברורה סימן ד ס"ק כה:

[10] ילקוט יוסף סימן ד סעיף ב ובהערה שם, ספר הלכה ברורה סימן ד אות מ ובירור הלכה שם אות יז:

[11] מנחת אהרון כלל א אות יד, ולפי שכבר התבאר (רמ"א סימן ד סעיף ז) שבמקום צורך אין דיני נטילה לסעודה מעכבים לנטילת שחרית, ועוד שיש המתירים נטילה במי ים הואיל וניתן להכשירם לשתיה ע"י הרתחה (עיין שו"ת מנחת יצחק ח"י סימן יד). ועיין עוד ילקוט יוסף סימן קס הערה יח: