פרק טז

שאלה:לוחם ביחידה מובחרת השוהה באימון הישרדות ומחויב לשמור את המים שבמימיותיו לצורך שתיה, האם יכול לצאת ידי חובת נטילה בטבילת ידיו בחבית שהתמלאה במהלך הלילה במי גשמים?

תשובה:כתב השו"ע[1]: "אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה[2] לקריאת שמע ולתפילה (שהרי להם נצרכת נקיות גרידא), אבל לא לרוח רעה שעליהן (שלצורך הסרתה נצרך עירוי ג' פעמים לסירוגין, ואף לא יועיל שישכשך ידיו ג' פעמים באותם המים, שכן מיד לאחר הפעם הראשונה נטמאים המים). אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפין, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן".

למעשה בשעת דחק ניתן להקל ולשכשך ידיו במים שהצטברו בחבית וכד', ואם ניתן ישכשך ידיו בג' חביות נפרדות, למנהג האשכנזים[3] אף יברך על נטילה זו וכן נראה מנהג התימנים[4] ואילו למנהג הספרדים[5] אין לברך עליה משום 'ספק ברכות להקל', ומ"מ אם אחר כך תזדמן לו האפשרות ליטול כדין, גם למנהג האשכנזים יטול ידיו שנית להסיר מעליהן את הרוח רעה[6].

סיכום: בשעת דחק ניתן להקל ולשכשך ידיו במי גשמים שהצטברו בחבית וכד׳, ובאם ניתן הדבר ישכשך ידיו בג׳ חביות נפרדות, למנהג האשכנזים והתימנים אף יברך על נטילה זו, ואילו למנהג הספרדים יימנע מברכה, ומכל מקום לכשיתאפשר לו, יחזור ויטול ידיו שנית בלא ברכה.

[1] סימן ד סעיף יב:

[2] אף שאינו שופך מהכלי על ידיו וא"כ חסר ב'כח גברא', הלא התבאר לעיל ש'כח גברא' אינו מעכב לנטילת ידיים שחרית, ועוד יעוין בשער הציון סימן קנט ס"ק נב שאפשר שהשכשוך ג"כ נחשב כ'כח גברא':

[3] סימן ד ס"ק כה:

[4] עיין שו"ע המקוצר סימן ב סעיף ה:

[5] כף החיים שם סק"מ:

[6] משנה ברורה שם ס"ק כו. ואף למנהג הספרדים, אם לא עבר זמן ממושך מאז ששכשך ידיו - יוכל לברך על הנטילה השניה: