פרק ד

שאלה:חייל הקם לשמירה באמצע הלילה ועתיד לחזור לישון, כיצד ינהג בענין הנטילה?

תשובה:נראה שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים[1] בענין טעם הנטילה, לשיטת הרא"ש שענינה הכנה לתפילת שחרית, ממילא הניעור בלילה ועתיד לחזור לישון אין לו ליטול ידיו אלא כשיקום בבוקר, לשיטת הרשב"א שהנטילה מצד שנעשה כבריה חדשה, הרי שיש לו ליטול כשקם לראשונה משנתו, וממילא לכשיחזור לישון לא תתחדש לו חובת נטילה בבוקר שכן פעם אחת נעשה אדם בריה חדשה ולא ב' פעמים[2], ואילו מצד הרוח הרעה השורה בשעת השינה נראה שחייב ליטול בכל פעם שקם.

למעשה יש לו ליטול ידיו בכל פעם שקם, אכן נראה מנהג רוב האשכנזים והספרדים שלא לברך על הנטילה הראשונה אלא על הנטילה שנוטל בבוקר קודם התפילה, שכן לשיטת הרא"ש החובה חלה דוקא אז, ואף לרשב"א שענינה להתקדש לעבודת הבורא לאחר שנעשה כבריה חדשה, אפשר שראוי לסומכה לשאר ברכות השחר, אלא שלמנהג הספרדים המברך ענט"י לאחר קימתו הראשונה, יש לו על מי לסמוך[3], אולם מנהג התימנים כנ"ל לברך לאלתר אחר הקימה הראשונה ובלבד שהיא אחר חצות, וממילא לא יברך אחר נטילת הבוקר[4].

עוד יש להוסיף שלענין ברכות השחר לישן פעמיים בלילה, המנהג שלא לברכם בלילה כלל אלא בבוקר בקומו משנתו, מלבד יוצאי תימן הנוהגים לברכם אף כשמתעתד לחזור ולישון, עיין בפרק ג תשובה ג. ואילו לענין ברכות התורה, לדעת המשנה ברורה כל שקם בלילה אחר שינת קבע ורוצה ללמוד, מברך ברכות התורה ופוטר את כל היום שלפניו, ואפילו יישן שוב באותו לילה אין צריך לחזור ולברך שנית, ואילו לדעת הגר"ע יוסף אם חזר לישון שינת קבע מתחייב מחדש לברכם בבוקר, עיין בפרק ד תשובה ו.

סיכום: הניעור בלילה משינת קבע ומתעתד לאחר מכן לחזור ולישון (כגון שקם לשמירה), מנהג האשכנזים והספרדים ליטול ידיו בלילה ללא ברכה ואף לא לברך ברכות השחר, ורק אם מתכונן לעסוק בתורה בזמן זה, מברך ברכות התורה (ולכשיקום בבוקר נוטל ידיו בברכה, ומברך ברכות השחר, ולמנהג האשכנזים לא חוזר על ברכות התורה, ואילו למנהג רבים מהספרדים, אף חוזר ומברך ברכות התורה), ומנהג רבים מיוצאי תימן, לברך ענט"י וברכות השחר כשקם לאחר חצות, אף אם מתעתד לחזור לישון. אומנם, למנהג הספרדים המברך ענט"י בקימתו הראשונה, יש לו על מי לסמוך.

[1] השיטות השונות התבארו בתשובה א:

[2] משנה ברורה סימן ד ס"ק לב:

[3] וכדברי השו"ע (סימן ו סעיף ב): "יש נוהגין להמתין לברך על נטילת ידיים עד בואם לבית הכנסת ומסדרים אותו עם שאר הברכות, ובני ספרד לא נהגו כן", וכשיטת החיי אדם (כלל ז סעיף ו) שכאשר יש הפסק גדול בין הנטילה לתפילה - ראוי להסמיך ברכת הנטילה לשאר ברכות השחר, עיין ביאור הלכה סימן ד סעיף א ד"ה 'ואפילו', ולהלן תשובה כב. אולם עיין בשו"ע הרב סימן ו סעיף ח שפסק לברך אחר הפעם הראשונה, וכשיטתו שנקט לעיקר כדעת הרשב"א. ולמנהג הספרדים ראה בקיצור ילקוט יוסף סימן ד סעיף ד:

[4] וכן הורה הגר"ד יוסף בספר הלכה ברורה ח"א סימן ד ס"ק מו, לגבי מי שקם אחר חצות הלילה והתכוון להשאר ער עד הבוקר ומשום כך נטל ידיו ובירך על נטילת ידיים, אך חזר לישון קודם עלות השחר שינת קבע. ועיין עוד בספר הלכות צבא פרק י סעיף י, שאף יכול לברך ברכות השחר עם ברכת ענט"י בקימתו הראשונה. ועיין עוד במה שכתב בשו"ת שאלת שלמה ח"ז תשובה י.