פרק יד

שאלה: האם חיילים שהליך כניסתם לחדר האוכל עלול להיות ממושך, רשאים ליטול ידיהם קודם לכן? והאם רשאים לדבר בענין נצרך בין הנטילה לאכילה?

מפקד שנאלץ לאחר שנטל ידיו להפסיק בדיבור לענין נצרך, האם עדיף שיעשה כן קודם הברכה, בין הברכה לניגוב, או שמא בין הניגוב לאכילה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", ודייקו ראשונים[2] שמלבד שיש לברך קודם המצוה, יש אף להסמיך אליה הברכה ואין להפסיק ביניהן, לפיכך כתבו האחרונים[3] שיש להקפיד להימנע מכל הפסק בין ברכת הנטילה לניגוב הידיים, שכן מבואר בשו"ע[4] שאף הניגוב מהווה חלק מהמצוה וממילא בברכה שמברך קודם הניגוב מקיים 'עובר לעשייתן'. ברם, בין הנטילה לברכה יש צד להקל במקום צורך, ואף שכבר החל במעשה הנטילה, מ"מ עיקר איסור ההפסק הוא בין הברכה למצוה, ולכך יש נוהגים לומר "שאו ידיכם קודש" בין הנטילה לברכה[5], אולם יש שהחמירו מאוד[6] בענין זה ואסרו כל הפסק אף בין הנטילה לברכה.

עוד נאמר בגמרא[7] "תיכף לנטילת ידיים ברכה", ואמנם יש מהראשונים[8] שבארו שיש להסמיך את נטילת מים אחרונים לברכת המזון, אך בירושלמי[9] משמע יותר שפירוש הגמרא שיש להסמיך את נטילת הידיים לברכת המוציא, וכתב השו"ע[10]: "יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא, ויש אומרים שצריך ליזהר, וטוב ליזהר". והוסיף הרמ"א: "ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה, מיקרי הפסק".

אולם יש לציין שחיוב הסמכה זה מקורו באיסור להסיח דעתו משמירת נקיות הידיים לאחר נטילתם, וקל הדבר מאיסור ההפסק שבין הברכה למצוה שחיובו גמור מדינא, ועל כן במקום צורך, כהמתנה בכניסה לחדר האוכל, כהשבת שלום כשחושש שהשואל בשלומו ייפגע אם לא ישיבנו, או כהנחייה מנהלתית קצרה בענין המעכב אחרים, וכד', רשאי להפסיק כל שאינו הפסק של היסח דעת ממושך וגמור[11], ברם, פשוט שאין להקל אם העיסוק גורם לטינוף ידיו, כביצוע 'שכיבות סמיכה' וכד'.

סיכום: יש להימנע מהפסק בין הנטילה לברכה שעליה, ואף בין הברכה לניגוב, אולם בין הניגוב לברכת המוציא ניתן להקל במקום צורך, ובלבד שישמור ידיו נקיות.

[1] פסחים ז ע"ב:

[2] ריטב"א שם, ועוד:

[3] עיין באריכות בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן כ:

[4] עיין סימן קנח סעיף יא:

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק מד, ובאריכות בשו"ת יביע אומר שם מאות ד ואילך:

[6] דרושי הצל"ח דרוש ד אות כב, שו"ע הרב סימן קסה סעיף א. ואכן יש שהורו לומר "שאו ידיכם קודש" קודם הנטילה, וכ"כ בילקוט יוסף שם סעיף יב שראוי להימנע מלאומרו בין הנטילה לברכה:

[7] ברכות מב ע"א:

[8] רמב"ם פ"ו מברכות ה"כ:

[9] שם פ"א ה"א:

[10] סימן קסו סעיף א:

[11] עיין מגן אברהם סימן קסה ס"ק ד ששיחה בעלמא של ב' או ג' תיבות אינה הפסק וכל שכן שמותר להשיב הן או לאו, ובסימן קסו ס"ק ב הביא שהנוהג להתפלל על מזונותיו קודם הנטילה ושכח, רשאי לומר תפילתו בין הנטילה ל'המוציא', ובסימן קסז ס"ק יד אף הזכיר שרשאי לדבר בדברי תורה מלשבת בטל, ועיין עוד ילקוט יוסף סימן קסו סעיף א, ג: