פרק י

שאלה: כשאין כלי בהישג יד, האם ניתן ליטול ידיים באמצעות פתיחת ברז המים על ידיו?

תשובה: כפי שהתבאר[1], צריכים המים לבוא על ידיו מכח פעולת אדם, ואף שפתיחת ברז על ידיו אינה ממש פעולה של נתינת מים אלא רק הסרת המחסום בפניהם, מ"מ חשובה פעולה של 'כח נותן', כל שפותח הברז מספר פעמים לזמן קצר, שכן רק הקילוח הראשון מוגדר כבא מכוחו.

אולם, מלבד זאת, הלא נטילת הידיים צריכה להיות דוקא ע"י כלי, ועל כן יש לבחון אם קודם פתיחת הברז מוגדרים המים כנתונים בתוך כלי. לענין זה יש לחלק בין מצבים בהם המים אגורים במיכל מוגבה (כפי שמצוי רבות בבסיסים צבאיים) שאז יש מקילים[2] במקום דחק להגדיר זאת כנטילה מברז חבית, ויש מחמירים[3] מאחר ואין המים מגיעים ישירות מהדוד, לבין מצבים בהם המים זורמים ישירות מהצנרת המקומית, שאז לדעת כל הפוסקים[4] אין לה שם 'כלי' ולא עלתה לו נטילה.

סיכום: יש מתירים ליטול במקום דחק מברז שהמים זורמים אליו מדוד מוגבה, אך לא מברז ביתי המחובר לצנרת מרכזית.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] עיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן ז, ילקוט יוסף סימן קנט סעיף ו, ועוד:

[3] שו"ת אור לציון חלק א סימן טז, ועיין שו"ת ציץ אליעזר שם אות ג. ועיין עוד בספר הליכות שלמה (פ"כ סעיף כו) שנקט שהואיל והדוד עשוי מתחילה לקובעו בבנין, אין לו כלל שם כלי, ולפיכך אף הורה שהעושה צרכיו סמוך לסעודה ישטוף ידיו מהברז, יברך 'אשר יצר', ואז יטול ידיו בכלי לסעודה:

[4] ראה ספר פסקי תשובות סימן קנט אות יט, והיינו לפי שתחילה נקבע הצינור בקיר ורק אח"כ מחברים אליו את הברז, ממילא יוצא שרק לאחר קביעתו בקיר נעשה כלי קיבול, והכלל הוא ש'קבעו ולבסוף חקקו' אינו כלי. ועיין בהערות הגר"מ אליהו על קיצור שו"ע סימן מ הערה יד שכתב שבדיעבד יצא ידי נטילת ידיים בברז המחובר לצינור, וכוונתו לצינור שדרכו מגיעים מים ממיכל שבראש הגג, ועיין עוד בקיצור שו"ע ילקוט יוסף ח"א סימן קנט סעיף ח, שכתב בשם הגר"ע יוסף, שאף בשעת הדחק כשאין לו כלי, אין להקל ליטול ידיו בברז המחובר לצנרת: