הקדמה

נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא "והתקדשתם" – אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" – אלו מים אחרונים", ועוד נאמר[2]: "אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה, "בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", ואומר, "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".

ממאמרי חז"ל אלה ניכר שאין בה בנטילת ידיים ענין תברואתי גרידא, אלא תוכן של עומק וקדושה יש בה, שבבוא האדם מישראל לאכול לקיום גופו אינו עושה זאת כחיה למילוי תאוותיו, יתר על כן לימדונו חז"ל[3] טעם הנטילה להיותנו רגילים ומוכשרים לאכול בטהרה לכשייבנה בית המקדש.

בשל חשיבותה וקדושתה מצינו בגדולי ישראל שדקדקו מאוד בקיום מצוה חביבה זו, ומפורסם אותו מעשה ברבי עקיבא[4] שכשהיה חבוש בבית האסורים אף הסתכן בנפשו בכדי לקיימה, וכן נפסק בשו"ע[5]: "צריך ליזהר בנטילת ידיים, שכל המזלזל בנטילת ידיים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם".

[1] ברכות נג ע"ב:

[2] ערובין כא ע"ב:

[3] חולין קו ע"א:

[4] ערובין שם:

[5] סימן קנח סעיף ט: