פרק ג

שאלה: האם חיילים הרואים את מקום המקדש במסגרת סיור בעיר העתיקה, חייבים לקרוע?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, הרואה כו' בית המקדש בחורבנו, אומר "בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" וקורע". וכן פסק השו"ע[2], והוסיף[3]: "כל הקרעים האלו בידו (הימנית, לאורך טפח (כ־10 ס"מ)), ומעומד, וקורע כל כסות שעליו (בצד שמאל) עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם", אולם למעשה המנהג[4] לקרוע רק את הבגד העליון. וכתבו הפוסקים[5] שאף יאמר "מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך כו'", וכן יאמר "ברוך דיין אמת" ויוסיף אף פסוקי צידוק הדין "הצור תמים פעלו כו'".

רבים מפוסקי דורנו[6] מורים שיש לקרוע אף בימינו (אלא שנחלקו מה נחשב ראיית 'מקום המקדש', יש אומרים[7] שחיוב הקריעה הוא כבר על ראיית כיפת הסלע ('כיפת הזהב') שעל מקום המקדש, ויש אומרים[8] שאין לקרוע אלא על ראיית מקום רצפת העזרה), אולם כידוע רבים כיום אינם נזהרים בכך[9], ומכל מקום נראה שראוי לכל יהודי לקרוע לפחות פעם אחת בחייו[10].

סיכום: לדעת רבים מפוסקי דורינו, הרואה מקום המקדש בחורבנו, אומר ״בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה״ וקורע, ונראה שאף שלדעת הרב צבי יהודה הכהן קוק אין חובה לקרוע, משום שהמקום תחת ריבונות יהודית, מכל מקום ראוי לכל יהודי לקרוע לפחות פעם אחת בחייו.

[1] מועד קטן כו ע"א:

[2] סימן תקסא סעיף ב:

[3] שם סעיף ד:

[4] כן כתבו שו"ת מנחת שלמה (ח"א ריש סימן עג), ובספר ארץ ישראל (סימן כב סעיף ד), ואף שהשו"ע פסק כרמב"ם (פ"ה מתעניות הי"ז) שלמד מהגמרא (שם): "ואלו קרעין שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו כו' ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים", שמאחר ולענין איחוי הישוו קריעה זו לקריעה על אביו ואמו, מכאן שאף בשאר ענינים דינם שווה, מ"מ המנהג למעשה כשיטת הראב"ד (שם) והרמב"ן (המובא במ"מ שם) שההשוואה אינה אלא לענין איחוי בלבד, ואילו בשאר דינים שווה קריעה זו לדיני קריעה על שאר קרובים, ועל כן קורע רק את בגדו העליון ורשאי אף בכלי. וע"ע ירושלים במועדיה - בין המיצרים עמ' רמח - רמט:

[5] משנה ברורה שם ס"ק ו ע"פ הב"ח שם בסוף הסימן:

[6] כן כתבו שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן לז, ספר תורת המדינה (עמ' 108), שו"ת באהלה של תורה (או"ח עמ' 281) וכן מובא בפניני הלכה (העם והארץ עמ' 198) בשם הגר"א שפירא זצ"ל. אמנם בספר מקור חיים השלם (ח"ב פרק צה סעיף א) הביא את דברי הרצי"ה קוק זצ"ל שגם הקריעה על מקום המקדש תלויה בריבונות בלבד ולא בבניינו, והיות והר הבית נמצא תחת שלטון ישראל אין חובת קריעה (ולענין זה יש להעיר שהגר"ש גורן כתב (שם) שאף לשיטת הרצי"ה יש לקרוע כיום, מאחר ואין ידינו תקיפה שם, אולם לדעת הגר"ש אבינר פסק ההלכה של הרצ"י במקומו עומד ואף כיום אין צורך לקרוע, היות שאין מי שמעכבנו מלבנות, ומה שאיננו בונים ואף איננו רוצים לבנות, נעשה משיקולים תורניים, מדיניים ואחרים, ובין שהם נכונים בין שאינם נכונים, מ"מ זו החלטה שלנו, ואין הגויים מעכבים בעדינו מלבנות).ועיין עוד בספר חזון עובדיה (אבלות דיני קריעה סעיף כב) שפסק, שהרואה את כיפת הזהב או אף את הכותל המערבי בלבד עליו לקרוע:

[7] כן משמעות לשון הב"ח שם, וכן כתב בספר פאת השולחן הלכות א"י סימן ג סעיף ב:

[8] כן כתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי (ספר ארץ ישראל שם סעיף ז) שכן נראה מסברא, אולם למעשה הביא אף את הדעה השניה ולא הכריע, וכן הביא את שתי הדעות בספר מועדים וזמנים ח"ז סי' רנז, ועיין ספר תשובות והנהגות (ח"א סימן שלא) שראוי להחמיר לראות גם את רצפת העזרה:

[9] מעיקר הדין יש לקרוע מחדש כל שעברו ל' יום מראייתו האחרונה, אעפ"כ מנהג ירושלים (ראה שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרמו, ברכי יוסף סימן תקסא אות ב, וספר ארץ ישראל שם סעיף ט) שהנשאר בעיר אינו קורע שוב אף כשעברו ל' יום מראייתו האחרונה את מקום הקודש, ועל דרך זו יש מקילים כיום אף לכל הנמצא בטווח נסיעה מירושלים. עוד יש להוסיף שבספר אליה רבה (סימן רכד סעיף א) כתב לענין ברכה על ראיית ע"ז שאף מיעוט שרואים אותה לראשונה אינם צריכים לברך, מאחר ונטפלים לשאר הציבור, ועל דרך זו באר בשו"ת דברי יציב (או"ח סוף סימן פט) את מנהג ירושלים הנ"ל שאין יחידים קורעים הואיל ונטפלים לשאר בני העיר שכבר נפטרו בקריעה הראשונה. ועוד כתב שם שאפשר שחכמי ירושלים ביטלו דין זה ב'שב ואל תעשה', מאחר וראו שבשל חובת הקריעה נמנעים אנשים מלבוא אל עיה"ק:

[10] שו"ת באוהלה של תורה או"ח ח"ב סימן עו. ולענין קריעה במדי צה"ל, עיין לעיל תשובה א: