פרק ט

שאלה:כיצד ינהג חייל הממהר למטלותיו, או שמעונין לנוח מעט קודם היציאה לאימונים, ויודע שלא יוכל להתעכב לזימון?

תשובה:מבואר בגמרא[1] שהסועדים בסעודה גדולה, שאינם יכולים לשמוע את ברכת הזימון, ומאידך אינם יכולים לזמן בעשרה מפאת כבודו של בעל הסעודה, יזמנו בשלושה. מכאן למדו הפוסקים[2] שאף כשצריך לצאת לדבר מצוה ואין לו שהות להמתין עד שיברכו, רשאי להחלק משאר הסועדים ולזמן בשלושה.

עוד מבואר בשו"ע[3] שכאשר רוב המסובים רוצים לזמן, מחויבים השאר לענות עמהם[4], משא"כ מיעוט, אין יכולים להצריך את הרוב לפסוק מסעודתם[5], אלא ימתינו עד שחבריהם יסיימו אכילתם. ברם, יש שפסקו[6] כשיטת הגאונים[7] שאין חיוב הזימון חל אלא כשמסיימים לאכול יחד, ולפיכך יכול האחד שסיים אכילתו לפניהם, לברך ללא זימון. ואף שלמעשה רבים חלקו על שיטה זו, מ"מ יש מן האחרונים[8]עב שכתבו שכששעתו דחוקה מאוד, יוכל לברך בפני עצמו, ויסמוך על שיטה זו.

עוד יעצו האחרונים[9] שיכול מראש להימנע מחיוב זימון ע"י שיקפיד לא להתחיל לאכול עמהם כזית יחד, ויש שהוסיפו[10] שיכול מראש להתכוון שלא להצטרף עמהם ושכוונה כזו מועילה.

סיכום: הנחפז לדבר מצוה וצריך לצאת מסעודה מרובת משתתפים קודם סיומה, רשאי להסתפק בזימון בשלושה. וכשסועד עם עוד שניים מחבריו, ראוי לפנים משורת הדין שיפסקו מסעודתם, ויענו לו לזימון כדי לאפשר לו לצאת. בשעת דחק גדולה, יש המורים שרשאי לברך בלא זימון ולסמוך על שיטת הפוסקים שאין חובת זימון חלה אלא כשמסיימים סעודתם יחדיו, אכן לכתחילה במצבים אלה ראוי להקפיד אף לא להתחיל סעודתו יחד עם שאר הסועדים, וכן להתכוון מפורשות שאינו מצטרף עמהם.

[1] ברכות נ ע"א וכן פסק השו"ע סימן קצג סעיף א:

[2] משנה ברורה שם ס"ק טז בשם מגן אברהם (שם ס"ק ז), וכתב בשם החיי אדם שאם ע"י יציאתו לא ישארו עשרה לזימון, אסור לצאת אף לדבר מצוה:

[3] סימן ר סעיף א, וראה משנה ברורה שם ס"ק ט:

[4] ואפילו שתקו ולא ענו עמהם, יצאו הרבים ידי חובתם, ואלו שלא ענו חייבים לזמן שוב לעצמם:

[5] בין אם הרוב לא מעונינים לפסוק מסעודתם מטעמי נוחות, בין אם נמנעים מכך לפי שרוצים לקיים המצוה בהידור ולברך יחד עם המזמן כפי התקנה המקורית. ומ"מ פשוט שלפנים משורת הדין ראוי שיפסקו מסעודתם ויאפשרו למיעוט לצאת:

[6] ב"ח שם אות ב:

[7] רבינו האי גאון:

[8] משנה ברורה שם ס"ק ה, ודלא כקרבן נתנאל שם פ"ז ס"ק כד:

[9] שו"ת באר משה ח"ג סימן לב, ילקוט יוסף שם סעיף ג, ועוד:

[10] שו"ת אגרות משה ח"א סימן נו, ע"ש שהוכיח דבריו מדברי הרמ"א (סימן קצג סעיף ג) שהאוכלים בבית גוי ויראים מלזמן שם, רשאים להתכוון מתחילה שלא להיקבע לזימון, וכן פסק שו"ת באר משה שם. ובאשל אברהם בוטשאש (ריש סימן קצג) נקט שאין כוונה שלא להצטרף מועלת: