פרק א

שאלה: האם חיילים הלבושים בסרבלי עבודה מוכתמים רשאים לעמוד כך לתפילה?

האם מותר לחייל להתפלל כשהוא לבוש בבגדי ספורט קצרים?

תשובה: בגמרא[1] מתואר כיצד גדולי ישראל הקפידו לסדר לבושם קודם שעמדו לתפילה, וזהו שנאמר "היכון לקראת אלהיך ישראל", ולפיכך כתבו הפוסקים[2] שיש להקפיד על הופעה מכובדת כדרך הראויה לעמידה בפני המלך, ואף כתב השו"ע[3] "ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה", על כן אין להתפלל אלא בלבוש מלא המכסה את כל גופו[4], וכמו כן יש להימנע מלהתפלל כשהוא לבוש בגדי עבודה מלוכלכים או בגדי שינה פשוטים[5], שהרי אין דרך לקבל אורחים חשובים באופן זה.

אכן במקום שאין מנהגם להקפיד על לבושם וכגון שרגילים ללכת במכנסיים קצרים[6] או בסרבלי עבודה, ניתן להקל, ובמיוחד במקום דחק שהחלפת הבגדים משבשת את פעילותם[7], אולם אף במקום דחק אין היתר להתפלל ללא חולצה, ויש אומרים[8] שאפילו אם בשל כך יימנע מלהתפלל, שכן פסק השו"ע[9]: "היתה טליתו חגורה על מותניו כו' אע"פ שממותניו ולמעלה הוא ערום מותר לקרות קריאת שמע אבל להתפלל אסור", והטעם, לפי שבתפילה הוא כעומד לפני המלך ומדבר עימו, משא"כ בשאר ענינים שבקדושה[10].

סיכום: יש להקפיד לעמוד בתפילה באופן מכובד, כראוי לעומד לפני המלך, אולם ניתן להקל במקום שאין מדקדקים כל כך בלבושם, לפיכך רשאים חיילים להתפלל בסרבלי עבודה וכד׳, ובלבד שיהיה גופם מכוסה כראוי.

[1] ברכות ל ע"ב, שבת י ע"א:

[2] עיין שו"ע סימן צא ובנו"כ:

[3] סימן צח סעיף ד:

[4] ראה משנה ברורה סימן צא ס"ק ב.ועיין עוד בשו"ע (שם סעיף ב) שכתב: "צריך לאזור אזור בשעת התפילה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה", ובמשנה ברורה (שם ס"ק ד) כתב שאם אינו רגיל בחגורה אינו צריך להקפיד בכך כל שאין לבו רואה את הערוה, על כן ביותר יש להקפיד כשלובש סרבל עבודה שיהא דבר חוצץ בין חלקו העליון של הגוף לחלקו התחתון, ועיין ילקוט יוסף (שם סעיף א) שניתן לצאת ידי חובה זו אף בגומי של בגד תחתון הצמוד לגוף, וכן כתב בספר המורים בקשת (סימן 102) בשם הגר"א נבנצל והגר"מ אליהו:

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק יא, וילקוט יוסף שם סעיף ד:

[6] ראה שו"ע שם סעיף ה ומשנה ברורה שם ס"ק יג. ומ"מ עיין משנה ברורה (סימן נג ס"ק יג) שאין ראוי לש"ץ לעבור כך לפני התיבה:

[7] ראה רמב"ם פ"ה מתפילה ה"א שאין הכנת המלבוש מעכבת במקום דחק או אונס:

[8] עיין ביה"ל (שם סעיף א ד"ה 'יצא') שדייק כן בלשון הרמב"ם, אולם בערוך השולחן (שם סעיף ד) ובכף החיים (שם ס"ק ג) הורו להיתר כשאין לו במה להתכסות:

[9] סימן עד סעיף ו:

[10] וביותר יש להחמיר לענין ש"ץ, שכן פסק השו"ע (סימן נג סעיף יג): "פוחח והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים לא ירד לפני התיבה", ועיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן ח. ברם, עיין בספר המורים בקשת (שם) שכתב בשם הגר"מ אליהו שעיקר הקפידא על הש"ץ היא בזמן שהציבור לבוש כראוי והוא בולט בהופעה שאינה מכובדת, אך אם כל הציבור כמותו, ניתן להקל במקום צורך: