פרק א

שאלה: האם חיילים ש'הוקפצו' באמצע סעודתם, ולאחר זמן קצר שבו למקום הארוחה, מחויבים לחזור וליטול ידיהם בברכה, להמשך האכילה? האם חייל שבמהלך 'תרגיל מסכם' נרדם באמצע האוכל, או חייל שקם באמצע הסעודה לעשות צרכיו, או להתפלל - מחויב לחזור וליטול ידיו בברכה, קודם שימשיך באכילתו?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן: הלכה (זו נאמרה) בסעודה, אדם יוצא להשתין מים - נוטל ידו אחת (ששפשף בה הניצוצות) ונכנס, דיבר עם חבירו והפליג - נוטל שתי ידיו ונכנס", ונפסק בשו"ע[2]: "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה (וכל שכן אם עשה צרכיו ונגע במקום טינוף), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידיים".

אולם יש שהורו[3] שאין לברך על נטילה זו. וכן הדין בישן שינת עראי בסעודה, אף אם נרדם כשעה, או במפסיק מסעודתו, אך אינו מסיח דעתו לחלוטין משמירת ידיו, ורק אם הפליג הרבה והסיח דעתו משמירתן – מברך. אולם אם נזכר באמצע הסעודה שעליו להתפלל והתפלל במקומו, אינו צריך כלל ליטול את ידיו.

סיכום: חייל שנגע באמצע הסעודה במקומות המכוסים שבגופו (שוק, ירך, חיכך בראשו) או שהשתין, וכן חייל שישן שינת עראי, או ש'הוקפץ' באמצע סעודתו ולאחר זמן שב למקום שסעד בו, אך לא הסיח דעתו משמירת ידיו, צריך לחזור וליטול ידיו להמשך הסעודה, אך לא יברך על נטילתם, ואם הפסיק מסעודתו כדי להתפלל במקומו, אינו צריך ליטלם כלל. אך אם התפנה לצרכיו הגדולים, או שנגע במקום טינופת, למנהג האשכנזים יטול ידיו שנית בברכה, ואילו למנהג חלק מהספרדים לא יברך.

[1] יומא ל ע"א:

[2] סימן קסד סעיף ב, ע"פ תשובת הרשב"א ח"א סימן קצב-קצג:

[3] כשיטת הים של שלמה חולין פ"ח סימן מא, שהעושה צרכיו בין גדולים בין קטנים באמצע סעודתו, לא יברך. אכן בעשה צרכים גדולים או נגע במקום מטונף ממש, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק יג, ובאריכות בביאור הלכה שם ד"ה 'לחזור וליטול' וד"ה 'שיש') שצריך אף לברך על הנטילה (אך אם נגע במקום מכוסה סתם, או אפילו השתין, נוטל ללא ברכה, והמברך כדעת השולחן ערוך אין למחות בידו), וכ"כ ערוך השולחן (שם סעיף ה), וכן דעת הגר"ד יוסף בספר הלכה ברורה סימן קסד סעיף ו, ועיין במשנה ברורה מהדורת 'דירשו', שלדעת החזון איש או"ח סימן כה אות ט, "בכל אופן בטלה נטילתו, ויטול ידיו, והמברך לא הפסיד, והמיקל שלא לברך אין מוחין בידו".

ברם, לדעת פוסקים רבים (ראה שו"ע הרב שם סעיף ב, כף החיים שם ס"ק טז, בן איש חי שנה א פרשת קדושים אות כא, ילקוט יוסף שם סעיף ד, שו"ע המקוצר סימן כט סעיף כא) אין לברך אף בכך.

ולענין תפילה כתב במשנה ברורה (סימן קעח ס"ק מז ובשעה"צ ס"ק מה), שכשיצא מביתו להתפלל, אף שודאי שמר על נקיון ידיו עליו לחזור וליטלם ללא ברכה, אך אם התפלל בביתו אין צריך ליטלם. והוסיף (שם ס"ק מח) לגבי הישן שינת עראי בסעודה, שמכיון שנאנס לא נחשב הפסק ועליו ליטול ידיו בלי ברכה, ורק שינה על מיטתו נחשבת לשינת קבע ולהפסק, משום שלכו"ע נחשבת סילוק גמור והיסח הדעת.  

ובערוך השולחן (סימן קע סעיף ג) אף כתב, שכשעזב את השולחן ודיבר עם חבירו שעה או שעתיים, מכיון שהסיח דעתו ולא נזהר משמירת ידיו, ייטול בלא ברכה (דאפשר שלא ניטנפו ידיו). ובמשנה ברורה (סימן קעט ס"ק ט) כתב גם שהגומר בדעתו לברך ואח"כ נמלך להמשיך ולאכול - ייטול בלא ברכה. ועיין עוד בסימן תעה סעיף א ובנו"כ שם: