פרק ג

שאלה:כיצד ינהג חייל הנצרך לצאת לבסיס קודם שהתפלל?

תשובה:כבר התבאר[1] שאין לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, ומבואר בראשונים[2] שאף יציאה לדרך כלולה בכלל חפציו, וכן פסק השו"ע[3]: "אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה".

ברם, כפי שהתבאר אין בכלל האיסור עיסוק במצוה קודם תפילה, ועוד מבואר בפוסקים[4] שבשעת הדחק, כגון שהשיירה יוצאת לדרכה ואינם מוכנים להמתין לו, ניתן להקל ולצאת לדרך קודם תפילה, לפיכך חייל הנצרך לצאת לבסיסו ומסיבה כלשהי נבצר ממנו להתפלל קודם יציאתו[5], רשאי להקל לכתחילה ולצאת לדרכו קודם תפילה, וישתדל לברך קודם יציאתו ברכות השחר ולקרוא קריאת שמע. כל זאת כמובן בתנאי שיספיק להתפלל כדין לאחר שיצא לדרכו, אך אם בשל יציאתו קודם תפילה עלול להימנע מלהתפלל – אין לו להקל בכך, מלבד במקום צורך מבצעי הפוטר מתפילה.

עוד יש להוסיף שתמיד יש להשתדל להתפלל קודם היציאה לדרך, וכבר נאמר בגמרא[6]: "אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו".

סיכום: משהגיע זמן תפילה אין לצאת לדרך קודם שיתפלל, אולם בשעת דחק, וכל שכן לצורך מצוה, ניתן להקל בכך ולהתפלל לאחר מכן, ומכל מקום יש להשתדל ולומר תחילה ברכות השחר וקריאת שמע.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] ראה רי"ף (ברכות ח ע"א מדפי הרי"ף) ורא"ש (שם פ"ב סימן ז) שאף גרסו בגמרא (ברכות יד ע"א) במקום "אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל" "אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל":

[3] סימן פט סעיף ג:

[4] עיין משנה ברורה שם ס"ק כ וסימן צ ס"ק נד:

[5] היציאה לצבא נחשבת דבר מצוה, ומותר להקדימה לכתחילה לתפילה, עיין בספר אישי ישראל (פרק יג סעיף כד הערה סב) ובפסקי תשובות (סימן פט אות טז הערה 205). ועיין בפרק יב תשובה א, שבשעת הדחק ניתן להתפלל קודם הנץ החמה, ועל כן עקרונית יש להעדיף תפילה מוקדמת ביישוב הדעת קודם היציאה לדרך, אולם אם יוצא לדרכו קודם שעת 'משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות', עדיף שיתפלל במהלך הנסיעה, וכל שכן אם מכוון את נסיעתו באופן שיתפלל במנין מסודר במהלך הדרך או לכשיגיע ליעדו, שיש להעדיף זאת על פני תפילה חפוזה ביחידות:

[6] ברכות שם: