הקדמה
"אמר רב נחמן משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים כו'"[1].
מעבר לרובד הבסיסי של הכרת הטוב וההודאה לה' על דאגתו לצרכינו הטבעיים, עוסקת ברכת המזון בענינים מרוממים ומטרות עליונות, בכך נבנה בעצת ה' הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הסולם המונע מהאדם בשעת האכילה את הנטייה אל השפלות של סיפוק ההנאה החושית הגסה, והמורה לו את המגמה האידיאלית של בנין האומה בארץ ושל ייסוד המקדש להשראת השכינה בתוכנו, כך הופכת האכילה לאדם מישראל לפעולה ערכית של בנין הגוף כחלק מהמכלול השלם של בנין האומה והופעת הקודש בעולם.
[1] ברכות מח ע"ב: