פרק ח

שאלה: האם חיילים שנפלט כדור לצידם, מחויבים בברכת הגומל?

האם חייל ששובץ לסיור ובחסדי שמים נאנס ולא הצטרף אליהם, ומטען שהופעל כנגד רכב הסיור קיפד את חיי כל הנוסעים, מחויב בברכת הגומל?

האם חייל שבחסדי שמים התגלה פגם חמור במצנחו סמוך לצאתו לצניחה, מחויב בברכת הגומל?

תשובה: כבר התבאר[1] שלמנהג האשכנזים יש לברך 'הגומל' על כל סכנה שניצל ממנה, ברם כתבו האחרונים[2] שכל זאת במידה ואכן היה במקום סכנה, אך אם כלל לא הגיע למקום הסכנה, כגון שהיה אמור להגיע ליעד מסוים ובחסדי שמים נמנע ממנו מלהגיע לשם, או שהיה במקום הסכנה ובחסדי שמים יצא משם[3] קודם האירוע, ויש שהורו שבכלל זה אף אם נפלט כדור בסמוך לו ולא פגע בו[4], אינו מברך 'הגומל', אלא יכוון בברכות השחר בברכת 'הגומל חסדים טובים'[5] או בתפילה כשאומר 'מודים אנחנו לך' וכד', ויודה לה' מעומק לבו על חסדיו עימו.

סיכום: מי שהיה אמור להימצא במקום סכנה ובחסדי שמיים נמנע ממנו מלהגיע לשם, אינו מברך הגומל, אלא יכוון בתפילת ׳מודים אנחנו לך׳ וכד׳. (כעין זה נראה שמי שנפלט כדור בסמוך לו ובחסדי שמיים לא פגע בו, לא יברך, ואילו אם ירו לעברו ובחסדי שמיים לא פגעו בו, יברך).

[1] בתשובה א:

[2] ראה שו"ת ציץ אליעזר (חלק יח סימן כב) שהביא דברי המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב העבודה פרק יג) שאם זרקו אבן לעברו וכלל לא הגיעה עדיו אין לו לברך, הואיל וכלל לא חשוב שהיה במקום סכנה:

[3] ואף אם היה המפגע בדרכו לשם, ובחסדי שמים קיבלו הנוכחים התראה על כך ועזבו את המקום, אינם חשובים שהיו במקום סכנה וניצלו. כן הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור:

[4] עיין שו"ת ציץ אליעזר (שם) שלמד מדברי המהר"ל (המובא בהערה לעיל) שאם נפלו אבן או ברזל סמוך לו ולא פגעו בו, אין לו לברך 'הגומל', וכעין זה הורה הגרש"ז אויערבך (ספר הליכות שלמה פרק כג סעיף א) שאם פגעה אבן בשימשת מכוניתו אין לו לברך כל שלא ניתזו רסיסים עליו, וכן הדין אם נורו לעברו יריות ולא פגעו בו, לעומת זאת עיין עוד בספר חיי אדם (כלל סה סעיף ד) שהורה לברך כשנפלה אבן סמוך לו, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל לענין פליטת כדור בסמוך לו. ובשו"ת להורות נתן (חלק יא סימן יג) כתב שיש לחלק בין אם זרקו עליו בכוונה להורגו, שאז אם האבן פגעה בסמוך לו הרי שהיה במקום סכנה, לבין אם לא הגיעו עדיו או שהאבן נפלה לצידו ללא כוונת זדון, שאז אינו מוגדר כשהה במקום סכנה, וכן הורה לנו הגר"ד ליאור, ועיין עוד מענין זה בתחומין חלק י עמוד 108, חלק יא עמוד 98, וחלק יט עמוד 392:

[5] ראה בספר הליכות שלמה (שם סעיף ח) שראוי במקרה זה לאומרה בפני עשרה ששניים מהם תלמידי חכמים, וכאמירת ברכת הגומל (עיין להלן תשובה י):