פרק ב

שאלה:האם חייל היוצא לניווט במרכז הארץ צריך לברך 'הגומל' בשובו לבסיס? ומה דין חייל המשרת במרכז הארץ ונוסע מידי יום לבסיסו בדרכים בין – עירוניות?

האם חיילים ששבו מ'פתיחת ציר' באורך שני ק"מ בשטח הנצפה ע"י האויב ושהסכנה בו שכיחה, מחויבים בברכת הגומל?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא", ומבואר בפוסקים[2] שיורדי הים והולכי מדברות מחויבים בברכת הגומל אף אם לא אירעה להם כל תקלה בדרכם, שכן הודאתם היא על זה גופא, שעברו במקום סכנה ולא אירע להם דבר.

נחלקו ראשונים בהגדרת 'הולכי מדברות', יש שכתבו[3] שכל הדרכים מחוץ לעיר מוגדרות כבחזקת סכנה וכל העובר בהן צריך לברך 'הגומל', יש שנקטו[4] שיש לברך על כל הילוך דרך הארוך מפרסה (כארבעה ק"מ), ואף על פחות מכן אם המקום ידוע בסכנתו, וכן מנהג הספרדים והתימנים[5], ויש שכתבו[6] שאין לברך אלא במקום שהסכנה מצויה, וכן מנהג האשכנזים.

וכן כתב השו"ע[7]: "באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי

מדברות דשכיחי ביה חיות רעות וליסטים, ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה, ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום המוחזק בסכנה ביותר - אפילו בפחות מפרסה". על כן חיילים שעשו דרכם בגיזרה שהסכנה בה שכיחה, מחויבים בברכת הגומל לכל הדעות.

נחלקו הפוסקים[8] אם חיוב הברכה למנהג הספרדים בכל דרך שאורכה פרסה (כארבעה ק"מ) הוא אפילו עובר מרחק זה בנסיעה וכד', או שמא החיוב הוא על דרך ששוהה בה בכדי שיעור זמן הליכת פרסה (72 דקות), ואם נוסע זמן קצר מכך אינו מברך למרות שעבר בדרכו מרחק רב, ולמעשה לא נהגו[9] לברך הגומל אלא על נסיעה האורכת למעלה מ־72 דקות. ברם, יש להעיר שמקצת מפוסקי ספרד[10] ותימן[11] מורים למעשה שלא לברך כיום על נסיעה האורכת למעלה מ-72 דקות בכביש ראשי שתנועת הרכבים בו ערה, ואפילו כשהדרך ארוכה מפרסה.

סיכום: מנהג רבים מהספרדים והתימנים לברך הגומל אחר כל נסיעה בין עירונית שנמשכה למעלה מ-72 דקות, ואילו מנהג האשכנזים להימנע מברכת הגומל על נסיעה בין עירונית רגילה. על כן, חייל אשכנזי לא יברך הגומל בשובו מהנווט לבסיסו או מבסיסו לביתו, ואילו חייל ספרדי יברך הגומל אם נסיעתו ארכה יותר מ-72 דקות. אכן לדברי כולם, השב מדרך שהסכנה בה שכיחה, ואפילו אינה ארוכה, חייב לברך.

[1] ברכות נד ע"ב:

[2] ביאור הלכה סימן ריט סעיף א ד"ה 'יורדי הים', ועוד. ודלא כיד המלך על הרמב"ם פ"י מברכות ה"ח, ועיין באריכות בשו"ת בצל החכמה ח"א סימן כ:

[3] רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הרפואה:

[4] אורחות חיים הלכות שני וחמישי אות כד, וכדין תפילת הדרך שמבואר בגמרא (ברכות ל ע"א) שאין לאומרה אלא על הילוך פרסה:

[5] שו"ע המקוצר סימן מז סעיף א:

[6] רא"ש ברכות פ"ט סימן ג:

[7] סימן ריט סעיף ז:

[8] ראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן יג וח"ב או"ח סימן יד:

[9] כן מסקנת הגר"ע יוסף שם, לפי שספק ברכות להקל, ובצירוף שיטת הפוסקים שאין לברך כלל על נסיעה מעיר לעיר, וכ"כ בילקוט יוסף שם סעיף טו:ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן מח אות ט) שכתב שאף אם נסע בדרך פחות מכדי פרסה ושב באותו יום ובסך הכול שהה בדרכים באותו יום למעלה מ-72 דקות, הנסיעות מצטרפות לחייבו ברכה. וכ"כ בילקוט יוסף שם:

[10] ראה כף החיים שם ס"ק מ, שו"ת אור לציון ח"ב פרק יד תשובה מב, שו"ת עשה לך רב ח"א סימן לב:

[11] שו"ע המקוצר שם בהערה: