פרק ה

שאלה: האם על חייל שקם לפנות בוקר לתורנות בחמ"ל, ומעונין לשמוע שיעור תורה מוקלט, חלה חובה לברך ברכות התורה קודם לכך?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך (לפי שהברכה תוקנה על מעשה מצוה, ובהרהור אין משום מעשה[2])", והוסיף הרמ"א: "והוא הדין דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו[3]. אולם הגר"א[4] נקט שמכיון שאף בהרהור בדברי תורה מקיים את מצות תלמוד תורה וכמו שנאמר "והגית בו יומם ולילה", לכן יש לברך גם על הרהור.

אכן כתבו הפוסקים[5] שהשומע תורה מאחר צריך לברך לדעת כולם, לפי ש'שומע כעונה' וחשוב כעושה מעשה ולא כמהרהר בעלמא. אולם בנוגע לשומע שיעור מוקלט יש מי שהסתפק[6] אם חייב לומר קודם לכן ברכות התורה אם לאו, לפיכך בכדי להוציא עצמו מהספק, יברך ברכות התורה ויאמר פסוקי ברכת כהנים וכד'[7] קודם שמיעת השיעור המוקלט.

סיכום: אין לברך ברכות התורה על הרהור בדברי תורה, ולענין שמיעת דברי תורה מוקלטים נחלקו האחרונים, ולמעשה בכדי לצאת מן הספק, ראוי לברך ולומר מספר פסוקים (כגון את פסוקי ברכת כהנים) קודם שמיעתם.

[1] סימן מז סעיף ד:

[2] עיין שו"ת יביע אומר חלק ד או"ח סימן ח:

[3] לפי שעיקר לימוד התורה שבפסיקת דין הוא בטעמי הפסיקה, ממילא מאחר ורק מהרהר בטעמים ואינו אומרם, אין לו לברך. אכן, הגר"א (שם) חולק על הרמ"א ונוקט שבעצם אמירת הפסק-דין יש משום לימוד תורה:

[4] שם, והובא במשנה ברורה שם סק"ז, ונראה שנוקט שמיוחדת מצות תלמוד תורה בכך שענינה הוא דוקא בהבנה, ולכן ההרהור חשוב כ'מעשה מצוה':

[5] שערי תשובה שם סק"ג:

[6] הגרש"ז אויערבך הליכות שלמה תפילה פ"ו סעיף ה, ולפי שאינו כדרך לימוד של שמיעת תורה מרב לתלמיד, אכן מאידך אפשר לומר שעצם השמיעה חשובה מעשה מצוה ואינה כהרהור שאין בו כל מעשה, וראה בילקוט יוסף סימן מז סעיף ה שהורה שנכון לברך במקרה זה:

[7] ראה משנה ברורה שם ס"ק ד, ה: