פרק ד

שאלה: האם חייל שהשתתף בפעילות מבצעית כל הלילה רשאי לברך בבוקר ברכות התורה?

תשובה: בדין חיוב ברכת התורה לניעור כל הלילה נחלקו הפוסקים, יש שנקטו[1] שכל שלא הפסיק בשינת קבע בלילה הרי שעדיין חלה לגביו ברכת התורה שברך מאתמול, ויש שנקטו[2] שהברכה חלה על כל יום בפני עצמו כמו ברכות השחר, וממילא משהחל יום חדש מחויב לברך מחדש. למעשה מנהג רבים מהאשכנזים[3] שהואיל ו'ספק ברכות להקל' לא יברך, ורק אם יוכל יצא בשמיעת ברכות מאדם אחר המחויב בהן או שיתכוון להיפטר בברכת 'אהבה רבה', מנהג הספרדים[4] לברך גם במקרה זה בעצמם ברכות התורה לאחר עלות השחר, ואילו מנהג התימנים[5] וחלק מהאשכנזים[6] להדר לצאת בשמיעה מאחר, וכשלא ניתן יברכו בעצמם.

אם ישן שינת קבע ביום ובכל הלילה שלאחר מכן היה ניעור, חידש רע"א[7] שלדעת כולם מחויב לברך[8], וכן נקטו מפוסקי האשכנזים[9].

והוא הדין אם היה ניעור כל הלילה ולמחרת ישן שינת קבע ביום. לפיכך אם בתום הלילה מתכנן לישון לצבור כח לפני התפילה, ראוי שימתין מלברך עד שיקום משינה זו.

עוד יש להוסיף שלמנהג האשכנזים הניעור כל הלילה מתחייב בנטילת ידיים בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר, ואילו מנהג הספרדים והתימנים במקרה זה ליטול ידיים ללא ברכה, עיין בפרק א תשובה א. ולענין ברכות השחר, לדעת כולם הניעור כל הלילה מתחייב בברכות השחר, אלא שמנהג האשכנזים והתימנים לצאת בחלק מהברכות ע"י שמיעתן מאחר, עיין בפרק ג תשובה א.

סיכום: הניעור כל הלילה, למנהג רבים מהאשכנזים לא יברך ברכות התורה בבוקר (ורק אם יוכל יצא בשמיעת הברכות מאחר, או שיתכוון להיפטר בברכת 'אהבת עולם' ('אהבה רבה')), אלא אם כן יָשַן שינת קבע ביום (שלפני אותו לילה או שלאחריו), מנהג הספרדים לברך, ואילו מנהג התימנים ומקצת מהאשכנזים להשתדל לצאת בשמיעת הברכה מאחר, וכשלא ניתן הדבר, מברכים בעצמם.

[1] עיין מ"א סימן מז ס"ק יב ובהקדמתו לסימן תצד וגר"א שם סעיף יב:

[2] עיין באריכות בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ה או"ח סימן ו, ושכן נכון ע"פ הקבלה:

[3] ראה משנה ברורה סימן מז ס"ק כח וספר אשי ישראל פרק ו סעיף כז:

[4] ילקוט יוסף סימן מז סעיף ט, הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן ז הערה ד:

[5] שו"ע המקוצר סימן ז סעיף ה:

[6] ערוך השלחן שם סעיף כג ושו"ע הרב שם סעיף ז, וכ"כ בסידור עולת ראיה עמוד נט:

[7] בדבריו על המ"א שם:

[8] יסוד דבריו בכך שנחלקו ראשונים בדין הישן שינת קבע בלילה וקם קודם עלות השחר, שלדעת רבים חייב לברך ולדעת ר"ת (ראה תוס' ברכות יא ע"ב ד"ה 'שכבר') פטור כל עוד לא החל היום, ומכאן משמע שנחלקו אם הברכה חלה עד שיפסיק בשינה או עד שיתחיל יום חדש, ממילא אם גם ישן שינת קבע וגם החל יום חדש, הרי שלדעת כולם יש לברך:

[9] משנה ברורה שם. ברם, יש שפיקפקו בחידוש זה, לפי שאפשר שדוקא שינת קבע בלילה מחייבת ברכה חדשה. עיין בשו"ת יביע אומר שם ובפסק"ת סימן מז הערה 146: