פרק ג

שאלה: כיצד ינהג בענין ברכות התורה, חייל הקם בלילה ללמוד טרם שמירתו שבסיומה חוזר לישון, וכיצד ינהג חייל הקם לסיור רכוב בחצות הלילה ונשאר ער עד לאחר "פתיחת הציר" בבוקר?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה, ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת", וכתבו האחרונים[2] שאפילו חזר לישון לאחר מכן בלילה שינת קבע, מ"מ אין צריך לחזור ולברך פעם נוספת ביום, לפי שסתם דעת האדם לפטור בברכה זו את כל היום שלפניו[3]. אולם לדעת הגר"ע יוסף[4] והגרש"ז אויערבך [5] אם חזר לישון שינת קבע בלילה, יברך שוב ברכות התורה בבוקר, ורק אם חזר לישון בבוקר (אחר עלות השחר) לא יברך ברכות התורה שנית, הואיל ואין בשינת יום משום הפסק.

יש לציין שכל זה אם החייל עתיד במהלך פעילותו בלילה לשוח בדברי תורה, אך אם אין בכוונתו לעשות זאת יכול לברך ברכות התורה בבוקר קודם תפילתו.

עוד יש להוסיף שלענין נטילת ידיים לישן פעמיים בלילה, מנהג האשכנזים והספרדים שבלילה נוטל ידיו ללא ברכה ובקומו שנית בבוקר נוטל ידיו בברכה, ואילו מנהג התימנים ליטול בברכה לאלתר בקימה הראשונה, ובבוקר ליטול שוב בלא ברכה, עיין בפרק א תשובה ד. ולענין ברכות השחר, נוהגים שלא לברכם בלילה אלא בבוקר בקומו משנתו, מלבד יוצאי תימן הנוהגים לברכם אף כשמתעתד לחזור ולישון, עיין בפרק ג תשובה ג.

סיכום: הניעור בלילה משינת קבע, אף אם מתעתד לחזור ולישון, צריך לברך עתה ברכות התורה קודם שילמד. ולענין אם צריך לחזור ולברכם בבוקר, מנהג רבים מהאשכנזים להימנע מלברך, ואפילו ישן שוב שינת קבע, ואילו רבים מהספרדים נוהגים לחזור ולברך.

[1] סימן מז סעיף יג. עיין בילקוט יוסף סימן מז סעיף לא שיש אומרים שהוא הדין אם קם להתפלל ולקרוא ק"ש שעל המיטה:

[2] משנה ברורה שם ס"ק כט. אולם עיין ערוך השולחן סימן מז סעיף כג שהורה שאם קם משינת קבע קודם חצות הלילה ומתעתד לישון שוב בהמשך הלילה לא יברך ברכות התורה אלא אחר הקימה השניה, וכדעת המקובלים שזמן ברכת התורה מתחיל בחצות הלילה:

[3]ומ"מ סיים שם שלמ"ד שיש לברך אחר שינת קבע ביום, כל שכן שיש לברך אחר שינת קבע בלילה:

[4] שו"ת יביע אומר חלק ח או"ח סימן ה הובא בילקוט יוסף סימן מז ס"ק כח. ברם, עיין כף החיים (סימן מו ס"ק מט) שהורה שהחוזר לישון לאחר חצות, לא יחזור ויברך ברכת התורה לאחר מכן:

[5] ע"פ הגר"א נבנצל, הובאו דבריו בשו"ת כחיצים ביד גיבור (ח"א עמוד 20) ובשו"ת המורים בקשת (סוף סימן 105):