פרק ה

שאלה: האם מותר להיכנס לבית הכנסת בכדי לקרוא לחבירו למסדר?

האם מותר לחיילים הנמצאים בתנאי חום קשים לשהות בבית הכנסת הממוזג?

ומה הדין ביום צום?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כו' ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים", ומסופר על גדולי האמוראים שגם בעוסקם בלימוד נמנעו מלחסות מפני המטר בביהכנ"ס. ועוד כתב הרמב"ם[2]: "היו לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחים, לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך, שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה".

אעפ"כ כתב השו"ע[3]: "ואם צריך ליכנס בהם לצורכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצורכו (משנה ברורה - אבל לא יקדים לקרותו תחילה, שאז יראה לימודו שם כטפל). ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות, יאמר לאחד מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו, או ישהה מעט ואח"כ יצא, שהישיבה בהם מצוה".

וא"כ יש לתמוה על אותם אמוראים, הלא כשם שמותר לקרוא פסוק בכדי לקרוא לחבירו, יכולים היו מלכתחילה ללמוד מעט בכניסתם לביהכנ"ס ובכך להכשיר את שהייתם שם מפני הגשמים, אלא מכאן דייקו מן האחרונים[4] שדוקא בכדי לקרוא לחבירו שאין בידו אפשרות אחרת לקוראו התירו בדרך זו, אך להישמר מהגשמים שניתן אף במקום אחר, אין להתיר[5]. אולם יש החולקים[6] על כך ונוקטים שאף להגן מפני הגשמים תועיל דרך זו. ועל כן למעשה יש להימנע משימוש בהיתר זה, אם לא במקום דוחק גדול ובדרך אקראי.

עוד יש להעיר בדין האמור, שאמנם ישיבת בתי כנסיות מצוה, אך דוקא כששוהה שם בכדי לישב בבית ה', וכגון חייל ש'נמלט' לביהכנ"ס מחדרי המגורים בשל אווירת הפקרות ששורה שם, או כגון ששוהה שם ביום צום שרבי ובכדי שיוכל להשלים את הצום כראוי, אולם אם נכנס לצרכיו, פשוט שאין בישיבתו מצוה.

סיכום: אין להיכנס לבית הכנסת להנאת עצמו, כגון בכדי לחסות בו מפני החמה או הגשמים, ומכל מקום במקום צורך כגון בכדי לקרוא לחבירו, או בשעת דחק כגון שאין לו מחסה אחר, ניתן להקל שילמד מעט או יאמר פסוק וכד׳ עם כניסתו ואגב זה ישהה שם, ובלבד שלא ינהג כן דרך קבע.

[1] מגילה כח ע"ב:

[2] פי"א מתפילה ה"ח:

[3] סימן קנא סעיף א:

[4] משנה ברורה שם ס"ק ד ובשער הציון שם ס"ק ב:

[5] עפ"ז צ"ע כיצד נוקט הביאור הלכה (שם סעיף ה ד"ה 'לעשותו') שתועיל אמירת פסוק לאפשר לקצר דרכו דרך ביהכנ"ס, אכן האור שמח (פי"א מתפילה ה"י) מפורש נוקט שלצורך זה אין אמירת פסוק מועלת, וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן טז שהביא עוד פוסקים הנוקטים כך, ומבואר עוד בדבריו שאף המקילים לנהוג בדרך זו, לא יקלו אלא בדרך אקראי:

[6] ערוך השולחן שם סעיף ד. ולדבריו צ"ל שהיתר זה הוא דחוק ועל כן נמנעו אותם אמוראים ליישמו, וכעין זה בהג"א (שם פ"ד סימן ז) שהם החמירו על עצמם: