פרק ג

שאלה: האם מותר לחייל ש'נתקע' לישון בבית כנסת?

האם ביום צום שרבי ניתן להקל וללמוד ציר ניווט בבית הכנסת הממוזג, כשאין בנמצא מקום אחר?

האם מותר להשתמש בבית כנסת במוצב קידמי אשר יש בו מעט מבנים, לצורך העברת הרצאת העשרה תרבותית שמטרתה לפוגג מעט את המתח בו נתונים הלוחמים?

תשובה: שנינו במשנה[1]: "אמר רבי יהודה, ביהכנ"ס שחרב כו' אין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא", ונאמר בגמרא[2]: "תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כו', אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי (שיהא מותר להשתמש בהם תשמישי חולין) הן עשויין, ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש".

ונחלקו ראשונים בהיקף היתר זה, יש שנקטו[3] שדברי רב אסי כפשוטם ואם התנה מראש שבונה את ביהכנ"ס על דעת להשתמש בו שימושים שונים, רשאי לעשותם, כל שאין בהם קלות ראש. יש שנקטו[4] שדברי רב אסי מתיחסים למשנה העוסקת דוקא בביכנ"ס שחרב, וחידושו שתנאי מועיל להפקיע קדושתם לאחר שיחרבו[5]. ויש שהתירו[6] בו שימוש אף בבניינו, אך רק בשעת דחק, כגון איכסון זמני של אורחים עניים.

עוד נחלקו ראשונים[7] אם תנאי מועיל דוקא בבתי כנסיות שבחו"ל, וכפשט לשון הגמ', אבל קדושת בתי כנסיות שבארץ ישראל קיימת לעולם ולא ניתנת להפקעה, או שמא כוונת הגמ' שבתי כנסיות שבבבל, בסתמא, או בדרך כלל, עשויין על תנאי, אך אף בא"י אם יתנה – יועיל תנאו.

פסק השו"ע[8]: "אם בשעת בנין ביהכ"נ התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחורבנו, אבל ביישובו לא מהני תנאי. ואפילו בחורבנו, לתשמיש מגונה, כגון זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה. במה דברים אמורים, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבא"י לא מהני שום תנאי". אולם יש מן הפוסקים[9] שנקטו שתנאי מועיל אף לשימוש בו ביישובו, יש שנקטו[10] שכן הדין רק לתשמישי חולין שאין בהן כל קלות ראש, ויש[11] אף שנטו להקל בבתי כנסיות שבא"י.

לפיכך נראה שבמצבי דחק גדולים כגון לצורך הלנת אזרחים במצבי חירום וכד', ניתן לסמוך על שיטות המקילים ולהתיר שימושי חולין בביכנ"ס שנבנה על תנאי, אולם שאר תשמישי חולין כהרצאות וכד', וכל שכן כשיש בהם קלות ראש, אין להתיר כלל[12]. ועל כן למעשה, לגבי כל שימוש חולין בביהכנ"ס, יש להיוועץ ברב היחידה.

עוד יש להעיר כי מצינו מגדולי ישראל[13] שבשל חששם מזלזול בקדושת ביכנ"ס, הגדירו מפורשות בשעת הבנייה שאינם בונים ביכנ"ס, אלא מייחדים מקום לשם כינוס הציבור לתפילה ושאר עניני ציבור. באופן זה אכן ניתן להשתמש במקום שימושי חולין, אך כבר העירו הפוסקים[14] שהנוהגים כך חסרים במצוות בניית ביכנ"ס.

סיכום: במצבי דחק גדולים, כגון לצורך הלנת אזרחים שנאלצו להתפנות מבתיהם וכד׳, ניתן (תוך היוועצות ברב היחידה) לסמוך על שיטות המקילים ולהתיר שימושי חולין בבית כנסת שנבנה על תנאי זה, אולם שאר תשמישי חולין כהרצאות לימוד צירי נווט וכד׳, וכל שכן כשיש בהם קלות ראש, אין להתיר כלל.

[1] מגילה כח ע"א:

[2] שם ע"א וע"ב:

[3] רש"י שם ד"ה 'על תנאי':

[4] תוס' שם ד"ה 'בתי כנסיות' ורא"ש שם פ"ד סימן ז:

[5] וכפי שאכן מצינו באמוראי בבל, שלמרות המבואר שבתי כנסיותיהם היו על תנאי, מ"מ לא נהגו להקל בכבודם.ובאר טעמם בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן מד), שסוברים שאין תנאי מועיל להפקעת קדושה, לפי שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל, משא"כ בחורבנו, לפי שכאילו פירשו שמקדישים רק את ביהכנ"ס ולא את האדמה, ולפיכך משחרב אין שם יותר קדושה, ואעפ"כ אסורים שם בתשמיש מבוזה, לפי שבכך פוגעים בביהכנ"ס שהיה שם:

[6] ר"ן שם ט ע"א מדפי הרי"ף, בשם הרמב"ן:

[7] שיטת התוס' (שם) שאין תנאי מועיל אלא בחו"ל, ואילו הביאור הלכה (סימן קנא סעיף יא ד"ה 'אבל בבתי כנסיות שבא"י') נקט ששאר ראשונים לא חילקו חילוק זה לפי שסוברים שתנאי מועיל אף בא"י:

[8] סימן קנא סעיף יא:

[9] ראה ט"ז (שם ס"ק א) שהתיר להאכיל עניים בביהכנ"ס, ובאר המשנה ברורה (שם ס"ק ה) שס"ל שתנאי מועיל אף בבניינו:

[10] ראה מגן אברהם (שם ס"ק יד) שהקשה מדוע לא יועיל תנאי ביישובו, והלא מקובלנו (סימן קנד סעיף ח) שבכל תשמישי קדושה מועיל תנאי, ותירץ שאכן לסתם שימוש חולין מועיל תמיד תנאי, ורק לשימוש שיש בו קלות ראש כאכילה ושתיה ושימוש בביהכנ"ס למחסה מפני הגשמים, אין תנאי מועיל אלא בחורבנו.מדבריו למדנו שישנם שלושה קטגוריות של תשמישים: תשמיש חול שמותר בביכנ"ס שנבנה על תנאי, תשמיש שיש בו קלות ראש קלה כאכילה ושתיה שאינו מותר אלא בחורבנו, ותשמיש בזוי ביותר כעריכת חשבונות וזריעה בו שאף בחורבן ביהכנ"ס לא התירוהו.אולם הביאור הלכה (שם ד"ה 'לא מהני') חלק על כך והוכיח מהרא"ש (מגילה פ"ד סימן ז) שכל שימוש חולין לא הותר אלא בחורבנו, שהרי מפורש שם שאפילו לאפשר להיכנס לביהכנ"ס לקרוא לחבירו לא הועיל תנאי, ובאר שמה שמצינו שמועיל תנאי לתשמישי קדושה, אפשר שביכנ"ס שונה בגלל חשיבותו, וגזרו חז"ל שלא יועיל בו תנאי ביישובו לכל תשמיש חול:

[11] ביאור הלכה שם:

[12] רבים דנו בענין לימודי חול בחדרי לימוד של בתי מדרש, ראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ז סימן כא ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימנים טו טז.בשו"ת שרידי אש (ח"א סימן טז) דן להתיר בימי השואה, העברת הרצאות ושאר עניני תרבות בביכנ"ס, כשהרשעים ימ"ש לא איפשרו להתכנס אלא שם. בדבריו מגדיר שהרצאה חשובה תשמיש חולין שאין בו קלות ראש אשר מותר לצורך מצוה (ראה לעיל תשובה א) ולצורך רבים (ראה שבת קנ ע"א "א"ר יוחנן הולכין לבתכנ"ס לפקח על עסקי רבים בשבת"), זאת בצירוף עוד צדדים להקל, אכן דבריו שם מסויגים מפורשות למציאות המיוחדת של השואה, על כל המשתמע מכך:

[13] ראה בענין זה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סוף סימן יא ובספר פסקי תשובות סימן קנא אות כא:

[14] ראה שו"ת אגרות משה שם: