פרק סב

א. מהלכות ראש חודש

ראש חודש נקרא "מועד", ועל כן אסור להספיד ולהתענות בו, אולם לא אסרו בו עשיית מלאכה. כמו כן, אין חובה לסעוד בראש חודש סעודה בפת, ועל כן מי ששכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון אינו חוזר, ואפילו בשבת ראש חודש, שחובה לאכול בה פת, אם אמר בברכת המזון 'רצה' ולא אמר 'יעלה ויבוא' אינו חוזר (ואם שכח גם 'רצה', חוזר על הברכה ואומר בה גם 'יעלה ויבוא'). עם זאת, נפסק בשולחן ערוך: "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש", וכתבו האחרונים שראוי לייחד לפחות מאכל אחד נוסף באחת מן הארוחות שאוכלים בראש חודש ביום.

מוסיפים 'יעלה ויבוא' בתפילות ראש חודש. מי ששכח ולא אמר 'יעלה ויבוא' בערבית, אינו חוזר, ואילו מי ששכח בשחרית ובמנחה, אם נזכר לפני שסיים תפילתו חוזר ל'רצה', ואם נזכר לאחר שסיים תפילתו, ישוב ויתפלל פעם נוספת.

חייל שזמנו דחוק, כך שאם יחזור על תפילת שחרית לא יספיק להתפלל מוסף כלל, עדיף שיתפלל מוסף. מי שסיים תפילתו בשחרית או במנחה, ואינו זוכר האם הזכיר 'יעלה ויבוא', חוזר ומתפלל. חייל שנאלץ בערב ראש חודש להקדים ולהתפלל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים (לאחר פלג המנחה), יאמר 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית. על דרך זו, חייל שהקדים להתפלל תפילת ערבית של מוצאי ראש חודש לאחר פלג המנחה, לא יאמר 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית (כמו כן אם אכל לאחר מכן פת, לא יזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון).

נהגו לחלוץ את התפילין לפני תפילת מוסף. עם זאת, חייל שלא היו לו תפילין בבוקר, והתפלל בלא תפילין, מחויב להניחם בהמשך היום כשיזדמנו לו. חייל שהשיג תפילין בין שחרית למוסף, נכון שיניחם קודם מוסף ויתפלל מוסף ללא תפילין, אולם אם בשל כך יפסיד תפילת מוסף במניין, ידחה את הנחת התפילין לאחר תפילת מוסף.

ב. קריאת ההלל, ברכותיו והפסקה באמצע קריאתו

בכל ימי חג הסוכות, בשמחת תורה, בשמונת ימי חנוכה, בליל יום טוב ראשון של פסח וביומו, ביום העצמאות, ביום איחוד ירושלים ובחג השבועות, אומרים הלל שלם בברכה, ואילו בראשי חודשים, בחול המועד פסח ובשביעי של פסח אומרים חצי הלל, למנהג האשכנזים בברכה ולמנהג רוב הספרדים בלא ברכה.

במניין משותף לבני ספרד ואשכנז, חייל אשכנזי יברך לפני ההלל ולאחריו. ראוי להשתדל לומר את ההלל בציבור, אולם גם מי שנבצר ממנו לומר הלל בציבור, יאמרו ביחידות בברכה. יש להשתדל לומר את ההלל בעמידה ובמתינות, אך מי שהדבר נבצר ממנו, רשאי לאומרו בישיבה ואם נצרך אפילו בשכיבה.

יש להימנע מאכילה קודם תפילת שחרית ואמירת ההלל, מלבד כשהדבר נדרש לצורך יישוב הדעת בתפילה, או לצורך כשירות מבצעית.

זמן אמירת ההלל לכתחילה אחר תפילת שחרית, ומי שלא אמרו אז, עליו לאומרו במהלך היום עד לשקיעת החמה. חייל שזמנו דחוק ואינו יכול לומר הלל ולהתפלל מוסף, בראש חודש יעדיף להתפלל מוסף ואילו בחול המועד יעדיף לומר הלל. חיילים שזמנם דחוק, יעדיפו לקרוא בתורה ולהתפלל מוסף, וישלימו את אמירת ההלל ביחידות מאוחר יותר.

יש להימנע לכתחילה מהפסק בדיבור בכל משך אמירת ההלל. כשאומר הלל שלם (בברכה), אסור להפסיק בדיבור בתוך הפרק, אלא לעניין דחוף וחיוני, ואילו בין הפרקים, מותר להשיב לכל שאלה שהופנתה אליו, מאדם שעלול להיפגע מכך שלא ישיב לו. לעומת זאת, כשאומר חצי הלל יכול להשיב לכל שאלה גם באמצע הפרק. עם זאת, אם הפסיק בדיבור שלא מעניין ההלל בין ברכת ההלל לתחילת אמירתו, חוזר ומברך.