פרק ס

א. בישול ביום טוב

א. למנהג האשכנזים מותר לבשל ולאפות ביו"ט, כל שהיה נפגם טעם המאכל אילו היה מכינו מערב יו"ט, ואם לא היה נפגם טעמו אילו היה מכינו בעיו"ט, עליו לעשותו בשינוי (כדי שיהיה ניכר שהיום הוא יו"ט, ולא יבואו לזלזל בו בשאר מלאכות), שאם רגיל לעשות על גבי השולחן, יעשה על גבי בגד וכיו"ב. ואם אין לו שהות לבשל מעיו"ט, רשאי לכתחילה להמתין ליום טוב, כדי להכין את המאכל בשינוי. אך אם היה אנוס בעיו"ט (למעט אם היה טרוד ולא היה לא פנאי), אף שהיה יכול לבשל קודם לכן, מ"מ מותר לו לבשל ביו"ט ללא שינוי.

ב. מותר לבשל ולאפות ביום טוב אף אם לא יפוג טעם המאכל כשיבשל בעיו"ט, במצבים הבאים: א) אם כתוצאה מכך שיבשל מעיו"ט ישתנה מראה המאכל (כגון שישחירו פירות שיקלפם מעיו"ט). ב) אם מעיו"ט עדיין לא החליט על צורת התבשיל או מינו, רשאי לבשל ביו"ט אף ללא שינוי. ג) אם בעיו"ט יכול להשיג את הכלים הדרושים להכנת המאכלים רק על ידי טירחה מרובה, בעוד שביו"ט יהיו אצלו בהישג יד. ד) הכנת המאכל מעיו"ט כרוכה בהוצאה כספית (כגון תבשיל שהדרך לאוכלו חם, לא חייבוהו חכמים לבזבז גז או חשמל לצורך שמירת חומו עד שעת אכילתו). ה) היעדר מקום לאחסון המזון המבושל, הרי זה בגדר אי אפשר לעשותו מעיו"ט, ואינו חייב לטרוח לחפש פתרונות אחסון כדי לבשל מעיו"ט.

למנהג הספרדים מותר לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט, אף אם לא היה נפגם טעמו אילו היה מכינו מעיו"ט (ואפילו שטעמו טוב יותר אם היה מכינו בעיו"ט), אלא שנכון להחמיר לכתחילה לעשותו מעיו"ט, אך אם לא עשאו מעיו"ט, נכון שישנה בעשייתו ביו"ט.

ג. לצורך אוכל נפש אסור להבעיר אש חדשה (כגון לחכך גפרור בקופסת גפרורים), אלא רק להעביר אש מאש מצויה (על כן, חשוב לזכור להשאיר לצורך זה 'נר נשמה' דולק מערב יו"ט). בשעת הדחק שנאנסו ולא יכלו להדליק נר מעיו"ט, או שכבה להם הנר ביו"ט ואין להם מהיכן להשיג אש דולקת, מותר לומר לנכרי להדליק אש או תנור חשמל וכדומה לצורך שמחת יו"ט שהוא צורך מצוה, ואם אין מצוי להם נכרי, מותר להדליק אש ביום טוב אף על ידי ישראל.

כמו כן, אם עבר אדם והדליק אש במזיד, מותר ליהנות ממנה.

ד. אסור לכבות אש ביום טוב, ויש אוסרים אף להנמיכה אלא א"כ הדבר חיוני לצורך הכנת המאכל, כגון שנצרך לבשל את התבשיל על אש 'קטנה' ואין באפשרותו להדליק אש אחרת עם להבה נמוכה (או להגביה מעט את הסיר מעל האש), ויש מתירים להנמיכה, אך אין להקל בזה אם המאכל רק ייחרך או ייפגם מהאש, וכל שכן שאין לכבות אש בגלל הפסד ממון (כגון שחס על חומר הבעירה הבוער לריק), ואף לא כדי לחסוך חומר בעירה לצורך בישול בהמשך החג, אולם על ידי נכרי מותר.

עם זאת, ניתן לגרום לכיבוי אש ביו"ט, כגון באמצעות שעון הסוגר את זרימת הגז לאחר זמן קצוב ('חגז') או באמצעות השארת קומקום על האש עד שמימיו יגלשו על האש מאליהם (ובלבד שישתה תה או קפה מן המים החמים, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש), אך אין היתר לכבות אש באמצעות סגירת ברז הבלון, מפני שנחשב למעשה ככיבוי בידיים.

ה. אם כבה החשמל בחדר האוכל ביום טוב, ואחד החיילים הדליקו, יש להקל ליהנות ממנו גם למחמירים בהדלקת חשמל סתם, משום שבהדלקת חשמל שכבה ביום טוב אין איסור ברור.

מזגן שהודלק ביו"ט (וכן שאר מכשירי חשמל שהפעלתם אינה כרוכה בהדלקת נורת להט), נחלקו הפוסקים אם מותר ליהנות ממנו בו ביום, י"א שמלאכת יו"ט לא נאסרה אלא במלאכה האסורה מן התורה, ויש שהחמירו גם במלאכה האסורה מדרבנן, ולמעשה ראוי להחמיר בדבר כדי שלא לגרום לזלזול בכבוד יום טוב, בעיקר אם הדבר נעשה בדרך זלזול ובקביעות, אולם בשעת הדחק יש להקל.

ו. מזון שהובא מחוץ לתחום ביום טוב, אסור באכילה, למעט במצבים מסוימים המפורטים לעיל (בפרק מט תשובה ג ובפרק מו תשובה ג). כמו כן, אסור ליהנות ממלאכת יום טוב שעשה גוי עבור ישראל (ראה לעיל בפרק מט תשובה ו).

ז. יש להשתדל לברור אורז מבעוד יום, אולם אם לא עשה כן, אף שהיה יכול לעשות זאת מבעוד יום, יכול לברור בחג, וישתדל לברור דוקא אוכל מפסולת סמוך לסעודה.

ח. ניפוי קמח ביום טוב אסור, כיוון שדרך לעשותו לזמן מרובה, אולם כיום שהקמח נברר במפעל, מותר לברור אותו שנית מתולעים, ויש לעשות זאת בשינוי, כגון שיברור על גבי השולחן.

אסור לברור בכלי המיועד לברירה לימים רבים, בכל זאת התירו הפוסקים להשתמש במקלף לצורך קילוף ירקות, משום שרגילים להשתמש בו לצורך שימוש מיידי. יש אומרים שמתוך שהותרה ברירה לצורך אוכל נפש, הותרה גם לשאר צרכים, ולכן יש מתירים לברור מסמכים וכדומה כל שיש בו צורך היום, ויש אוסרים.

ט. מלאכת לש הותרה ביום טוב ומותר להכין טחינה, מיונז וכדומה ביום טוב ללא שינוי, וכן מותר להכין 'מנה חמה'.

י. מותר לרסק ירקות מבושלים כגון תפו"א (לעשותם פירה) בכלי המיועד לכך לצורך היום, אף שלא בסמוך לסעודה.

יא. יש להימנע לכתחילה מחימום מאכל ביום טוב באמצעות ערכת בישול המבוססת על הפעלת ריאקציה כימית (ע"י עירוב מי-מלח במגנזיום והבאתם בכך לידי רתיחה ואידוי), אולם המקל בדבר יש לו על מי לסמוך, ובלבד שישתדל שלא לטלטל את הערכה בעת ערבוב המלח באבקת המגנזיום עד שיתחמם המזון.

ב. רחיצה ביום טוב

מותר לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצת פניו, ידיו ורגליו, אך לא לרחיצת כל גופו.

בשבת אסרו חכמים רחיצת כל הגוף במים חמים שחוממו על ידי האש או החשמל בערב שבת (גזירה שמא יבואו לבשל מים בשבת), ורק התירו לרחוץ מיעוט הגוף אבר אבר, בתנאי שאינו גורם על ידי הוצאת המים החמים לבישולם של המים הקרים שנכנסים לדוד (כגון כשדוד החשמל דולק, או שהוא כבוי, אך המים שבו רותחים בטמפרטורה שלא ניתן לגעת בהם כלל, דהיינו 80 מעלות).

ביום טוב, מותר למנהג הספרדים לרחוץ כל גופו בבת אחת, במים שחוממו מערב יום טוב, ולמנהג האשכנזים מותר לרחוץ את כל גופו שלא בבת אחת אלא אבר אבר, וכן ניתן לרחוץ את כל גופו במים פושרים (מים שאין רגילים ליהנות מחומם בעת הרחיצה) כשאין דוד חשמלי דולק המחממם בחג עצמו.

במקום צער, כגון ששב ביום טוב מפעילות מפרכת וממושכת, והלכלוך והזיעה מעיקים עליו ביותר, ומונעים ממנו לתפקד כראוי, ולא רק גורמים לו לתחושת אי-נעימות קלה, רשאי לרחוץ אף את כל הגוף במים שהתחממו ביו"ט (בהיתר).

מים שהתחממו ביום טוב עצמו בדוד שמש, דינם כמים שהוחמו מערב יום טוב, ויש להקל לרחוץ במים שבדוד אפילו לבני אדם רבים, אף שלבסוף המים היוצאים מהדוד נכנסו אליו והתחממו בו ביום טוב עצמו.

למרות האמור לעיל, למעשה יש להימנע מלהשתמש ביום טוב במים חמים ממערכות חשמליות שונות, מחשש לתקלות שונות (שמא ישתמשו בהן בשבת או שמא ישתמשו במערכות שאין היתר להשתמש בהן ביום טוב), ובמקום צורך גדול יש להתיעץ עם רב היחידה.

חייל שמתקלח ביום טוב, עליו להימנע בשעת הניגוב מסחיטת השיער, ואף יקפיד להשתמש בסבון נוזלי (ולא בסבון מוצק שיש לחוש בו לאיסור 'נולד', או אף לאיסור 'ממרח').

ג. הוצאה מרשות לרשות ביום טוב

א. מותר להוציא ביום טוב מרשות לרשות, או לטלטל יותר מד' אמות במקום שאין בו עירוב, דברים (שאינם מוקצה) הנצרכים לשימושו ביום טוב (כגון טישו, סכו"ם שמא יזדמן לו דבר מאכל, אשפה כשצריך למקום או כשהריח מצערו), כמו גם דברים שהוצאתם לצורך מצות שמחת יו"ט (כגון קטן כדי לטייל עמו) ושאר חפצי מצוה (כגון ספר תורה, סידור או טלית), ואף מותר להחזירם בחג מחשש שיינזקו או יאבדו, או למניעת טירחה רבה הכרוכה בהחזרתם לאחר יו"ט.

ב. כמו כן, מותר להוציא ביו"ט מרשות לרשות דברים ששימושם שכיח, אם קיימת סבירות כלשהי שיצטרך להם ביום טוב (כגון שופר או לולב אף לאחר שכבר יצא ידי חובה, שמא יזדמן לו חייל שעדיין לא יצא ידי חובה, יין להבדלה, מזון ובגדים הנצרכים לו למוצאי יו"ט), ובדלית ברירה, יש להקל בהוצאת מפתח שנועד להצלת ציודו מהפסד ממון, כדי למנוע דאגת ליבו ביו"ט.

ג. מותר להשאיר ברכב היוצא מרשות לרשות חפצים שאינם חיוניים לצרכים מבצעיים. יתר על כן, במקום צורך רשאים חיילים לצרף לציוד המבצעי חפצים חיוניים הנצרכים להם לאחר יו"ט (כגון פלאפון הדרוש לו רק למוצאי החג) ולשאת הכל יחד, וראוי שיתחבו את החפצים לאפוד או לתרמיל שמונח בו הציוד המבצעי, כך שישאו הכל בכלי אחד. (ולעניין הבאת שופר מיו"ט ראשון או משבת ליו"ט שני עיין פרק נ תשובות ח-ט, ולענין הבאת ארבעת המינים ביו"ט לצורך חול המועד עיין בפרק נג תשובות ח-ט).

ד. לעניין הוצאת חפצים אל מחוץ לתחום שבת, אף שאיסור תחומין חל ביו"ט, הרי שפעמים פטורים החיילים מדין זה בשל היותם 'מחנה היוצא למלחמה' (עיין פרק מו תשובה ג), ומעבר לכך במקום צורך ניתן להסתמך על דעת חלק מפוסקי דורנו (עיין פרק מו תשובה ד), שנטו לומר שכשהותרו הבעלים לצאת אל מחוץ לתחום, חל ההיתר אף על חפציהם, שכן מוכח ממצבים שונים שהותרה בהם היציאה אל מחוץ לתחום, ולא הוזכר כלל שיש לצמצם בנטילת בגדים וחפצים כשיוצאים לעניינים אלה (עיין באריכות בכל הנ"ל פרק מד תשובות י-יא-יב).

ד. דיני עירוב תבשילין

א. ביו"ט שחל בערב שבת, אסור מדרבנן לבשל בקדרה בפני עצמה, או לאפות לחם, לצורך שבת, אלא על ידי 'עירוב תבשילין', המהווה התחלת הכנת מאכלי השבת מערב יו"ט, כך שיהיה מותר להמשיך לבשל ולאפות מיו"ט לשבת.

עירוב תבשילין מועיל גם להדחת כלים לצורך השבת, אך אינו מועיל להנחת עירוב חצרות או עירוב תחומין, לפי שהעירוב מועיל רק להתיר הכנת צרכי הסעודה (ולדעה שהעירוב נצרך לאפשר גם את הדלקת נרות השבת, צריך לומר שאף הנרות כלולים בצרכי הסעודה).

עם זאת, הורו חלק מהפוסקים שהעירוב מועיל גם לעשות ביו"ט פעולות הכנה קלות לשבת, כגון קיפול בגדים או גלילת ספר תורה, ויש מקילים בזה אפילו בלא עירוב תבשילין.

ב. אם לא הניח עירוב תבשילין, מותר לבשל ביו"ט ובאותה קדרה להרבות עבור שבת, וכן מותר לבשל לצורך יו"ט במספר קדרות ולכוון שהנשאר יהיה לשבת, אף שנשארה לו קדרה שלמה לשבת, ובלבד שלא יערים.

ג. כאשר ראש השנה חל ביום חמישי וששי, העירוב מתיר הכנה לשבת רק מיום ששי, ולא מיום חמישי, ובדיעבד שבישל מיום חמישי לשבת, יש שהתיר את המאכל בין שבישל במזיד בין בשוגג, אפילו יש לו מאכל נוסף, ויש שאסר, היות שיכול לבשל לשבת ביום ששי, ומשמע מדבריו שאם לא בישל ואין לו בשבת מאכל, רשאי לאוכלו.

ד. למעשה הנחת העירוב בבסיס צבאי נעשית בערב החג באמצעות נציג הרבנות (אפילו אם הוא עצמו כלל לא אמור לשהות שם בחג), הנוטל מהמזון הציבורי פת כביצה (כ- 60 סמ"ק), וכזית (כ- 30 סמ"ק) תבשיל הראוי להיאכל כתוספת לפת (ובדיעבד די בכ-18 סמ"ק), ומייחדם לסעודות השבת, ומברך 'על מצות עירוב', ואומר: 'בזה יהיה מותר לאפות ולבשל וכו' מיו"ט לשבת, לנו ולכל בני המקום ולכל הבאים אליו בהיתר', ובכך ניתן יהיה לבשל מיו"ט לשבת גם עבור חיילים שיגיעו לשם בהיתר באמצע החג או השבת. מאחר שהחיילים סועדים בחדר אוכל אחד, אינו צריך לזכות להם את המזון לפני שמערב עבורם.

ה. לעומת זאת, נציג הרבנות המניח עירוב תבשילין עבור חיילים שאוכלים במטבחים אחרים בבסיס או מחוץ לבסיס (כגון במטבחי טייסות, בכלי השייט שבנמל, בפילבוקסים שבטווח של עד 38 ק"מ ממקום העירוב), יתנה בפירוש שדעתו לערב עבורם, ולכתחילה יזכה להם חלק בעירוב ע"י שיגביה את העירוב (ואין צורך לעשות זאת על ידי שני בני אדם, שכן החייל המערב הוא ה'קונה' עבור החיילים וה'מזכה' הוא צה"ל בכללותו).

בדיעבד יכולים לסמוך על העירוב גם אם לא זיכו להם חלק בו, ולכתחילה טוב שחיילים אלה יניחו עירוב תבשילין עבור עצמם.

ו. נהגו להניח פת לצורך אפייה ותבשיל לצורך בישול. בדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מועיל הדבר גם לאפייה, ואם רוצה רק לבשל, לכתחילה מניח רק תבשיל. אמנם, אם עדיין קודם חשיכה, יניח פת לצורך אפייה ולא יסמוך על ההיתר בדיעבד, אך לא יברך, אלא יאמר את הנוסח כנ"ל סעיף ד.

לעומת זאת, אם הניח פת בלבד, אינו מועיל אפילו בדיעבד לעניין תבשיל. ולעניין אפייה, למנהג האשכנזים אין לאפות, ואילו למנהג הספרדים מותר לאפות.

ז. בשעת הדחק יניח את העירוב אף קודם עיו"ט, אך לא יברך עליו, אלא יאמר את הנוסח 'בהדין' וכו' בזמן שמניחו, ויתנה שאם יניח אחד החיילים במקום עירוב בעיו"ט, לא יחול עירוב זה. כמו כן, נציג הרבנות יכול להניח עירוב מוקדם בלא ברכה, ובערב יו"ט כאשר מניח עירוב בביתו בברכה, יכוון גם על עירוב זה, ויאמר 'העירוב שהנחתי אתמול במקום פלוני יתיר לבשל ולאפות ולעשות צרכי החיילים באותו המקום'.

ח. אם שכח או נאנס, ולא הניח עירוב תבשילין ונזכר אחר השקיעה (בתוך 13.5 דקות), יניח העירוב בברכה.

ט. יש להקפיד ליידע את החיילים במקום שהונח עבורם עירוב תבשילין, שכן בלא ידיעתם ייאסר עליהם לבשל.

י. גם חיילים שאינם מתכוונים לבשל מיום טוב לשבת, יניחו עירוב תבשילין (ללא ברכה), שמא יצטרכו לבשל, וכן לצורך הדלקת נרות שבת, ואולם גם אם לא הניחוהו, ידליקו נרות שבת כהרגלם.

יא. חשוב לשמור על העירוב, שכן אם העירוב נאכל או נאבד לפני שבישל לשבת (ולא נשתייר כזית מהתבשיל), לא ניתן עוד להסתמך עליו (נהוג לאכול את העירוב באחת מסעודות השבת).

יב. חיילים שלא הניחו עירוב תבשילין, או שנאכל עירובם או אבד, אינם רשאים לבשל בחג לצורך השבת. עם זאת, אם עדיין לא סעדו את סעודת החג, רשאים לבשלה בסירים גדולים כך שישארו בהם תבשילים לצורך השבת.

ה. נסיעה ברכב ביום טוב

א. נהיגה ביום טוב כרוכה לכל הפחות באיסור דרבנן של יצירת אש חדשה, בנוסף לאיסורים הכרוכים בהפעלת החשמל בנסיעה, ובהפעלת נורות הבקרה והבלימה בכל רגע מחדש, ואין להקל בה לצרכים שאינם חיוניים.

עם זאת, הואיל והבערה לצורך הנאת הגוף ביום טוב מותרת מן התורה לרוב הפוסקים, הורו מפוסקי דורנו שהנצרך להגיע ביו"ט לעמדת שמירה, רשאי לנסוע אליה ברכב כשהליכתו לעמדה כרוכה בטורח רב.

הנצרך לנסוע ביום טוב לצורך דחוף שאין בו פיקוח נפש (כגון לשם טיפול בחלל), ישתדל לנסוע על ידי נכרי. בשעת הדחק, כשאין מתאפשר לו לנסוע על ידי נכרי, יכול לנהוג ברכב בעצמו.

ב. חייל שקיבל חופשה בערב החג, ויהיה עליו לשוב ליחידה לצורך ביטחוני בחג, רשאי לנסוע לביתו (ואם שהה בביתו בערב החג רשאי להישאר שם), כדי לסעוד עם משפחתו, ואינו חייב להגיע ליחידה מערב החג. זאת, אף שבשל כך יאלץ לחזור בחג ברכב ליחידה, אלא שבמידת האפשר ישתדל להגיע ליחידה על ידי נהג גוי.

במיוחד ניתן להקל בזה כשכלל לא ברור שאכן יזעיקוהו חזרה לבסיס. אולם אם הדבר אינו כרוך בביטול שמחת החג, עליו להשתדל להגיע למשמרתו קודם כניסת החג.

ג. על פי מה שנתבאר (בפרק לו תשובה ה) הותרו בשבת איסורי דרבנן (ובמצבים מיוחדים אף איסורי תורה) לחוזרים מהצלה, כאשר לפי ראות עיני המורה היעדרות ממושכת מהבית, עלולה להביא לרשלנות עתידית (כגון שלהבא בעת אירוע מבצעי יימנע מהגעה ליחידה, ויסתמך על המפקדים שנותרו שם למרות שאינם מנוסים כמוהו, דבר שעלול להביא לידי תקלה מבצעית), או לפגיעה משמעותית בתא המשפחתי עד כדי נטישת השרות הצבאי, עקב העומס הרב הרובץ על המשפחה, כתוצאה מהיעדרות ממושכת מהבית.

על כן, ביום טוב שהנסיעה ברכב אסורה מדרבנן, אף שמעיקר הדין צריך לחזור לביתו עם נהג גוי, בפרט כי ריבוי איסורי דרבנן נחשבים כעין איסור תורה, מכל מקום, בשעת הדחק שאין מצוי לו נהג גוי, רשאי לנהוג בעצמו לביתו, ויש להקל בכך אף מחוץ לי"ב מיל.

ד. מעיקר הדין, חיילים שסיימו פעילות מבצעית בחג, עליהם להישאר לשבות במקום הבטוח (מפני סכנות ופגעי מזג האויר) הראשון שיגיעו אליו, אלא שלמעשה חיילים אלה רשאים לרוב לשוב לבסיסם בשל שיקולים מבצעיים נוספים, כגון מצד שחזרתם, או החזרת רכבם או ציודם, חיוניים לצרכי כוננות, תחקיר דחוף, ביצוע מטלות מבצעיות נוספות, או היערכות לקראתן, וכן כשהישארותם בשטח אינה אפשרית בשל סיבות הקשורות לביטחון מידע.

ה. בחג ושבת הסמוכים זה לזה, יש להעדיף (במידת האפשר) נסיעה לצורך מבצעי, או לצורך חזרה מהצלה לביתו, בחג, על פני נסיעה בשבת שהיא חמורה יותר, ועל זו הדרך יעדיף לנסוע ביום השני של ראש השנה ולא ביום הראשון.

ו. לעניין יציאה והוצאת חפצים מחוץ לתחום, ונסיעה ביום טוב עם גוי לצורך מצוה, עיין בפרק נ תשובה ח ובפרק נג תשובה ח, ולעניין הצטרפות או צירוף חפצים ביום טוב לנסיעת היתר, עיין בפרקים אלו בתשובה ט.

ז. מותר להסיע ביו"ט חולה שאין בו סכנה אל בית החולים על ידי יהודי, אם דחיית הטיפול בו עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך, וכל שכן כאשר הטיפול בו יסייע לו לאכול בשמחה יתרה בחג, ובשעת הדחק מותר להסיע ביו"ט כל חולה שאין בו סכנה, ובלבד שיטופל בו ביום.

ח. מותר להסיע מזון לחיילים שהוקפצו בחג למשימה בלתי צפויה לצורך שמחת יום טוב.

ו. חיוב יו"ט שני לחיילי משלחות צה"ל
בזמן שהותם בנכר

חיילים השוהים בחו"ל בתחום יישוב שיש בו קהילה יהודית (ואפילו מונה יהודים ספורים, ואפילו אינם שומרים תורה ומצוות) אסורים בעשיית מלאכה ביו"ט שני של גלויות, וצריכים אף להיראות כשותפים מלאים לקיום מצוות החג (הגם שאינם רשאים לברך על מצוות החג). מאידך, עליהם להניח תפילין ולהתפלל תפילות חול בצינעא.

לעומת כל זה, חיילים השוהים בחו"ל במקום שאין בו קהילה יהודית, אינם צריכים לנהוג כלל יו"ט שני ורשאים לנהוג בו כיום חול גמור. מטעם זה מותר לנחות ביו"ט שני בנמל תעופה הנמצא מחוץ לתחום יישוב שיש בו קהילה יהודית, ואע"פ שכשייכנס לעיר במוצאי יו"ט יבינו שהגיע לשם ביו"ט, היות שכל האיסור הוא לעשות מלאכה ביו"ט במקום שנוהגים בו איסור מלאכה, אבל אין איסור על בן א"י ליצור מצב שלאחר יו"ט יתברר שעשה מלאכה ביו"ט שני.

ז. חיוב יו"ט שני לחייל בודד בן חו"ל המשרת בארץ ולנספחי צה"ל בזמן שהותם בנכר

העובר ממקום למקום לתקופה ממושכת של למעלה משנה, ורגליים לדבר שישתקע במקומו החדש, נעשה כבני המקום שבא לשם, דהיינו בן א"י שיצא כך לחו"ל, מתחייב ביו"ט שני של גלויות, ואילו בן חו"ל שבא כך לא"י, נעשה כבן א"י ואינו נוהג יו"ט שני. ברם, אם ניכר עליו שאינו מתכונן להשתקע שם, אינו נחשב לעוקר ממקומו.

לאור זאת נראה, שנספח צה"ל שנשלח לחו"ל לפרק זמן מוגבל, וברור שאין כוונתו להשתקע שם, אינו מחויב ביו"ט שני (אלא שאם הוא נמצא במקום שיש בו קהילה יהודית, הרי הוא אסור בעשיית מלאכה וצריך להיראות כשותף לקיום מצוות החג, כמבואר בתשובה הקודמת).

לעומת זאת נראה, שחייל בודד שבא ארצה לשרת בצה"ל והוא סמוך על הוריו ומתכנן לאחר השחרור לשוב למשפחתו, צריך לקיים יו"ט שני של גלויות, אך יתפלל תפילת חול, והעושה יום אחד בלבד יש לו על מי לסמוך. אך אם אינו יודע בבירור אם ישוב למשפחתו בתום השרות הצבאי, וייתכן שישאר לבסוף בארץ, ינהג יום אחד.

ח. הלכות ייחודיות ליום טוב

הקדמת קבלת יום טוב: מותר לקבל יום טוב מוקדם בכדי לסעוד, אף אם יצטרך לנסוע לפני השקיעה לצורך מבצעי, אך אם יצטרך לעשות מלאכה האסורה מהתורה (כגון כתיבה) לאחר קבלת חג מוקדמת, אין להקדים ולקבלו ללא אילוץ מיוחד.

הדלקת נרות: היוצא לפעילות יותר מחצי שעה קודם כניסת החג, לא ידליק נרות יום טוב מבעוד יום אם יכול להדליקם בחזרתו לבסיס על ידי העברה מאש קיימת, ובאם חושש שמא ישכח, ידליקם מבעוד יום בלא ברכה, ולא יקבל את החג בהדלקתו.

הבדלה: במוצאי יום טוב שאינו מוצאי שבת, מתחילים 'סברי מרנן' ומבדילין על היין בלבד בלא נר ובשמים, מלבד במוצאי יום הכיפורים שמבדילין גם על נר שדלק מבעוד יום.

במוצאי יום טוב שחל בשבת ובמוצאי שבת חול המועד, מדלגים על הפסוקים ומתחילים 'סברי מרנן', ומבדילים על יין, נר ובשמים.

חייל שלא הבדיל במוצאי יום טוב, מבדיל רק עד למחרת בשקיעת החמה, ואם טעם, למנהג הספרדים אם מבדיל ביום, יבדיל בלא שם ומלכות. בצום גדליה אין להבדיל אף על פי שלא יוכל להבדיל לאחר מכן, אלא אם כן ייתן לחייל שאינו צם, מחמת חולי או מסיבה מבצעית, לטעום מהיין.

סיקול אבנים: הנצרך לשבת או לישון על הקרקע ביום טוב, במקום בו ישנם אבנים דוקרניות המפריעות לישיבתו על הקרקע (כגון במהלך שהות בתצפית שגרתית בשטחנו הממוקמת במקום שאינו מאוים, או במהלך שהייה בשטחי כינוס וכד'), רשאי לפנותם משם אפילו בידו, שכן מותר לטלטל ולפנות מוקצה המפריע לצורך אוכל נפש. כמו כן, מותר לפנות מוקצה המפריע למנוחת גופו של האדם, אם אין לו מקום אחר לשבת עליו, ודוקא כאשר לא ניתן היה לעשות זאת מבעוד יום, ואם אפשר בנקל יש לפנות את המוקצה כלאחר יד. ברם, אין לפנות מוקצה בכדי להניח ציוד על אותו המקום אם אין בדבר צורך מבצעי. אבנים הדבוקות בקרקע מותר לפנותם רק באופן המותר בשבת, שכן חרישה והשוואת גומות לא הותרו ביום טוב.

הפעלת מקלור (סטיקלייט) ושקית חימום: חיילים שהוקפצו ביום טוב למשימה, ולא ידעו מראש שיצטרכו להדליק מקלור, רשאים להדליקו ביום טוב לצורך התמצאות במקום בו הם שוהים. ברם, אין לטלטל מקלור שהודלק ביום טוב עצמו אלא בשינוי (כגון: להצמידו לחגורת מכנסיו) או לצורך מבצעי, שכן האור שבו 'נולד' ביום טוב והינו מוקצה. כמו כן, שקית חימום שהודלקה ביום טוב אסורה בשימוש שלא לצורך מבצעי (כגון לצורך שמירה באיזור קר), אך בשעת הדחק יש להקל בזה.

הריגת יתושים או זבובים: בשעת דחק, כשיתושים וזבובים מציקים לו ביותר ואינו יכול להינצל מהם על ידי שילך למקום אחר, יש שהתירו להורגם ביום טוב.

תרופה: יש מתירים ליטול תרופות ביום טוב, אם התרופה תשפר בו ביום את הרגשתו הפיזית של האדם (בעיקר בתרופות המשמשות להרגעת כאבים).

הקמת אוהל או צילייה: חיילים שהוקפצו ביום טוב למקום בו שוררים תנאי חום קשים ואינם יכולים לבנות צילייה בלא לתקוע יתדות בקרקע, רשאים לתוקעם בקרקע פחות בחזקה מאשר בימות החול, באופן שאינו עשוי להחזיק מעמד ימים רבים.

תפעול גנרטור: המתדלק גנרטור לצורך מבצעי ביום טוב, אינו צריך לכבות את כלל מכשירי החשמל המחוברים אליו, אם יש בהם צורך לשמחת יום טוב (תאורה, מיזוג ובישול), אך ראוי להחמיר להרים את המפסק בשינוי, ובאופן זה אין צורך להקדים ולכבות מכשירי חשמל שאין בהם צורך ליום טוב כשהדבר כרוך בטורח רב.

אין לתדלק גנרטור ביום טוב אם ניתן לתדלקו מערב יום טוב, או לדחות את תדלוקו למוצאי החג. גנרטור שכמות חומר הבעירה שבמיכלו מספיקה ליממה בלבד, בראש השנה יתדלקו במוצאי היום הראשון. כמו כן, כשיום טוב חל בסמוך לשבת, יש להעדיף לתדלק את הגנרטור בחג.

שימוש בפנס: פנס דולק ביום טוב אינו מוקצה ומותר במקום צורך לטלטלו (כגון בשביל להתפלל לאורו) ואפילו כשהודלק ביום טוב עצמו, ויש מחמירים בזה.

מעיקר הדין מותר לחייל הנמצא ביום טוב בפעילות בשטח להדליק פנס בשינוי, בכדי להימנע מלהיות בחושך גם אם אין בזה צורך מבצעי, אך אין להורות כן ברבים, וגם אין לעשות כן בפרהסיא או מול אדם שאינו בקי בהלכה. ברם, כאשר ניתן היה להדליק את הפנס מבעוד יום, אין להקל בכך לכתחילה.