פרק נט

א. אכילה ושתייה בצום מפאת נסיבות מבצעיות

א. חיילים העשויים להיכנס ללחימה בטווח זמן מיידי, ובכלל זה חיילים העוסקים במשימות ביטחון שוטף בגיזרה בה קיימת סבירות גבוהה להיתקלות באויב, וכן חיילים העלולים להיות מוזעקים ללחימה ללא התראה מוקדמת שתאפשר להם לאכול בכדי להתאושש מהצום ולשוב לכשירות מבצעית, מחויבים לאכול במהלך הצום, ויזכרו את דברי מרן הנצי"ב (בעניין היתר מאכלות אסורות לחלוצי צבא): "מותר אתה לא רק כדי קיום הנפש אלא אפילו כדי שביעה בלי חשבון ודעת, שאין באותה שעה זמן לחשוב בזה, שמא יסתכן, וגם שביעה גורם בריאות יתירה הנדרש בעת מלחמה".

ב. חיילים העוסקים בפעילות צבאית שייתכן שלא יהיה באפשרותם למלא את תפקידם כראוי תוך כדי צום, כגון חיילים העוסקים במשימות אבטחה במחנות עורפיים, או בביטחון שוטף בגיזרה 'שקטה', תצפיתניות, תורני חמ"ל, מכונאים העוסקים בהשמשת כלי רק"מ וכלי טיס, וכד', ישקלו בכובד ראש את אופי הפעילות ורמת הריכוז והמוכנות הנדרשת מהם, כמו גם את תנאי האקלים באותו איזור ואת העומס הפיזי המוטל עליהם לצורך ביצוע המשימה, ותהיה אחריותם על ביטחון הציבור לנגד עיניהם בשעה שיחליטו אם לאכול ולשתות במהלך התענית (וכשניתן הדבר, יתחילו לצום, ורק אם יחושו בהמשך היום שהצום פוגע בתיפקודם, יאכלו כדי צרכם).

ג. חייל שנאלץ לאכול בתענית מפאת הנסיבות הנ"ל, אם מדובר בשאר תעניות חוץ מתשעה באב, יאכל כדרכו, ורק יימנע מאכילה לשם תענוג, ואם מדובר בתשעה באב, ראוי שיתענה לכל הפחות מספר שעות בתחילת הצום (או אף יסתפק במהלך הצום בשתייה בלבד), כאשר ברור לו שאין בכך כל חשש לפגיעה ביכולתו המבצעית. לעומת זאת, חייל העוסק בפעילות מבצעית בתשעה באב אינו צריך להקפיד על אכילה ושתייה 'לשיעורין' (אכילה של מאכל בנפח כ-30 סמ"ק (כקופסת גפרורים) כל ארבע דקות, ושתייה של כ-40 מ"ל (כפקק מימייה) כל עשר שניות), מלבד לדעת המחמירים בדבר, ואף זאת דוקא אם האכילה נועדה לצורך מוכנות מבצעית עתידית.

ד. חיילים העשויים להיכנס ללחימה רק בהתראה ממושכת קודם לכן, כגון לוחמים הנמצאים בתקופת אימונים, מחויבים לצום, אך ידאגו מראש שתימצא בהישג ידם מנת מזון ושתייה, כך שבמידת הצורך יוכלו להפסיק מיידית את הצום ולחזור לכשירות מבצעית.

ה. מותר לערוך אימון צבאי חיוני בתענית כשלא ניתן לקיימו במועד אחר (בדגש על אימוני יחידות המילואים, המתקיימים בדרך כלל אחת לשנה). עם זאת, יש להשתדל לתכנן את האימונים, כך שתימנע או תתמעט הפגיעה ביכולת החיילים הצמים להתענות (בדגש על תשעה באב) כל עוד אין בכך פגיעה ממשית בכשירות הנדרשת.

ו. על פי פקודות מטכ"ל, חיילים שמתענים פטורים מכל פעילות. עם זאת, ישנם מצבים שבהם נדרשת השתתפותם במטלות חיוניות שונות המוטלות על היחידה, ועל כן, כאשר לא ניתן לבצע את הפעילות בתנאי צום, מותר, ולעיתים אף חובה, להשתתף בפעילות, אף אם בשל כך יחלש מאד ויזדקק לשתות או לאכול, אך אין להורות כן למעשה ללא אישור רב הפיקוד.

ז. מי שהשתתפותו באימון שנקבע בתענית, הכרחית לכשירות המבצעית של היחידה (ובכלל זה מפקד שמפאת היעדרותו מחמת הצום לא יתאמנו חייליו, ועל זו הדרך בעל תפקיד שקיום האימון מותנה בנוכחותו או בתפקודו, כרס"פ, חונך, קצין בקרה, קצין בטיחות) ולעיתים אף חייל מילואים שאם לא יטול חלק באימון, תיפגע כשירותו המבצעית, נכון שישתתף באימון, אף אם בשל כך ייחלש מאד במהלכו, ויאלץ לשתות או לאכול (בתשעה באב לשיעורין ובשאר התעניות כהרגלו).

במידה ואינו יכול להתחיל בפעילות בלא לאכול או לשתות, יאכל כדי צרכו, ויסמוך על השיטות שבאופן זה לא חלה כלל חובת התענית.

כל הנ"ל הוא בתנאי שלא ניתן לקיים את האימון במועד אחר, או אפילו כשניתן לקיימו במועד אחר, אך הדבר יפגע בכשירות היחידה, או שקיומו במועד חלופי כרוך במאמץ בלתי סביר.

ח. חייל שאכל בצום בשל נסיבות מבצעיות, או בגלל שנפל למשכב (ובכלל זה גם חייל שנחלש בגלל שנבצר ממנו לאכול קודם הצום), ולאחר מכן מתאפשר לו לצום בשארית היום, ישלים תעניתו.

ט. האוכל לחם בתשעה באב נוטל ידיו כדרכו תמיד, הואיל ואין זו רחיצה של תענוג, ורבים מהאשכנזים נוהגים להוסיף גם 'נחם' בברכת המזון, לפני 'ובנה ירושלים'. כמו כן, במידה שהצום חל במוצ"ש, צריך גם להבדיל קודם אכילתו (כמבואר להלן בתשובה יח).

י. חיילים שהותר להם לאכול בתענית יאכלו כהרגלם, ואינם צריכים להצניע את אכילתם, או להשתדל ולזון באופן מלאכותי באמצעות אינפוזיה, ומ"מ יימנעו משימוש באינפוזיה במהלך התענית רק בכדי להקל אותה עליהם (למרות שמעיקר הדין אין להזנה באופן זה דין אכילה ושתייה), אך רשאים להתאמן במהלך תרגיל או במסגרת קורס חובשים וכד' בהחדרת עירוי, ועדיף שיסתפקו בהחדרת המחט (וונפלון) בלבד.

יא. מי שצם עליו להשתדל להימצא במקום מוצל, כדי שלא להגיע למצב של 'שבירת הצום' ולסכנת התייבשות, ואף רצוי לאכול לפני עלות השחר, כמבואר להלן בתשובה ב (מלבד בט' באב), להחליף משמרת יום במשמרת לילה עם מי שאינו צם, או להשתדל להשתבץ בפעילות המתבצעת בשעות הבוקר המוקדמות כדי להקל עליו להשלים את התענית.

ב. אכילה לפנות בוקר קודם כניסת הצום

חייל שישן שינת קבע בליל התענית נחשב משישן כקיבל עליו את התענית, ואינו רשאי לאכול עוד קודם כניסת הצום, מלבד אם התנה (אפילו בלב, בלא אמירה בפה) שיאכל בהמשך הלילה, ומנהג האשכנזים שמעיקר הדין לשתייה אין צריך תנאי מפורש (וכן לאכילה אם דרכו לאכול לאחר מכן, כגון חייל אשכנזי שמתעתד לקום לשמירה בהמשך הלילה, ודרכו לאכול לפניה או במהלכה), אך למעשה ראוי להתנות אף לכך.

אגב יש לציין שבכל מקרה חל איסור לאכול סעודה מזינה (של פת או מיני מזונות בשיעור כביצה) מחצי שעה קודם עלות השחר עד שיתפלל תפילת שחרית (עיין בפרק ה תשובה ד).

ג. רחצה בתענית

מעיקר הדין אסור לרחוץ רק בתשעה באב, ואעפ"כ יש מהאשכנזים שנהגו להחמיר ולהימנע מרחיצה (בפרט במים חמים) גם בשאר תעניות. אכן, פשוט שבמקום צורך (כגון חייל הסובל מזיעה מרובה, או אם התענית חלה ביום ששי, וצריך לרחוץ לכבוד שבת) ניתן להקל ברחיצה בשאר תעניות (ואפילו בחמין).

מעבר לכך יש להוסיף, שהסרת לכלוך מהגוף אינה בכלל זה, ומותר אפילו בתשעה באב לשטוף באופן נקודתי את המקום המלוכלך, ובאותה מידה נוטל אדם אצבעות ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר תשעה באב בכדי להסיר את הרוח הרעה מידיו, וכל שכן שניתן להדיח חפצים למיניהם, הגם שידיו נרטבות אגב כן, ובמקום צורך מותר לרחוץ את פיו בשחרית בשאר תעניות, ובלבד שייזהר לא לשתות מהמים, ואילו בתשעה באב אין להקל אלא במקום צער גדול.

ד. עיתוי אמירת 'עננו' לכתחילה, בדיעבד, וכשמתפללים 'מנחה קצרה'

למנהג הספרדים מוסיפים 'עננו' (ב'שומע תפילה') בכל אחת מהתפילות שמתפללים בזמן הצום (דהיינו, בתשעה באב בכל התפילות, ובשאר התעניות בשחרית ובמנחה), ומנהג התימנים ומקצת מהספרדים, לומר 'עננו' אף בערבית של שאר תעניות, ואילו למנהג האשכנזים אין היחיד אומר 'עננו' אלא במנחה. אמנם לדעת כולם שליח ציבור אומר 'עננו' בחזרת הש"ץ (בין 'גואל' ל'רופא') בין בשחרית ובין במנחה.

ש"ץ ששכח לומר תפילת 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא' וכבר סיים ברכת 'רפאנו', יאמרנה ב'שומע תפילה' ויחתום "כי אתה שומע כו' בא"ה שומע תפילה", כיחיד, ובדיעבד שחתם "בא"ה העונה לעמו ישראל בעת צרה", אינו צריך לחזור. אם עדיין לא הזכיר שם שמיים בחתימת הברכה חוזר לברכת 'עננו'.

יחיד ששכח לאומרה ב'שומע תפילה' (וכן ש"ץ ששכח לומר 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא', וגם שכח לחזור ולאומרה ב'שומע תפילה'), יאמרנה בלא חתימה בשם, לפני 'יהיו לרצון' שבסוף תפילתו, ובדיעבד יאמרנה אף לאחר 'יהיו לרצון' כל שלא עקר רגליו.

עוד יש להוסיף שמנהג רבים מהספרדים, שגם כשנאלצים להתפלל 'מנחה קצרה' והש"ץ אומר רק ג' ברכות ראשונות וממשיכים יחדיו בלחש, מ"מ כשיגיע הש"ץ לברכת 'רפאנו' יאמר שם 'עננו' בקול רם, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפילה בלחש, וכשיגיעו ל'שומע תפילה' יאמרו בלחש תפילת 'עננו', חוץ מהש"ץ, וימשיכו התפילה בלחש עד הסוף. ברם, האשכנזים אינם נוהגים כן, וכשמתפללים 'מנחה קצרה', אומרים כולם 'עננו' ב'שומע תפילה'. אגב יש להוסיף שגם כשמתפללים בבין השמשות, יתפללו תפילה כסדרה עם קריאת 'ויחל' ואמירת 'עננו'.

ה. סדר התפילה למתפלל ביחידות בתענית
ולמי שנבצר ממנו להתענות

חייל שנבצר ממנו להתענות (ובכלל זה אף לוחם שהתאפשר לו להתחיל להתענות רק באמצע הצום) אינו רשאי להוסיף 'עננו' בתפילתו, אולם האוכל 'לשיעורין' (אף שאינו מחויב בכך) נידון כמתענה לכל דבר, ורשאי לומר 'עננו' בכל מקרה, ומנהג האשכנזים להקל שאף מי שצם עד מנחה, רשאי לומר 'עננו' ב'שומע תפילה' קודם שיאכל.

אפילו יחיד, ואפילו אינו מתענה, אומר סליחות ו'אבינו מלכנו' בתענית, וכן קינות 'איכה' ו'נחם' בתשעה באב. אם שכח לומר 'נחם' בברכת 'בונה ירושלים' יאמרנה (בלא לחתום "בא"ה מנחם ציון ובונה ירושלים") בברכת 'העבודה' קודם שיאמר "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ואם גם שם לא אמרה, יאמרנה קודם 'יהיו לרצון'.

אין לומר י"ג מידות בלא מניין, אלא כדרך קריאה בתורה, בניגון וטעמים.

ו. סדר התפילה בציבור כשנבצר מחלקו להתענות

בית כנסת צבאי שיש בו מנין מצומצם, או שמתפללים בו לוחמים שייתכן שחלקם לא צם, חובה לברר אם יש בקהל ששה מתענים, שכן מניין חיילים שאין בו לפחות ששה מתענים שישלימו תעניתם, אין שליח ציבור רשאי להוסיף את ברכת 'עננו' בחזרת הש"ץ (אלא שלמנהג האשכנזים יאמרנה ב'שומע תפילה', ואילו למנהג הספרדים יאמרנה ב'שומע תפילה' רק אם ישנם ששה מתענים שחלקם כבר התפללו במקום אחר), וכן אין קוראים בתורה פרשת 'ויחל'.

אם בתחילת חזרת הש"ץ היו בביהכנ"ס עשרה שמתענים, וקודם שהתחיל הש"ץ 'עננו' הלכו מקצתן, אינו רשאי לאומרה כברכה בפני עצמה, אולם אם יצאו לאחר שהתחיל לומר ברכת 'עננו', יסיימנה. וכאשר בתחילת התפילה לא היו מניין מתענים, והגיעו באמצע חזרת הש"ץ, יאמר הש"ץ 'עננו', ולאחר התפילה יוציאו ס"ת ויקראו פרשת 'ויחל'.

כמו כן, אף כשיש ששה מתענים, מי שאינו מתענה אינו רשאי לעבור לפני התיבה, או לעלות לתורה בקריאת 'ויחל', אולם רשאי לשמש בעל-קורא, ואף אין מניעה מלמנותו להוצאה והכנסה, הגבהה וגלילה.

כהן שאינו מתענה אינו רשאי לעלות לתורה ועליו לצאת מבית הכנסת, ואם יש כהן אחר בביהכנ"ס אינו צריך לצאת, אלא רק ידאג שלא יקראוהו. בדיעבד אם העלו מי שלא צם לקריאה שמחמת התענית, נחלקו הפוסקים אם רשאי לעלות, או שמא יש בזה חשש ברכה לבטלה, אלא שאם המדובר בקריאה בשחרית בתענית שחלה בשני וחמישי, ניתן להקל בזה, לפי שבכל מקרה ישנה מצוות קריאה באותו זמן, וממילא אין בברכתו על התורה משום חשש ברכה לבטלה.

מטעם זה מבואר שגם לאידך גיסא, אם בטעות התחילו בשני וחמישי את קריאת היום, אין צריך לחזור ולקרוא 'ויחל'. כמו כן, כשחלה התענית בשני או בחמישי ואין שם ששה מתענים, יקראו את קריאת היום במקום פרשת 'ויחל'.

עם זאת, יש שכתב שקריאת פרשת 'כי תוליד' בשחרית של תשעה באב נתקנה על עצם האבילות ולא על הצום, ועל כן נקט שניתן לקרותה גם בלא רוב מניין מתענים, ויש אף שהורו, שגם מי שאינו מתענה רשאי לעלות לתורה לקריאה זו.

ציבור חיילים שנבצר מרובם לקרוא פרשת 'כי תוליד' בתשעה באב בשחרית, יש אומרים שיקראוה במנחה במקום פרשת 'ויחל', לפי שהיא עיקר תקנת הקריאה ביום זה, ויש אומרים שיקראו 'ויחל' לפי שזמנה במנחה, ושקריאתה תדירה יותר.

(ועיין עוד בתשובה להלן בעניין נשיאת כפיים במנחה במצבים אלו).

ז. דיני הפטרה בתענית במנחה

מנהג האשכנזים להפטיר בנביא גם במנחה בשאר תעניות, ואילו הספרדים מפטירים רק בתשעה באב. לפיכך, במניין המורכב מאשכנזים וספרדים במסגרת הצבאית, שאין בה מנהג קבוע ומחייב, ישתדלו להעלות אשכנזי ל'שלישי', כדי שיוכל להפטיר כמנהג אבותיו, אולם אם העלו ספרדי ל'שלישי', ינהג כמנהג אבותיו ולא יפטיר בנביא.

ח. נשיאת כפיים בתענית במנחה

אין נושאים כפיים במנחה בתענית אלא אם מתפללים אותה (כחצי שעה) סמוך לשקיעה, ויש להקפיד לומר ברכת כהנים קודם השקיעה, ובשעת הדחק ניתן לאומרה אף בשעת בין השמשות (עד שלוש עשרה דקות לאחר השקיעה).

אין נושאים כפיים אלא אם יש שם לכל הפחות רוב מניין שצמים, והכהן עצמו בכללם, ויש שהורה שאם הכהן עצמו צם, רשאי לעלות לדוכן אף כשאין מניין צמים (וכשעולה כהן יחיד שצם, יש שהורה שנכון שיצטרף אליו כהן נוסף אחד שאינו מתענה, שכן ע"פ שיטת התוספות אין מצוות ברכת כהנים מדאורייתא מתקיימת ע"י כהן יחידי). עם זאת, אם אין שם אף כהן שמתענה, רשאי הכהן שלא מתענה לסמוך על שיטות המקילים ולעלות לדוכן, בכדי שלא תתבטל ברכת כהנים מהציבור, הואיל וביום תענית אין לחוש לשכרות אף למי שאינו מתענה.

מנהג הספרדים שגם ש"ץ העובר לפני התיבה במנחה מוקדמת בתענית אינו אומר "או"א ברכנו בברכה המשולשת כו'", ואילו מנהג האשכנזים בכל זאת לאומרו.

אגב יש להוסיף שאף בתשעה באב, נוטלים הכהנים את ידיהם קודם עלייתם לדוכן, כדרכם תמיד.

ט. האזנה למוזיקה, ברכת 'שהחיינו', ויציאה לטיולים ולמקומות מסוכנים, בימי בין המצרים

מליל י"ז בתמוז (ובמקום צורך יש להקל בדבר מהבוקר) מתחילים מנהגי האבילות עד אחר ט' באב. בשל כך, אסור להאזין לשירים ומנגינות המעוררים שמחה, ואין להשתתף באירועים חגיגיים (כ'ערב יחידה' או הופעה ב'תרבות יום א'') שמושמעת בהם מוזיקה כזו, אולם שמיעת מוזיקה באופן אקראי, כגון במהלך טקס ממלכתי, או עצרת חטיבתית (שתוכנה מורשת קרב, הענקת אותות הצטיינות וכד', אך משולבת במהלכה מוזיקה), אינה בכלל האיסור, ורק ישתדל להסיח דעתו ממנה. וכן מותר לחייל המתנמנם במשמרתו בחמ"ל, לשמוע מוזיקה רצינית לשמירת עירנותו.

מנהג האשכנזים שלא להכניס ספר תורה בליווי כלי נגינה בימים אלו, ואילו למנהג הספרדים ניתן יותר להקל בדבר, במיוחד אם כבר נקבעה הכנסת ספר התורה, ולמעשה אין להקל בדבר ללא אישור רב הפיקוד.

מעבר לכך נמנעים בימים אלו מברכת 'שהחיינו' (אם כי יש מקילים לברכה בשבת), נזהרים (יותר משאר השנה) מיציאה למקומות מסוכנים, ורבים אף נוהגים להימנע בימים אלו מיציאה לטיולים חווייתיים המעוררים לשמחה, אולם נראה שיציאה לסיור לימודי אינה בכלל האיסור.

אגב יש לציין שחייל רשאי ללבוש מדים חדשים בימים אלו, שכן המדים אינם אלא מושאלים בידו, ואין מברכים 'שהחיינו' על בגדים שאינם שלו. אמנם איש קבע שרכש מדים בכספו, צריך להימנע מלבישתם בימים אלו, במידה שהוא שמח בהם ומתחייב בברכת 'שהחיינו' (עיין בעניין זה פרק כד תשובה ב).

י. גילוח ותספורת בימי בין המצרים

מנהג האשכנזים להימנע מגילוח ותספורת מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, ואילו מנהג הספרדים להימנע מכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ולכן מותר לסַפָּר אשכנזי לסַפֵּר ספרדי עד אותו שבוע).

אין להקל בעניין זה במצבים שגרתיים, כגון בטקס החלפת מפקדים, או במסדר קבלת פנים לאישיות ממלכתית וכד' החלים בימי האבילות, אלא במקרים נדירים, כהופעת קצין בכיר בכנס רשמי בחו"ל, שהופעתו בצורה לא מכובדת עלולה לפגוע במעמד המדינה. (אולם במציאות רגילה אין להסתמך על דעת מעט מפוסקי דורנו המתירים להתגלח עד ראש חודש אב, מלבד הנמשכים אחר פסקיהם באופן מובהק).

יא. קביעת פעילויות ואירועים חגיגיים, וגינון ובנייה, משנכנס אב

משנכנס אב אסור להשתתף בפעולות המעוררות שמחה. על כן, יש להימנע מפעילויות חברתיות ושאר אירועים חגיגיים בימים אלו (גם כשלא מושמעת בהם מוזיקה), ובאותה מידה יש להימנע מרכישת חפצי יוקרה ומותרות ומשיפוץ מבנים וסביבתם או מעבר אליהם לצרכי הרווחה ונוי (אולם אין מניעה לטפל בגינה קיימת, וכן יש מקילים בכל בנייה של מבני ציבור).

יב. אכילת בשר ושתיית יין בתחילת אב

מנהג האשכנזים להימנע מאכילת בשר ושתיית יין מא' באב, מנהג הספרדים להימנע מאכילתם מב' באב, ואילו התימנים נוהגים להימנע מאכילת בשר ושתיית יין רק בסעודה מפסקת כעיקר דין המשנה.

מאכלים שהתבשלו בכלים בשריים, או שנפל לתוכם מעט בשר, אך אין טעמו מורגש, מותרים באכילה.

חיילים העוסקים בפעילות מבצעית שאין באמתחתם מזון חלופי, ואכילת הבשר חיונית לשמירת כשירותם, רשאים להקל בכך ולהימנע מאכילת בשר רק בסעודה מפסקת, ומ"מ עדיף שיסתפקו במידת האפשר בבשר עוף, וכן ראוי שיחמירו בעניין זה לכל הפחות מז' באב.

מותר לטבח או תורן מטבח לבשל ולהגיש בשר בימים אלו לחיילים שאכילת הבשר חיונית לבריאותם, או שהגשת הבשר תמנע מהם קניית מזון שאינו כשר מחוץ לצבא, וכל שכן כשהם זקוקים לו בגלל נסיבות מבצעיות. (ועיין עוד בפרק מט תשובה א בעניין איסור 'לפני עיוור').

יג. כיבוס, גיהוץ, ולבישת בגדים מכובסים
בתחילת אב

מנהג האשכנזים להימנע מכיבוס וגיהוץ בגדים, ומלבישת בגדים מכובסים ומגוהצים מראש חודש אב, ואילו מנהג הספרדים להימנע מכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ויש מקילים בכיבוס כתמים בודדים, היות שלדעתם רק כיבוס בגד שלם נאסר).

כדי לקיים את איסור לבישת בגדים מכובסים, נהוג כיום ללבוש בגדים למשך כשעה לפני ימי האבילות, כך שיתלכלכו מעט, ואז ניתן יהיה ללובשם בימי האבילות. בדלית ברירה ניתן גם להשליך את הבגדים על הקרקע, ובכך להפקיע את נקיונם, וכן ינהג חייל שמתגייס בימים אלה או קצין או חייל שעומד לפני פגישה חשובה, ויש חשיבות גדולה להופעתו המכובדת.

בשעת דחק, שניטנפו מדיו עד שהוא בוש בלבישתם, או שאינו יכול להתאמן כשהוא לובשם ולא נותרו בידו בגדים להחלפה, רשאי אף חייל אשכנזי להקל ולכבס עד שבוע שחל בו תשעה באב, ובדלית ברירה אף בשבוע שחל בו תשעה באב. במיוחד ניתן להקל בזה לחיילים העוסקים בפעילות מבצעית שלבישת מדים מטונפים פוגעת בעירנותם ובמוכנותם.

אין להפעיל מכונת כביסה לפני ר"ח כשתמשיך לפעול בר"ח, והמפעיל מכונה בהיתר, כגון לצורך כיבוס בגדי תינוקות מטונפים, אינו רשאי להכניס לתוכה בגדים נוספים, כדי שיתכבסו אגב כן.

כמו כן, מראש חודש ואילך אין למסור בגדים לכובס גוי (גם אם מתנה עמו שיכבסם לאחר תשעה באב), אבל קודם ראש חודש מותר למסור לו, ואפילו יכבסם בשבוע שחל בו תשעה באב.

יד. רחיצה בימי האבל

מנהג האשכנזים להימנע מרחיצה מראש חודש אב, ואפילו בצונן, ואילו רבים מהספרדים נהגו להימנע רק מרחיצה בחמין, ודוקא בשבוע שחל בו תשעה באב. לצרכי היגיינה, כגון להסרת זיעה מרובה (ובפרט כשחוסר ההיגיינה עלול לגרום לזיהום ומחלות, או אי נעימות לזולת מהזעתו) או לכבוד שבת, רשאי גם חייל אשכנזי לרחוץ בימים אלו במים צוננים או לכל היותר פושרים, וכשחל ראש חודש בערב שבת אף בחמין (ויש מקילים בכך בכל ערב שבת).

טו. דיני סעודה מפסקת

בסעודה מפסקת יש להקפיד שלא לאכול יותר מתבשיל אחד, ולא לאכול בחבורה, כדי שלא יתחייבו בזימון (אמנם גם אם בדיעבד ישבו ביחד, מ"מ אינם מזמנים, למעט הנוהגים כהגר"ע יוסף שמזמנים). ונהגו לשבת על הקרקע בסעודה זו (אך אין צריך לחלוץ נעליים) ולאכול ביצים קשות, כדרך האבלים. סעודה זו היא בכלל שאר מנהגי האבילות על החורבן, ולכן גם חייל שלא יתאפשר לו לצום, מחויב במנהגי סעודה זו.

במקום צורך, שחושש שיקשה עליו לצום בלא לסעוד סעודה משמעותית קודם הצום, ניתן לסעוד סעודה נוספת קודם סעודה מפסקת, ולאחר שהות של כשעה לערך, לאכול את הסעודה המפסקת.

מותר לאכול לאחר הסעודה המפסקת, קודם כניסת הצום, למעט אם קיבל על עצמו במפורש להתחיל להתענות.

טז. עיקרי הלכות האבילות בתשעה באב

בתשעה באב חלים על כל ישראל דיני אבילות.

אסור לרחוץ או לסוך לצורך הנאה, אך מותר לרחוץ ידיים מלוכלכות, ושפשפת שעלולה להזדהם, למרוח קרם ידיים לסובל מעור יבש עד כדי כאב, או להתיז אלתוש ודאודורנט על הגוף.

אסור לנעול נעלי עור (והדבר מוסדר אף בפקודות הצבא שחייל רשאי לנעול בצום נעלי גומי וכד'). עם זאת, פשוט שמותר לנעול נעלי עור לצרכים מבצעיים, ומבואר בפוסקים שאף המהלך בדרך וההליכה בלא נעליים גורמת לו טורח גדול רשאי להקל בכך, אלא שראוי שיכניס עפר לתוכם ושיחלצם בשלבי הדרך שאינו זקוק להם.

אסור לשאול בשלום חבירו, לברכו בברכת 'בוקר טוב' וכד', ויש מפוסקי דורנו שכתבו שאף הצדעה למפקדו בכלל האיסור. שאל בשלומו אדם שאינו יודע הלכה זו, ישיבנו בשפה רפה ובכובד ראש.

אסור להסיח את הדעת מהאבילות, לכן נמנעים ממלאכה משמעותית (למנהג הספרדים כל היום, ואילו למנהג האשכנזים עד חצות היום, וגם למנהגם ראוי להחמיר בכך כל היום) (מלבד מלאכת דבר האבד), מלימוד תורה (מלבד עיסוק בענינים שתוכנם מצער), ומיציאה לטיולים וכד'.

במהלך הצום, עד חצות היום, יושבים על הארץ (או על שרפרף וכד' הנמוך מ-30 ס"מ) כאבלים. ברם, במקום צורך, כגון כשצריך לבצע מטלות צבאיות בישיבה, וכל שכן העוסק בפעילות מבצעית, רשאי להקל בכך. כך גם הנוסע ברכב בתשעה באב רשאי לשבת, הואיל וישיבתו נועדה לצורך בטיחות ולא לנוחיות ותענוג. עוד נהוג לשנות, ולו במעט, מנוחוּת השינה הרגילה, כגון להוריד את המזרון לארץ, או לישון בלא כר וכד', אולם פשוט שלוחם שהדבר עלול לפגוע במוכנותו המבצעית, אינו רשאי לנהוג כן.

מנהג רבים (מלבד חלק מהספרדים, בעיקר בעיה"ק ירושלים ת"ו) להימנע מעיטוף בטלית והנחת תפילין בשחרית של תשעה באב, ולקיים מצוות אלה בתפילת מנחה (וטלית קטן ילבש בבוקר בלא ברכה). עם זאת, פשוט שחייל שמעריך שלא יתאפשר לו לקיימן במנחה, צריך לקיימן בבוקר.

יז. המשך האבילות בי' באב

מנהג האשכנזים (ומקצת מהספרדים) להמשיך את מנהגי האבילות של ימי בין המצרים (כאיסור אכילת בשר, רחיצה, תספורת, כיבוס וכו') גם ביום י' באב עד חצות היום, ואילו רבים מהספרדים נוהגים להקל ולהפסיק את רוב מנהגי האבילות מייד בתום התענית, מלבד לעניין אכילת בשר ויין, שמחמירים (אף יותר מהאשכנזים) ונמנעים מאכילתם בי' באב במשך כל היום.

ומ"מ אף לדעת המחמירים, אם חל תשעה באב ביום חמישי, ניתן להקל ברחיצה, תספורת וכיבוס, לכבוד השבת, כבר מיום ששי בבוקר (ובמידת הצורך אף מייד בתום התענית), ובשעת הדחק ניתן להקל בכל זה אף בשאר שנים.

יח. הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

כאשר תשעה באב חל במוצ"ש, מותר לאכול סעודה שלישית כדרכו תמיד, ללא הגבלה. אלא שיפסיק סעודתו לפני השקיעה, ומשתצא השבת יאמר 'ברוך המבדיל', ורק אז יחל בהכנותיו לצום (כגון חליצת נעליים וסידור בית הכנסת לאמירת הקינות).

כשחל הצום במועד זה אין עורכים הבדלה רגילה, אלא מברכים על הנר בלבד במוצ"ש, ואילו במוצאי התענית מברכים רק ברכת הגפן וברכת 'המבדיל'.

חיילים הנאלצים בגלל נסיבות מבצעיות לאכול בצום, חייבים להבדיל, אך לא יבדילו מייד במוצ"ש, אלא רק קודם שיאכלו (ואם אוכלים בבוקר, יבדילו רק בבוקר). כמו כן, ישתדלו להבדיל על 'חמר מדינה' ולא על יין. אם אוכלים 'לשיעורין', או שותים מים בלבד, אין צריכים להבדיל. למנהג האשכנזים גם מי שטעה ואכל בלא הבדלה במוצ"ש, יבדיל קודם שיאכל פעם נוספת.

מעבר לכל זה, יש לציין שלמנהג הספרדים שאיסור הכיבוס והתספורת בימי בין המיצרים אינו אלא בשבוע שחל בו תשעה באב, כשחל הצום בשבת ונדחה לאחר השבת, לא חלים באותה שנה איסורים אלה (אלא שנהגו להימנע בכל זאת מגילוח ותספורת ביום ששי בשנה כזו, כדי שייכנס לתענית כשהוא מנוול). כמו כן, לדברי הכל אין נוהגים בשנה כזו מנהגי אבילות (כאיסור כיבוס, גילוח ותספורת, ושמיעת כלי נגינה) במוצאי התענית, ורק רבים נמנעים מאכילת בשר ויין (מלבד יין ההבדלה) עד יום שני בבוקר.