פרק נח

א. זמן ספירת העומר לכתחילה ובדיעבד

לכתחילה יש לספור ספירת העומר לאחר צאת הכוכבים ולאחר תפילת ערבית, ובמקום צורך ניתן לספור מהשקיעה (ומי שהיה ש"ץ במניין שסיימו להתפלל ערבית בשעת בין השמשות, יספור ספירת העומר בברכה), אולם אם ספר מבעוד יום, לא יצא ידי חובתו. כמו כן, חייל החושש שעד שיתפלל ערבית ישכח לספור ספירת העומר, כגון שמתעתד להתפלל ביחידות בשעה מאוחרת, רשאי לספור מייד בתחילת הלילה.

עם זאת, אם הקדים להתפלל ערבית מפלג המנחה וחושש שישכח לספור מאוחר יותר, יספור לאחריה ספירת העומר בלא ברכה, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויספור בלא ברכה (לחוש לשיטת הפוסקים שהספירה לאחר פלג המנחה הועילה), ואז אם בדיעבד ישכח לספור בלילה, יוכל לסמוך על דעת המקילים שהסופר לאחר פלג המנחה לאחר תפילת ערבית, יצא ידי חובתו.

כשם שמצינו איסור אכילה מחצי שעה קודם זמן קריאת שמע, כך אסור לאכול מחצי שעה קודם זמן ספירת העומר. אמנם בחצי השעה שקודם צאת הכוכבים תועיל תזכורת כהעמדת שומר או מניין קבוע וכד', אולם מצאה"כ ואילך חל איסור אכילה גמור ואין להסתמך על תזכורת. ברם, יש מפוסקי דורנו שהתירו להסתמך על תזכורת כלשהי גם לאחר צאה"כ. ויש מהגדולים שהורה, שיספור ספירת העומר לפני תפילת ערבית, ואז יהיה מותר באכילה (אך עדיין עליו לדאוג לתזכורת לתפילת ערבית, שהרי אסור לאכול בערב קודם שיקרא קריאת שמע, אא"כ דאג לתזכורת על כך).

ב. דיני השוכח לספור ספירת העומר

חייל ששכח לספור ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלא ברכה, אפילו אם נזכר בבין השמשות, ולאחר מכן ימשיך לספור בשאר הימים בברכה לאחר צאת הכוכבים. השוכח לספור באחד מהימים (או שטעה ומנה מניין מוטעה), ימשיך לספור בשאר הימים בלא ברכה, ומ"מ ראוי שיצא בשמיעת הברכה מאחר קודם שיספור. המסתפק אם לא ספר באחד הימים, ימשיך לספור בשאר הימים בברכה.

ג. קיום ספירת העומר
למי שהזכיר כבר את מניין אותו יום

חייל ששאלוהו "כמה היום לעומר?" והוא עדיין לא ספר, ישיב "אתמול היה כך וכך", שאם יאמר לו "היום כך וכך", אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, ומ"מ ראוי שיצא בשמיעת הברכה מפי אחר קודם שיספור.

אם התנסח באופן שאין יוצאים בו ידי חובת הספירה, כגון שאמר "כך וכך", ולא "היום כך וכך", או ששאלוהו "האם היום כך וכך" וענה "הן", וכל שכן אם אמר "אתמול היה כך וכך" והתברר שאמר בטעות את המניין של היום, לא יצא ידי חובתו, וחוזר וסופר בברכה.

ד. דיני המסתפק כמה מונים באותו יום

לכתחילה צריך לדעת בשעת הברכה כמה מונים באותו יום, אולם בדיעבד יכול אדם לצאת ידי חובה הגם שבשעת הברכה לא ידע כמה מונים, ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו. יתר על כן, המסופק כמה מונים באותו יום, יכול בדלית ברירה לספור שני ימים מן הספק בלא ברכה, ולכשידע את המניין הנכון יוכל להמשיך לספור את שאר הימים בברכה.

ה. הטועה בספירת העומר

חייל שטעה בשעת הברכה וסבר שמונים מניין אחר, ורק לאחר הברכה נזכר במניין הנכון, או אפילו מנה בטעות יום אחר ותיקן ספירתו בתוך כדי דיבור, יצא ידי חובה, אולם אם מנה מניין מוטעה ונזכר במניין הנכון רק לאחר זמן, צריך לברך מחדש קודם שיתקן ספירתו.

מנה ימים ולא שבועות, או מנה ימים כראוי וטעה במניין השבועות, יצא ידי חובתו. יתר על כן, אף אם מנה שבועות ולא ימים, או מנה שבועות כראוי וטעה במניין הימים, יצא ידי חובה, מלבד אם מנה כן בסוף שבוע (כגון שבי"ד לעומר מנה רק "היום שני שבועות לעומר", או מנה אז "היום חמישה עשר יום שהם שני שבועות לעומר"), שאז עליו לחזור ולספור.

ו. תספורת וגילוח בימי ספירת העומר

מנהג האשכנזים להימנע מנישואין, מתספורת ומגילוח, מפסח עד ל"ג בעומר בבוקר, ואילו מנהג הספרדים להימנע מאלו עד ל"ד בעומר בבוקר. אמנם יש מקילים במקום צורך להפסיק את מנהגי האבילות כבר מהלילה (לאשכנזים מליל ל"ג ולספרדים מליל ל"ד).

למרות זאת, אם חל ל"ג בעומר ביום ששי, הספרדים מקילים להסתפר ולהתגלח בו לכבוד השבת, ובמקום צורך ניתן אף להסתפר ולהתגלח כבר מליל ששי. ואם חל ביום ראשון, האשכנזים מקילים להסתפר ולהתגלח כבר מיום ששי.

כמו כן, אם חל ראש חודש אייר בשבת, מותר, למנהג האשכנזים, להסתפר ולהתגלח ביום ששי לכבוד שבת זו, ואילו הספרדים אינם מקילים בכך אלא בשעת הדחק.

כמו כן, נהוג להתגלח לכבוד יום העצמאות (ומסתבר שההיתר חל מערב החג, כך שלא ייכנס אליו כשהוא מנוול). (אולם אין להסתמך על דעת מעט מפוסקי דורנו המתירים להתגלח בימי הספירה לכבוד שבת, מלבד הנמשכים אחר פסקיהם באופן מובהק, או במקום צורך גדול ורק תוך היוועצות ברב היחידה).

כמובן, אין להקל באיסור גילוח אף במצבים שההופעה כך גורמת חוסר נוחות מסוימת, כגון לחייל ששובץ במשמר כבוד בטקס יום הזיכרון, אולם במקרים נדירים, כהופעת קצין בכיר בכנס רשמי בחו"ל, שהופעתו בצורה לא מכובדת עלולה לפגוע במעמד המדינה, ניתן להקל בזה.

ז. שמיעת מוזיקה והשתתפות באירועים חגיגיים בימי ספירת העומר

מפסח עד ליל ל"ג בעומר יש להימנע מריקודים ומחולות, מהאזנה למוזיקה המעוררת שמחה, ומהשתתפות באירועים חגיגיים (כ'ערב יחידה' או הופעה ב'תרבות יום א'') שמושמעת בהם מוזיקה כזו, מלבד במקום שמחת מצוה כהכנסת ספר תורה (אלא שיש שסייגו שלכתחילה ראוי להימנע מקביעת אירוע כזה בימי הספירה).

לעומת זאת, מותר לשמוע בימי הספירה שירים המעוררים לצער (כגון ביום הזיכרון לחללי צה"ל), ויש המקילים לשמוע גם מוזיקת רקע שקטה תוך עיסוק בעניינים אחרים. בכל מקרה שמיעת קטעי נגינה באופן אקראי (כגון תוך הקשבה לתוכנית רדיו שמושמעים בה שירים מידי פעם, או במהלך אירוע הוקרה, עצרת, או טקס צבאי) אינה בכלל האיסור, ורק ישתדל להסיח דעתו ממנה.

ח. סדרי יום העצמאות ויום איחוד ירושלים

א. הרבנות הראשית לישראל תיקנה אמירת הלל בה' באייר, יום הקמתה של מדינת ישראל, ובכ"ח באייר, יום איחוד העיר ירושלים. שני התאריכים מבטאים את חסדי הקדוש ברוך הוא, שהביאנו ל"אתחלתא דגאולה" ולייסוד מדינה עצמאית לעם ישראל בארץ ישראל ובעיר הקודש, וזאת נוסף על הנצחונות על אויבינו במלחמת הקוממיות ובמלחמת ששת הימים, שהיתה בהם הצלה לכלל ישראל. במהלך השנים התקבעו מספר מנהגים בנוגע לאמירת ההלל במועדים אלה. המנהג שהתקבל בצה"ל וברוב קהילות ישראל הוא לומר הלל שלם בברכה לאחר תפילת העמידה בשחרית של יום העצמאות ויום ירושלים, אך בליל החג אין אומרים הלל.

ב. כמו כן, יש שנהגו לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ובמלכות בליל יום העצמאות, אך מנהג זה לא התקבל ברוב קהילות ישראל, ואף בצה"ל אין נוהגים לברך 'שהחיינו' בציבור.

ג. כאשר יום העצמאות מוקדם או מאוחר נהגו לומר הלל ביום החג הרשמי של מדינת ישראל, ולא בתאריך ה' באייר. עם זאת, גם בשנה כזאת אין אומרים תחנון בה' באייר, ואם חל בשבת אין אומרים "צדקתך צדק".

ד. הרבנות הראשית לישראל תיקנה סדרי תפילה נוספים, הכוללים אמירת מזמורים שונים בתפילת ערבית, תוספת לפסוקי דזימרא בשחרית, קריאת הפטרה (בלי ברכות) בתפילת שחרית של יום העצמאות ועוד. סדרי התפילה הודפסו בסידורים השונים המצויים בבתי הכנסת, והם נהוגים בכלל יחידות צה"ל.

ה. לקראת יום העצמאות ויום איחוד ירושלים מותר להסתפר ולהתגלח גם בימי הספירה, כמבואר לעיל (תשובה ו), וכך ראוי ונכון לנהוג לכבודו של היום.

ט. ממנהגי חג השבועות

א. מקפידים להתפלל ערבית בשבועות לאחר צאת הכוכבים (גם הנוהגים לקבל שבת ויו"ט מבעוד יום), כדי להשלים לגמרי "שבע שבתות תמימות תהיינה". אמנם במקום צורך ניתן להקדים ולהתפלל מבעוד יום (וישובו ויקראו קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים), שכן יש אומרים, שעיקר הקפידא היא שלא יקדשו מבעוד יום. יתר על כן, בשעת דחק ניתן אף לקדש ולסעוד מבעוד יום, שכן יש שכתב, שאם הקדים לקבל את החג מבעוד יום, נחשב לו ללילה לכל דבר, וקיים אז את דין ה'תמימות'.

ב. נוהגים לשטוח ענפי אילן בבתים ובבית הכנסת, ולאכול מאכלי חלב בסעודת החג.

ג. נהוג בליל שבועות לעסוק בתורה כל הלילה, ורבים נוהגים לקרוא 'תיקון ליל שבועות'. חייל החושש שאם ישאר ער כל הלילה לא יוכל להתפלל למחרת כראוי, ילמד כפי יכולתו, וכל שכן שעל העוסק בפעילות מבצעית לישון כראוי בכדי לאגור כח למשימותיו.

ד. חייל ספרדי שהיה ער כל הלילה נוטל ידיו בבוקר בלא ברכה, ולאחר מכן מברך ברכות התורה וברכות השחר. לעומת זאת, חייל אשכנזי שהיה ער כל הלילה מתחייב בנטילה בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר קודם התפילה, אומר ברכות השחר מלבד ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' שיוצא בהן ע"י שמיעה מאחר (ויש מקילין שאם אין לו מי שיוציאנו, רשאי לברכם בעצמו), וכן אינו מברך ברכות התורה אלא אם ישן קודם לכן שינת קבע ביום, ואם לא ישן, יצא בשמיעת הברכה מאחר (עיין בהרחבה בעניין זה בפרק א תשובה א, בפרק ג תשובה א, ובפרק ד תשובה ד).