פרק נב

א. זמן ומקום בניית הסוכה,
ודין סוכה ישנה ושלא נבנתה לשם מצוה

א. נוהגים להתחיל בבניית הסוכה מייד במוצאי יום הכיפורים כדי לצאת ממצוה למצוה. עם זאת, פשוט שאם יקשה עליו לבנות את הסוכה לאחר יום הכיפורים, רשאי לבנותה קודם לכן.

אגב יש להוסיף, שחל איסור לעשות מלאכה ברבע האחרון של יום ששי (עיין פרק כט תשובה ח, שי"א שהאיסור חל כבר מחצות היום). לפיכך, חייל שמתפנה לבניית הסוכה ביום ששי או בערב החג, ישתדל לבנותה בשעה מוקדמת. אמנם פשוט שמי שנאנס ולא הספיק לבנות את הסוכה עד שעה מאוחרת בערב סוכות, רשאי לבנותה עד כניסת החג, כדי שלא ייבטל ממצוה דאורייתא של ישיבה בסוכה.

ב. מי שלא עשה סוכה קודם החג, עושה סוכתו בחול המועד (ובישיבתו הראשונה בה יברך אף 'שהחיינו', ולמנהג הספרדים יברך 'שהחיינו' על בניית הסוכה גם אם כבר בירך על ישיבתו בסוכה אחרת), אולם יש אומרים שיש להימנע מפירוק סוכה בחול המועד, מלבד אם נצרך לבנותה במקום אחר, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אך במקום צורך, כגון כשעוזב את האיזור וחושש לאובדן הציוד, ניתן להקל בזה.

במקום צורך, כגון שאין הסוכה מכילה את כמות החיילים שגדלה בחול המועד, מותר לבנות סוכה גדולה.

אין לבנות סוכה ביו"ט או בשבת, ובימים אלו אסור אף לתקן תיקון כלשהו בסוכה כדי להכשירה למצוה, אולם מותר לומר לגוי לתקנה עבורו (כגון להניח את סככה שנפל). ולצורך מצוה דרבים (כגון שנפלה סוכתם או שהוזעקו למקום שאין בו סוכה) רשאים לומר לאינו יהודי לבנות עבורם סוכה ביום טוב, ואפילו בשבת שבתוך המועד.

ג. יש למקם את הסוכה תחת כיפת השמיים, במקום נקי מריח רע ולא סמוך לשירותים או ביוב וכד'.

ד. סוכה על גבי רכב כשרה, ואף בזמן הנסיעה, למרות שאינה קבועה במקומה, ובלבד שיהא בה שיעור סוכה ושתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של אותו איזור (הנכנס בחג או בשבת לסוכה שהוקמה על גבי רכב צריך להיזהר לא להפעיל מנגנונים חשמליים).

ה. סוכה שלא נבנתה לשם מצוה אלא לצורך מחסה מפני השמש, כשרה, אך אם עשאה שלא לשם צל אלא למחסן, הסוואה וכד', פסולה.

ו. סוכה שנבנתה חודשים רבים לפני החג לשם מצוה, כשרה. סוכה משנה שעברה או שנבנתה לשם צל למעלה משלושים יום קודם החג, כשרה, ובלבד שיוסיף בה מעט סכך (כשיעור טפח על טפח) סמוך לחג.

ז. סוכה המשמשת למגורי קבע במשך כל השנה, פסולה, וכדי להכשירה צריך להגביה את כל הסכך ולהניחו שוב לשם סוכה.

ב. מידותיה המינימליות של הסוכה

אורך ורוחב חלל הסוכה יהיו לפחות באורך 58 ס"מ, וחלל הסוכה יהיה לפחות בגובה 82 ס"מ (ואפילו קצוות הסכך לא ירדו אל מתחת לגובה הזה). על כן, בתעלת קשר שבמוצב, שדפנותיה ישרות, יש להעמיד דופן שלישית כדי להכשירה, ובאשר לסכך, ניתן להניחו על דופני התעלה, משום שחכמים לא גזרו איסור 'מעמיד' על קיר אבן. כמו כן, ניתן להקים סוכה ששלושה טנקים משמשים דפנותיה, ואף לפרקה בגמר השימוש בה, אולם עדיף להימנע מהקמת סוכה כזו בערב החג, הואיל ועשויים להשתמש בדפנותיה.

האוכל בסוכה צריך להקפיד ששולחנו לא יהיה מחוץ לה, שמא אגב האכילה ימשך אחר שולחנו (במיוחד יש להקפיד על כך כששוהים בסוכה קטנה). ברם, אם נוטל דבר מאכל משולחן שמחוץ לסוכה ונכנס לאוכלו בסוכה מבלי לשבת סמוך לשולחן, אין לחוש לזה.

ג. מהלכות הדפנות

א. צריך שתהיינה לסוכה שלוש דפנות בגובה עשרה טפחים (כ-82 ס"מ) ובאורך שבעה טפחים (כ-58 ס"מ) לפחות, ששתיים מהן מחוברות בניצב זו לזו.

שתיים מהדפנות צריכות להיות בנויות לכל אורך או רוחב הסוכה (וכשרות אף אם יש בהם פתחים או פרצות, ובלבד שיש בהן במצטבר שיעור הכשר סוכה (כ-58 ס"מ), וכן שהעומד שבהן מרובה על הפרוץ ושאין בהן פרצות באורך של למעלה מעשר אמות (4.8 מטר) ללא 'צורת הפתח'). בדופן השלישית די שיהיה בנוי כשיעור הכשר סוכה (ובלבד שאין בה פירצה גדולה מעשר אמות ללא 'צורת הפתח'). הרוח הרביעית יכולה אף להיות פתוחה לגמרי.

(לאור זאת, ניתן להסתפק בסוכה שיש לה שתי דפנות מקבילות במרחק רב זו מזו (ולהקפיד שלא תהא ביניהן פרצה למעלה מי' אמות ללא צורת הפתח) ודופן שלישית באורך שבעה טפחים המחוברת בניצב לאחת מהן. כמו כן, ניתן להסתפק בסוכה שיש לה שתי דפנות ניצבות זו לזו שאחת מהן ארוכה מאוד, אף כשאורך הדופן המקבילה לה שבעה טפחים בלבד, ולכתחילה יש להעמיד את הדופן השלישית, תוך ז' טפחים לדופן הניצבת).

ב. הדפנות צריכות להיות צמודות לקרקע. עם זאת, רווח הקטן משלושה טפחים (24 ס"מ) נידון כמחובר. הדפנות אינן צריכות להגיע עד לסכך, ודי בכך שהן תהיינה מכוונות תחתיו אפילו הוא בגובה רב מעליהן.

ג. חשוב לדאוג שהמחיצה תהיה יציבה כך שלא תתנדנד כלל ברוח מצויה. לכן, אם משתמשים בבד, צריך לדאוג למותחו ולקושרו היטב, או להוסיף בעשרת הטפחים התחתונים של הסוכה מחיצה חלופית העשויה 'לייסטים' (או חבלים) אופקיים שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים (24 ס"מ). (ועיין עוד בסעיף הבא).

ד. מחיצה העשויה חוטי שתי וערב שהמרחק בין חוט לחוט קטן משלושה טפחים (24 ס"מ), כגדר 'רשת' העשויה חוטי ברזל אופקיים ואנכיים, נחשבת למחיצה שלמה (מדין 'לבוד').

נחלקו ראשונים אם מותר לעשות את כל דפנות הסוכה מ'מחיצה גרועה' העשויה עמודי שתי (קנים אנכיים) או חוטי ערב (חוטים אופקיים) שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים (24 ס"מ). למעשה מנהג רבים מהספרדים להקל בזה, ואילו רבים מהאשכנזים נהגו להקל בזה רק אם הסוכה בנויה כך מכל ארבע רוחותיה (וכשאין לו סוכה אחרת, גם למנהג האשכנזים ישב בסוכה ויברך).

ה. סכך שהשעינוהו בשיפוע על קירות מבנה, או שהשעינו את ענפי הסכך אלו על אלו והקימו מהסכך עצמו מעין 'אוהל אינדיאני', ונוצר שם חלל מוקף מחיצות בשיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים בגובה י'), כשר כל החלל שתחת הסכך (אף זה שמחוץ להכשר הסוכה) לשמש לסוכה, ובלבד שחוץ מהסכך המשופע (המשמש גם כדופן וגם כסכך) יהיה בראשו סכך (אופקי) ברוחב טפח, או שיהיו בבסיסו דפנות (אנכיות) בגובה טפח.

ד. מהלכות הסכך

א. הסכך צריך להיות ממין הצומח, תלוש, ולא מעובד לכלי (אינו מקבל טומאה).

ב. אין מסככים בכלים, ואפילו בשברי כלים שמקבלים טומאה מן התורה (כרגלי כיסא שבור וכד') אין לסכך (אמנם, ניתן להשתמש בשברים של משטחי העמסה או בקורות ששימשו לבניית פיגומים, הואיל וגם בשלימותם אינם מקבלים טומאה מן התורה, וכן ניתן לסכך בשברי כלים שהתפרקו כל כך עד שלא ניכר כלל שבאו מכלים).

ג. קורות עץ הרחבות מארבעה טפחים (32 ס"מ) פסולות לסיכוך, אפילו כשמציבן על צידן הצר, ולמעשה נהוג להימנע אף מסיכוך בקורות הצרות מארבעה טפחים (אך אין להחמיר בקורות שרוחבן פחות מטפח). ובדלית ברירה, ישב בסוכה המסוככת בנסרים הרחבים מד' טפחים, אך לא יברך 'לישב בסוכה'.

ד. אין לסכך לכתחילה בסכך שנודף ממנו ריח רע, או שעליו נושרים עד שלא נעים לשבת תחתיו, שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה.

ה. אין לסכך לכתחילה בסכך רב ועבה עד שהכוכבים אינם נראים דרכו.

ו. סכך שעתיד להתייבש ולהצטמק במהלך החג רואים אותו כאילו הוא כבר התייבש ופחת שיעורו.

ז. אין להניח את הסכך על מסגרת הסוכה לפני בניית הדפנות, אולם אם יש שם כבר מחיצות בנויות בגובה טפח, ניתן להניח את הסכך מעליהן ולאחר מכן להשלים את בניית הדפנות. (לאור זאת, אם לאחר בניית הסוכה נמצא פגם בכשרות המחיצות, כגון מחיצת 'לבוד' שאחד מחבליה אינו במקומו, די לתקן את המחיצה ואין צורך להניח את הסכך מחדש. כיוצא בזה, אם בנה סוכה תחת אילן וקצצו לאחר מכן, אין צריך לחזור ולנענע את הסכך).

ח. אויר בסכך בשטח של פחות מג' על ג' טפחים (24 על 24 ס"מ) בטל אגב הסכך ומצטרף לשיעור הכשר הסוכה (אולם למנהג האשכנזים אם יש בו כשיעור ראשו או רובו אסור לאכול ולישון תחתיו). אויר בשטח גדול יותר חולק מקום לעצמו ואינו מצטרף לשיעור הכשר הסוכה (לכן אם הוא חוצה את הסוכה כך שלא נותר במקום הסכך שיעור הכשר סוכה עם הדפנות, כל הסוכה פסולה).

ט. סכך פסול בשטח של פחות מג' על ג' טפחים (24 על 24 ס"מ) בטל ברוב הסכך הכשר ומצטרף לשיעור הכשר הסוכה, ומותר לאכול ולישון תחתיו. סכך פסול בשטח של בין ג' על ג' לד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ) אינו מצטרף לשיעור הכשר הסוכה, אך מעיקר הדין מותר לאכול ולישון תחתיו (אם כי לכתחילה מחמירים בכך). סכך פסול בשטח גדול מד' על ד' טפחים, חולק מקום לעצמו ואסור לאכול ולישון תחתיו, ואם הוא חוצה את הסוכה כך שלא נותר במקום הסכך הכשר שיעור הכשר סוכה עם הדפנות, כל הסוכה פסולה.

י. סכך פסול החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, ורוחבו פחות מד' אמות (כשני מטרים), נידון כהמשך הדופן ('דופן עקומה'). לאור זאת, תקרת מבנה או כלי רק"מ שיש במרכזם פתח בשטח הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים, 58 על 58 ס"מ) שהניחו עליו סכך כשר, ובין הסכך לכתלים יש פחות מד' אמות, כשר החלל המסוכך לשמש לסוכה.

יא. מותר לכסות את הסוכה בכיסוי כלשהו מפני הגשמים, ולאחר שייפסקו די בהסרת הכיסוי.

יב. נזהרים לכתחילה לא לתלות את קישוטי הסוכה במרחק של יותר מד' טפחים (32 ס"מ) מהסכך. קישוטי סוכה הסמוכים (בתוך 32 ס"מ) לסכך בטלים לגביו אפילו כשיש בהם שיעור ד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ), ומותר לשבת תחתיהם.

יג. הסוכה וקישוטיה יוחדו למשך כל ימי החג לצורך המצוה ולכן אין לעשות בהם כל שימוש אחר (אך מותר להוריד קישוטים מפני גשמים וכד'), ביו"ט ובשבת חוה"מ חל עליהם אף איסור מוקצה ואסור לטלטלם כלל.

ה. חובת ייצוב הסוכה

על הסוכה לעמוד ברוח המנשבת לעיתים קרובות (י"א כל יום וי"א אחת לשבוע). מאידך יש להעיר שכתבו הפוסקים, שאפילו כשהסוכה ממוקמת במקום מוקף בתים וכד' ומוגנת מפני הרוח, אינה כשרה, אלא אם כן היא מחוזקת מעט, כך שתוכל לעמוד כשהיא לעצמה בפני רוח חלשה.

ו. אפשרות קשירת הסכך באזיקונים וכד'

לכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים ולהימנע מלהעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה והפסול לסיכוך, אך אין מניעה לקושרו בפשתן ושאר צמחים סיביים הראויים לשמש לקשירה, כמו כן ניתן לכלוא את הסכך בין שני לייסטים ולחבוק אותם באזיקון (ומותר להעמיד את הסכך על גבי כותל אבנים (ובטון), הואיל ולא שכיח שיסככו בהם). עם זאת, במקום צורך ניתן להקל בכל זה, ועל כן חיילים החוששים שהסכך יעוף ברוח ואין ברשותם קורות עץ וכד' להכביד על הסכך, רשאים להקל ולקושרו באזיקונים וכד'.

מעבר לכך פשוט שמותר לקשור סכך הראוי כשלעצמו לעמוד ברוח מצויה כדי שיעמוד גם ברוח שאינה מצויה.

ז. מצות האכילה בסוכה בליל החג הראשון

א. מצוה מהתורה לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג (לאחר צאת הכוכבים) כזית פת (כ-30 סמ"ק, כחצי פרוסת חלה) בשיעור זמן של 'אכילת פרס' (כארבע דקות). מעיקר הדין יש לקיים את מצות האכילה קודם חצות הלילה, אך בדלית ברירה יש לקיימה עד עלות השחר (רק שאז יקפיד לאכול יותר מכביצה, כ-60 סמ"ק). מפאת חשיבות מצוה זו יש להימנע מאכילה משביעה מכשלוש שעות לפני כניסת החג.

ב. חיילים שיוצאים לפעילות לפני השקיעה, רשאים (בדלית ברירה ע"פ המבואר בפרק ל תשובה ד) להתפלל, לקדש (כולל ברכת 'שהחיינו') ולאכול סעודת יום טוב או שבת מפלג המנחה מחוץ לסוכה, ובאם נצרך להם לשבת בסוכה (כגון שחדר האוכל אינו ערוך לסעודה בלילה זה) יכוונו שישיבתם לא תהא לשם מצוה ולא יברכו 'לישב בסוכה', מחשש איסור "בל תוסיף". אחר חזרתם מהפעילות, בישיבתם הראשונה בסוכה, למנהג האשכנזים ישובו ויברכו 'שהחיינו', ואילו למנהג הספרדים לא יברכו אם כבר ברכוה בקידוש שעשו חוץ לסוכה, משום שספק ברכות להקל. אולם אם באפשרותם לאכול בסוכה לאחר השקיעה בזמן 'בין השמשות', ישתדלו לנהוג כן, אך לא יברכו על ישיבתם (ראה פרק נז תשובה ה).

חייל שעתיד לשוב לפני חצות, יקדש ויאכל במהלך הפעילות או מבעוד יום (חוץ לסוכה) כבכל ערב שבת, ואם עתיד לשוב לאחר חצות ינהג כאמור לעיל.

ג. כאמור לעיל, יש לאכול דוקא פת ולא שאר מיני מזונות. אמנם, בדיעבד או בדלית ברירה (אף לכתחילה), אם אכל בליל החג מזונות בשיעור קביעות סעודה (כ-180 או 240 סמ"ק, וברך עליו 'המוציא' וברהמ"ז) ויש אומרים אף מזונות בשיעור כביצה (56 סמ"ק) ואף כזית (30 סמ"ק) יצא ידי חובה, ולמנהג האשכנזים אף יברך 'לישב בסוכה'.

ד. למנהג האשכנזים (והנוהגים כבן איש חי) יש לקדש ולקיים את מצות האכילה בסוכה אפילו כשיורדים גשמים. ברם, למעשה מאחר שהדבר תלוי במחלוקת, אין לברך 'לישב בסוכה' במציאות כזו. לכן אם ניתן הדבר ימתין שעה שעתיים עד שייפסקו הגשמים, ואם עדיין לא פסקו, או שאין באפשרותו להמתין, כגון שמצטער מחמת רעב או שינה בהמתנתו, וכן אם עליו לצאת לפעילות, או שיכול להמתין אלא שבהמתנתו יפסיד שעות שינה והדבר יפגע בתיפקודו, יאכל כזית בסוכה בלא ברכה על הישיבה, ואם לאחר מכן פסקו הגשמים, יאכל שנית בסוכה בלא קידוש.

ה. למנהג הספרדים הפטור מן הסוכה פטור גם בלילה הראשון, ואף המחמירים חייבו רק לאכול בסוכה בלילה הראשון כשירדו גשמים, אך לעניין שינה לא החמירו.

ו. עוד יש להוסיף שגם הנוקטים שהמצטערים (וי"א אף הולכי דרכים) מחויבים באכילת כזית בסוכה בליל יו"ט הראשון, מ"מ חיילים העוסקים בפעילות מבצעית בליל יו"ט הראשון אינם בכלל זה, ומותרים לאכול גם בלילה הראשון מחוץ לסוכה (יזכרו לברך 'שהחיינו' על מצות הסוכה בפעם הראשונה שיאכלו בה, ולמנהג הספרדים לא יברכו 'שהחיינו' אם בירכו בקידוש שעשו מחוץ לסוכה).

ז. חייל שאין באפשרותו לקיים מצוות אכילה ושינה בסוכה במוצב בו הוא משרת, יכול לשהות מערב חג או בשבת במקום שבו יוכל לקיים את המצוה, ולאחר מכן לחזור ברכב למוצב, היות שחזרתו לצורך מבצעי (עיין פרק לו תשובה ג).

ח. דיני אכילה ושינה בסוכה

מצוה לדור בסוכה כדרך שדר בביתו, ואסור לישון אפילו שינת עראי מחוץ לסוכה. אמנם, אכילת עראי כשתיית מים ואכילת פירות, ואף אכילת תבשיל מחמשת מיני דגן או פת בשיעור הקטן מ-60 סמ"ק, מותרת מחוץ לסוכה, אך נכון להחמיר מלקבוע סעודה על בשר ודגים וכד' חוץ לסוכה, והמחמיר שלא לאכול ולשתות שום דבר מחוץ לסוכה הרי זה משובח.

מנהג הספרדים לברך 'לישב בסוכה' (לפני הברכה על המאכל) רק לפני אכילה של פת בשיעור כביצה (כ-60 סמ"ק), או של מיני מזונות (ובכלל זה גם תבשיל מזונות, חוץ מאורז) בשיעור קביעות סעודה (כשלוש או ארבע ביצים, כ-180 או 240 סמ"ק), ואילו האשכנזים נוהגים לברך 'לישב בסוכה' (לפני הברכה על המאכל) גם על אכילת מזונות בשיעור כביצה (וכשאוכלים פת כביצה מברכים 'לישב בסוכה' לאחר הברכה על הלחם), והמדקדקים משתדלים לשלב את ישיבתם בסוכה באכילה כדי שלא ישבו בסוכה בלא ברכה. מנהג יוצאי תימן ותלמידי הגר"א לברך 'לישב בסוכה' בכל פעם שנכנסים לסוכה.

ט. הפטורים מן הסוכה

חיילים העוסקים במצוה, כגון במשימת אבטחה, אימון שגרתי, וכל שכן בפעילות מבצעית, שאין מזומנת להם סוכה (או שהיא מזומנת להם, אך הישיבה בה כרוכה בטירחה ואינה מתאפשרת בקלות), פטורים מן הסוכה (גם בשעת מנוחתם).

אף חיילים העושים את דרכם למקום מרוחק, ואין להם סוכה, פטורים מן הסוכה במהלך נסיעתם. מעבר לכך, חייל הסובל מהשהייה בסוכה, כגון שיורד בה גשם, או שורר בה חום כבד וכד', וכל שכן חולה שחש בראשו וכד', פטור מן הסוכה (ואז רשאים לסיים את אכילתם או שינתם בבית גם אם כבר פסקו הגשמים, אך אם עדיין לא התחילו לאכול בבית ופסק הגשם, חייבים לחזור לאכול בסוכה).

המצטער בשינה בלבד, חייב באכילה בסוכה, וכן המצטער באכילתו בסוכה אינו נפטר מלישון בה. אם כבר שכב לישון, אינו צריך לחזור לסוכה עד שייעור מעצמו אחר עלות השחר, אך אם עדיין לא שכב לישון, עליו לחזור לסוכה כשפסק הגשם, ואם רק הוציא מצעיו מהסוכה לבית וטירחה לו להחזירם אליה, הסתפקו הפוסקים אם עליו לשוב לסוכה.

כמו כן נחלקו האחרונים אם עליו לחזור לסוכה כששכב לישון בבגדיו, וכן כשפשט בגדיו ולא שכב עדיין, ונראה שהמֵקל במחלוקות הנ"ל יש לו על מי לסמוך. אמנם, הישן בביתו ביום מפני הגשמים, ופסקו הגשמים, אם נתעורר מעצמו וברצונו להמשיך לישון, עליו לילך לישון בסוכה.

הולכי דרכים הפטורים מן הסוכה, הם דוקא אלו היוצאים מהבית לצורך פרנסה וכד', אבל היוצאים לטיול וכד' אינם בכלל זה, ועליהם להסתפק באכילת עראי, ולדאוג ללינה בסוכה, ואף שיש מפוסקי דורנו שהתירו לצאת לטיול גם אם יאלץ לאכול סעודת קבע או לישון חוץ לסוכה, נכון להחמיר בדבר כדי שלא להפקיע עצמו מקיום מצוה שחיובה מן התורה.