פרק מז

א. כלים שנועדו למלאכה אסורה (כפטיש ומברג, פינג'אן, או יומן מבצעים ריק), או שהפעלתם כרוכה באיסור (כמאוורר ושקית חימום), או אף שיוחדו לאיחסון מוקצה (כארנק, ג'ריקן דלק, או נרתיק לאמר"ל), הינם 'כלים שמלאכתם לאיסור' שאמנם חל עליהם איסור מוקצה, אך ניתן לטלטלם 'לצורך גופם', דהיינו בכדי להשתמש בהם שימוש המותר בשבת (כגון להציב מטף כיבוי בפתח החדר בכדי שהדלת לא תיטרק), או 'לצורך מקומם' דהיינו בכדי לעשות שימוש במקומם(כגון לפנות ציוד שיפצור כמברג 'טסטר', סכין 'יפנית', גפרורים וכד', שנשכחו והושארו על מיטתו קודם כניסת השבת).

לכתחילה אין להתיר זאת אלא במידה שלא ניתן לבצע את אותה פעולה, בלא טירחה רבה, באמצעות כלי שמלאכתו להיתר, אולם במקום צורך ניתן אף להערים ולטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ולהשתמש בו מעט לצורך גופו או מקומו, אף כשעיקר כוונתו 'לצורך עצמו', דהיינו, בכדי לשומרו שלא ינזק או יגנב.

ב. לאור המציאות הבטחונית המורכבת במדינת ישראל, והחשיבות המערכתית ביצירת הרתעה ויכולת תגובה מיידית, באמצעות נוכחות חיילים חמושים בכל מקום, לצד הסכנה העלולה להיווצר מהגעת הנשק לידי גורמים עוינים, באם יושאר בלא שמירה ראויה, אין להימנע מנשיאת נשק אף שלא במקום צורך בטחוני מובהק, מה גם שיש הנוקטים שבימי שיגרה אין בנשק כלל איסור מוקצה.

כל זאת לענין טלטול מוקצה, אך לענין איסור הוצאתו והעברתו במקום שאין בו עירוב, דעת רבים מפוסקי דורנו שאין להקל בנשיאת נשק מחוץ לעירוב אלא דוקא במקום צורך מבצעי, ושישתדל לשאתו כשהוא חגור על גופו, כדרך לבישה. ומ"מ נראה שבשל חשיבות שמירת האווירה התורנית במסגרת הצבאית, ומניעת שחיקה רוחנית של החייל, ניתן במקום שניכרת הנחיצות לכך, לסמוך על שיטת המקילים שנשק נידון כלבוש לחייל, ולצאת עם נשק שעל גופו (ולא בידו) אל מחוץ לעירוב גם לצורך מצוה, כגון לצורך תפילה בציבור (אך לא לצורך טיול וכד').

ג. הנדרש לשאת עימו אמצעי תקשורת (כפלאפון, איתורית וכד') לצורכי כוננות, אינו צריך להשתדל להישאר בביתו או בחדר המגורים בבסיס בכדי למעט בטלטולם, ומ"מ ראוי שיכניסם מבעוד יום לכיס המכנסיים, או יחברם לחגורתו בתפס המיועד לכך, וכך יימנע מטלטול המכשיר באופן ישיר.

כל זאת לענין דין טלטול מוקצה, אך אסור לטלטלם שלא לצורך זמינות כשהדבר כרוך באיסור הוצאה מרשות לרשות והעברה ברשות הרבים או בכרמלית, ורק לצורך מצוה, כגון לתפילה בציבור וכד', ניתן להקל להוציאם ולשאתם בשינוי מדרך נשיאתם הרגילה, כגון בהנחתם בין החולצה לגופייה, ובהסתמך על שיטת המקילים בשבות דשבות לצורך מצוה.

ד. בשעת גיוס חירום בשבת, או ביציאה לפעילות מבצעית הנמשכת מספר ימים כולל שבת (ואפילו יוצא אליה בשבת עצמה), יטול עימו תפילין, וראוי לשאתם תוך כוונה שישמרוהו מן הסכנה ויחזקו את רוחו לעמוד בקשרי המלחמה (ובכך אף נחשב לו כטלטול לצורך השבת, ולא כהכנה משבת שיהיו לו תפילין בחול), ומ"מ עדיף שיניחם קודם השבת בתיק יחד עם חפצים חיוניים שאינם מוקצה, כך שבמידת הצורך יטלטל בשבת את התפילין אגב אותם חפצים, ובכך אף יוכל להקל לענין איסור הוצאתם מרשות לרשות והעברתם בכרמלית.

ה. בשעת דחק ניתן לטלטל לדבר רשות פנס הדולק לצרכים מבצעיים, וכל שכן שניתן להקל ולטלטלו לצורך גופו או מקומו לאחר שכבה, ואפילו היה דולק כל שעת בין השמשות.

לעומת זאת אין להקל ולטלטל לדבר רשות פנס הדולק מבעוד יום לצרכים פרטיים (אם לא בדרכי ההיתר לטלטול מוקצה המובאות להלן), ואפילו לאחר שכבה אין לטלטלו בהמשך השבת, אולם נראה שבמקרה זה ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים ולהתנות מלכתחילה שיטלטלוהו לאחר שיכבה.

דין זה לא נאמר על פנס לד (שאין בו חוט להט), ועל כן ניתן לטלטלו לצורך גופו או מקומו ואפילו בהיותו דולק.

ו. חפץ שבעליו מקפיד לשומרו, כמצלמה, מחשב, 'אייפון', ושאר מיני מכשירים אלקטרוניים רגישים, כמו גם כרטיס אשראי, שטרות כסף, ושוברי נסיעה (שאמנם לא תמיד ערכם רב, אך מ"מ הדרך להימנע משימוש בהם לצרכים אחרים שמא ייפסדו), הינו 'מוקצה מחמת חסרון כיס' וחל איסור לטלטלו אף לצורך גופו (כלומר, לצורך שימוש המותר בשבת) או מקומו.

יש שאסרו לטלטל תעודות (כתעודת זהות, תעודת חוגר ורישיון לנשק) לאותם המקפידים להצניען במקום מיוחד ונמנעים מעשיית שימוש בהן בשבת, אולם למעשה נראה שהנצרך לטלטלן, כגון לצורך הזדהות בכניסה לבסיס, רשאי לסמוך על שיטות הפוסקים המקילים בטלטול חפצים אלו, ובמיוחד לאותם שאינם מקפידים כל כך לייחד להם מקום ונושאים אותם עמם תדיר.

ז. חפץ שפקעה ממנו חשיבותו, כמקלור ('סטיקלייט') ושקית חימום משומשים, כמו גם מארזי ציוד וזבילי תחמושת שאינם עומדים לשימוש חוזר, ובאותה מידה תרמילים של כדורי רובה, או סוללה חד-פעמית שהתרוקנה, הינו 'מוקצה מחמת גופו' ואין לטלטלו כלל (על כן הנצרך להחליף סוללה כזו, וחפץ לשמור על הריקה לצורך הזדכות, יחליפנה בתוך עמדה או רק"מ וכד', כך שלאחר השבת יוכל לשוב וליטלה, ובדוחק גדול יוכל גם להכניסה במהלך ההחלפה לתיק עם ציוד, ולטלטלה לאחר מכן אגב התיק). ברם, פשוט שיש להקל בכך כשהותרת פריטים אלו בתוך מרחב הפעולה של היחידה מפריעה לתפקודם המבצעי של הלוחמים, או שהשארתם בשטח עלולה לגרום לחשיפת וסיכון הכוח. כמו כן יש להעיר שהורו מפוסקי דורנו שסוללה נטענת שהתרוקנה אינה בכלל זה, ואין לראותה כשבר כלי, אלא ככלי שמלאכתו לאיסור שניתן לטלטלו לצורך גופו ומקומו (כדלעיל סעיף א).

ח. מותר לייחד מבעוד יום חפץ שהינו 'מוקצה מחמת גופו', כאבן וכד', לצורך תשמיש היתר, ובכך לאפשר את טלטולו בשבת. כשהמדובר בשימוש המצוי (כהצבת אבן לייצוב דלת מבנה בפני הרוח, או לייצוב יריעות האוהל) ניתן להסתפק בייחוד לשבת אחת, ואילו כשהמדובר בשימוש שאינו מצוי (כהנחת לבנה על דפים בכדי שלא יתנופפו), לא ניתן להפקיע את איסור המוקצה מהחפץ אלא בייחודו לעולם לתשמיש זה. יש להעיר שכן הדין אף במוקצה מחמת חסרון כיס שייחדוהו לתשמיש היתר, וכל שכן בכלי שמלאכתו לאיסור שייחדוהו לתשמיש היתר.

עוד יש להוסיף שלצורך ייחוד לתשמיש היתר די בייחוד במחשבה ואין צורך באמירה מפורשת, יתר על כן, אם בעליו רגילים להשתמש בחפץ לצורך זה, אף אין צורך ליחדו במפורש בכדי להתירו.

ט. חפץ היתר ששכחו מוקצה על גביו, כגון ספר ששכחו פלאפון מעליו, אינו נאסר בכך וניתן לטלטלו לאחר שינער את המוקצה מעליו. אולם אם בעל החפץ, או מי מטעמו, הניח עליו את המוקצה מבעוד יום תוך כוונה שישאר שם בכניסת השבת, חל על חפץ ההיתר דין 'בסיס לדבר אסור' ונאסר בטלטול אפילו לכשיוסר המוקצה מעליו. ברם, במקום צורך ניתן להקל כשהניחו שם בדרך אקראי בעלמא, ובמקום הפסד ניתן לסמוך על המקילים שהאיסור חל דוקא אם היתה דעתו שישאר שם כל השבת. (יש מקילים שאין דין זה חל אלא בהנחת מוקצה גמור שאסור בטלטול אף לצורך גופו ומקומו).

אין דין 'בסיס לדבר אסור' חל אלא כשהבסיס אכן טפל ובטל למוקצה, אך אם אין למוקצה חשיבות לגביו, או שמונח על הבסיס גם חפץ היתר שחשיבותו (בשבת) גדולה מן המוקצה, או שהמוקצה אינו מונח ישירות על הבסיס, אלא מונח על דבר הטפל לו, אין הבסיס נאסר אלא שבמידת האפשר יש לנער את המוקצה מעל החפץ קודם שיטלטלו.

לאור זאת אסור לטלטל תיק אישי שמונחים בו חפצי היתר וחפצי מוקצה, אלא אם כן חפצי ההיתר חשובים מחפצי המוקצה כך שהמוקצה טפל אליהם, לעומת זאת מותר לטלטל בגד שהניחו מוקצה בכיס 'פנימי' (שפיו תפור לבגד, ולא שהבגד מהווה לו דופן), או שולחן שהניחו מוקצה במגירה הקבועה בו (ואינה נשלפת), לפי שהמגירה והכיס טפלים לבגד ולשולחן, ואין דין בסיס חל אלא כשהמוקצה מונח ישירות על ההיתר, ולא כשמונח רק על הטפל לו.

י. מותר לשבת על גבי מוקצה מבלי להזיזו, ועל כן מותר לאפסן ציוד אישי או לישון בתוך רכב או רק"מ בשבת (מלבד כמובן אם הדבר כרוך בהפעלת מנגנונים חשמליים או אלקטרוניים, וכן יש להימנע מכך במקרה שבשל כך עלולים לחושדו בחילול השבת, אולם יש לציין שחשש כזה אינו מצוי כל כך במסגרת הצבאית).

מותר לטלטל חפצי היתר לצורך מוקצה, כגון לפרוס יריעה על גבי ציוד מוקצה הרגיש לפגעי מזג האוויר, אלא שיש להיזהר שבעת הכיסוי לא יניד את המוקצה ממקומו, ולכתחילה אף יש להימנע מנגיעה במוקצה, כשהנגיעה נועדה לצורך הטיפול בו, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך.

יא. מותר להמשיך לשאת את ציוד הלחימה למקומו בתום פעילות מבצעית, במיוחד כאשר הדבר נועד לשומרו שלא יפול חלילה לידי גורמים עוינים (ומ"מ ראוי לכתחילה להימנע מהנחתו מידיו עד אשר יניחנו במקומו), אכן, מרגע שהונח הציוד במקומו, אין כל היתר לשוב ולטלטלו שנית, מלבד כמובן אם הדבר נצרך לצרכים מבצעיים, או שהשארתו במקומו אסורה מטעמי בטיחות או ביטחון מידע.

אגב, יש להזכיר שבגלל איסור 'בורר', אסור להפריד בין ציוד תקין לציוד 'בלאי', כמו גם בין כדורי-רובה רגילים לכדורים נותבים וכד'.

יב. השב מפעילות מבצעית יימנע מהנחת הציוד המוקצה על גבי כלי היתר, הואיל ומבטל בכך את כלי ההיתר מהיתרו (שכן בשל הנחת המוקצה עליו, לא יהיה באפשרותו לטלטלו בהמשך השבת), אולם במקום צורך ניתן להקל ולהניח את המוקצה בכלי שיש בו כבר חפץ היתר חשוב, וכן ניתן להקל בהנחת מוקצה על חפץ היתר, כל שיוכל לנער את המוקצה ממנו באופן מיידי.

במקום הפסד מותר להניח מוקצה על כלי היתר באופן זמני, כל שיוכל לנערו ממנו לאחר זמן. אולם אם לא ניתן לנער את המוקצה משם, כגון שהמדובר בציוד עדין, אין להקל בכך, הואיל והדבר יביא לביטול הכלי לכל השבת.

בכל מקרה אין איסור להניח ציוד לחימה על כלי היתר, באם יתכן שיוצרך לציוד הלחימה בהמשך השבת.

יג. הנצרך לחפץ היתר שיש עליו מוקצה, חייב לנער את המוקצה תחילה, אולם אם לא ניתן לנערו, כגון שהניעור עלול לגרום נזק כלשהו לחפצי היתר או למוקצה עצמו, וכל שכן אם המדובר בציוד כוננות לצרכים מבצעיים, כאמר"ל הנמצא באפוד דרך קבע, או משרוקית הקשורה לדיסקית (וחיונית לו להפעלת הכח בעת אירוע בטחוני), ומקפידים תמיד שלא להוציאם, מותר לטלטל את חפץ ההיתר, למרות שמטלטל מוקצה אגב כן.

יד. מותר לטלטל מוקצה בשינוי ('כלאחר יד'), כגון באמצעות רגלו, מרפקו, או גב ידו.

במקום דוחק גדול, כגון בשעת גיוס חירום בשבת, ניתן לצרף מבעוד יום את חפצי המוקצה הנצרכים לו לתיק המכיל חפצי היתר חשובים (או, במידה שלא התכונן לכך מראש, רשאי אף לטלטלנו בשבת לתוך התיק בשינוי, כמבואר לעיל), ולשאתו כך על גופו. כל זאת בהסתמך על כך שמטלטלו 'מן הצד' אגב היתר, ועל שיטת המקילים לטלטל במקום הפסד מרובה כלי שמלאכתו לאיסור אגב כיכר או תינוק, ובצירוף שיטת הפוסקים שנשיאת מוקצה על גופו (ולא בידיו) אינה בכלל האיסור.