פרק לז

א. במציאות שגרתית, כגון במהלך 'שבת שטח', אסור להזיז חול, עפר, או אבנים שקועות, בכדי ליישר את פני הקרקע, אך ניתן להקל ולהסיט אבנים המונחות על פני הקרקע, כל שעושה כן לצורך מקומם, ושלא כדרך טלטולם בחול, כגון ברגלו, במרפקו, בגב ידו, או בעקיפין באמצעות חפץ אחר שאינו מוקצה (ברם, ראוי להימנע מגרירת אבנים ברגליים, לפי שיש לחוש שהדבר נחשב כטלטול כדרכו).

במידת האפשר נכון להקפיד על כל הנ"ל אף במהלך שהות בתצפית שגרתית הממוקמת בשטחנו, במקום שאינו מאוים.

ב. אין לגרור חפצים כבדים על פני הקרקע (ובכלל זה אף קרקע של מבנה או אוהל שאינם מרוצפים), הואיל ובהכרח גורם בכך ליישור ותיקון פני הקרקע, יתר על כן, בתוך מבנה (או אוהל) נאסרה אף פעולה של חשיפת גומות קיימות, מחשש שיבוא להשוותן.

ג. אסרו חז"ל לעשות צרכיו בשבת בשדה חרושה קודם זריעתה, שמא יבוא ליישור ותיקון פני הקרקע, אך ניתן לעשות צרכיו בשדה בר, או בשדה זרועה ושאר שטחים חקלאיים, ובלבד, כמובן, שבעל השדה אינו מקפיד על כך.

משום כבוד הבריות התירו, בדלית ברירה, לטלטל נייר במקום ללא עירוב לצורך קינוח, ומטעם זה מותר גם לטלטל ברגלו אבנים ועפר לכסות הלכלוך, (ולכתחילה יש לייחדם מראש לצורך זה). נוסף לכך, דעת רבים שמשום כבוד הבריות מותר בדלית ברירה לקרוע נייר טואלט בשינוי, כגון באמצעות גב היד או המרפק, אך להימנע מקריעתו במקום הניקוב.

ד. הנצרך להשתמש במים בשדה, כגון לשטיפת ידיו וכד', ישתדל לשופכם על גבי סלע או שאר משטח נוקשה, כגון שיניח חפץ (שאינו מוקצה) על הקרקע ויטול ידיו עליו (למרות שהמים יזרמו משם לאדמה וישקוה), ובמקום צורך ניתן אף להקל בשפיכה על אדמה רגילה, ובלבד שאין שם צמחים, ואינה עומדת לזריעה.

ה. טוב להחמיר לכתחילה שלא לאכול בשבת בשדות עם צמחייה, שמא יישפכו לו מים ונמצא משקה צמחים, ברם, במקום צורך ניתן להקל בכך (ובלבד שייזהר משפיכת מים), וכל שכן שמותר לאכול בשדות ללא צמחייה ושאינם עומדים לזריעה.

ו. אסור לטפס על עצים או להיתלות עליהם, אך במקום צורך מותר להישען על עצים יציבים שלא ינודו מכובד משקלו.

כמו כן אסור להשתמש בדבר הנסמך לעץ (כסולם וכד'), או בחבל הקשור בו, אולם מותר להשתמש בדבר הנשען על אותו דבר הקשור לעץ (על כן חל איסור להוציא חפץ משקית התלויה על עץ, ומאידך, ניתן לנגב ידיים במגבת התלויה על חבל הקשור לעצים).

ז. מותר להלך על גבי עשבים בשבת, אך לכתחילה יש להימנע מהילוך שיגרום בוודאות לתלישתם, וכמו כן יש להשתדל להימנע מהסטת צמחייה בידיים, משום איסור מוקצה. אכן במקום צורך, ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים בכל זה, וכל שכן שאין להחמיר בכך בשעת פעילות מבצעית.

ח. ככלל, אסור להפעיל מקלור ('סטיקלייט') או שקית חימום בשבת, על כן במקום שהשימוש בהם נצרך בשל נסיבות בטיחותיות או מבצעיות, יש להפעילם קודם השבת. עם זאת, במידה שנצרך להפעילם בנסיבות אלו בשבת (או שהפעלתם קודם השבת אינה נותנת מענה הולם), מותר להפעילם כדרכו בחול (בלא צורך בשינוי), מאחר שהפעלתם כרוכה באיסור 'מוליד' שאין לו עיקר מן התורה. במיוחד נכון הדבר אם בכך יימנע מאיסורי שבת חמורים יותר, כהפעלת תאורה או חימום חשמלי.

ט. אין לחמם מאכלים באמצעים כימיים בשבת, הן משום איסור 'בישול' והן משום איסור 'מוליד'. אכן, מאחר שבפשטות אין בשימוש בערכת בישול המבוססת על הפעלת ריאקציה כימית איסור תורה, על כן במקום שבשל נסיבות מבצעיות הוצרכו לבשל או להסיע מזון בשבת (ולא ניתן לצרפו לרכב הנוסע בהיתר), יש להעדיף שימוש בערכה, על פני בישול באש או הסעת מזון.

י. אסור להכין 'מנה-חמה' וכד' בשבת, ואפילו בעירוי מכלי שני, שכן מבירור שערכנו עלה שיש במנה זו רכיבים שלא התבשלו כלל (או התבשלו באופן חלקי ביותר, אך אינם ראויים אפילו לאכילת דחק), ובישולם קל ביותר (שהרי דרך בישולם הוא בעירוי). אמנם, המקל להכין מנה חמה בכלי שלישי (מערה מים רותחים מהמיחם לכוס אחת, מן הכוס הראשונה לכוס שנייה, וממנה אל המנה החמה) – יש לו על מי לסמוך.

עם זאת, חשוב לציין שחלק ממנות אלה מוכשרות לאכילה באמצעות הוספת מים לאבקה והפיכתה לנוזל סמיך (כגון פִּירֶה תפוחי אדמה), ובכך יש גם איסור לישה.

יא. מותר לפנות שלג מפתח העמדה או מעל צריחון הטנק, ואף מותר לדורסו ברגליים, אך יש להיזהר מלרסקו למים. כמו כן הנצרך להפשיר שלג לשתייה וכד', לא ירסקנו בידיים, אלא יניחנו בתוך כלי בחדר מחומם והוא נימוח מאליו, ולמנהג האשכנזים יש להקפיד לכתחילה שיהיו בכלי מים, כך שהשלג יפשיר ויתבטל במים שבכלי, ורק במקום צורך מקילים להפשירו בכלי ריק.

יב. מותר לצוד ולהרוג כל בעל חיים מסוכן (כנחש ועקרב, או כלב החשוד כנגוע בכלבת). ופשוט שמותר לעשות את כל הדרוש לבדיקה ולטיפול במי שבא במגע עם כלב זה, כשם שפשוט שמותר לחלל שבת כדי להביא נחש שהכיש חייל לבית החולים בכדי לדעת את אופן הטיפול הדרוש לו, ואפילו כשקיים ספק אם הנחש ארסי.

בעלי חיים שאינם מסוכנים, אך עלולים לגרום לכאבים מרובים (כדבורים וצרעות, לאנשים שאינם בעלי רגישות מיוחדת), מותר לצודם, אולם אין היתר להורגם אלא באופן שלא ניכר שמתכוון לכך.

יג. אסור להרוג יתושים וחרקים שעקיצתם אינה גורמת לכאבים מרובים, ואף אסור לצודם אלא אם כן הם עומדים על בשרו לעוקצו, ואינו יכול להרחיקם בדרך אחרת. לעומת זאת חרקים טורדניים שאינם עוקצים (כנמלים וזבובים), אסור לצודם ואפילו בכדי לסלקם מעליו (אך ניתן לסלקם בנשיפה).

אין לרסס רעל על חרקים ומעופפים למיניהם, אולם מותר לרסס בחלל חדר שיש בו חלון פתוח וכד', לפי שאין ודאות שיגרום בכך למותם, או לרסס אפילו ישירות עליהם תרסיס שרק מרחיקם ואינו הורגם, וכל שכן שניתן למרוח על עצמו חומר דוחה יתושים נוזלי (שאין בו משום איסור ממרח), עם זאת פשוט שבאם החרקים מטרידים עד כדי פגיעה בתיפקוד המבצעי, כגון שאינם מאפשרים שינה לצורך אגירת כוחות לקראת פעילות מבצעית, מותר להורגם (ומ"מ עדיף שיעשה כן בשינוי, כגון שילחץ בזרת שמאל על התרסיס).