פרק לו

א.

1. ככלל, המדד להערכת מצב כמצב סכנה ולקביעת דרכי ההתמודדות כנגדה, תהיה ע"פ אופן התיחסות אנשי המקצוע לאירועים דומים בימות החול. דהיינו, אם בהיתקלם במצבים כאלה בימות החול הינם מחייבים ביצוע פעולות באופן מיידי, וללא שיקולי חיסכון משאבים ומיעוט טירחה, ניתן ללמוד שמצבים אלה מוגדרים כמצויים ברמת סיכון גבוהה, ושפעולות אלה הינן פעולות חיוניות הדוחות שבת. לעומת זאת, באם הגורמים המקצועיים אינם מתייחסים בבהילות לאירועים דומים, ולעיתים אף הטיפול בהם נדחה מפני אירועי תרבות וכד', הדבר מורה שמצבים אלה אינם מסוכנים.

כמובן שיישום עיקרון זה במגוון הרב והמורכב של המציאות המבצעית המשתנה מחייב היכרות מעמיקה של כל מקרה לגופו, וללא ספק ישנם גם מצבים גבוליים שהגורמים המקצועיים יחלקו בהערכת רמת מסוכנותם, ישנן הנחיות מקצועיות ובטיחותיות הנובעות מתפישה מערכתית, וישנן אף פעולות שיש להן ערך מבצעי אך אינן מבוצעות בקביעות. כמו כן פשוט שכל קביעה פרטנית בענינים אלה אינה ברת תוקף אלא לאותה תקופה ולאותו מקום בלבד.

2. באופן ההתנהלות בעת פעילות מבצעית, יש להבחין בין מצבי סכנה מובהקים, או ספק-סכנה בהם יש לבצע את פעולות ההצלה כדרכו בחול, לבין מצבים בהם קיים חשש לסכנה עתידית, בהם ראוי להשתדל למעט בביצוע פעולות אסורות (במיוחד באם המדובר בפעולות האסורות מן התורה), ובחלקן אף לבצען בשונה מדרכו בחול (כהפעלת אמר"ל ומילוי יומן בעת תצפית שיגרתית, וכל שכן שהדבר נכון ביחס לפעולות שאינן קשורות ישירות לעצם ההצלה, כדיווח פורמלי בקשר או תיעוד דיווח כזה ביומן המבצעים, שאין לבצעם כלל אלא אם יש לכך הצדקה מבצעית).
3. מלבד זאת, בעת קביעת אופן ביצוע פעולות אסורות, יש לקחת בחשבון ששינוי מדרכי הפעולה הרגילות גורע מיכולת התגובה האוטומטית, כשם ששינוי מסדר הפעולות עלול להביא לשיכחת אחת מהן, ושהעיסוק בשאלות הלכתיות ובדרכים לצמצום האיסור, עלול להטריד את דעת הלוחם עד כדי פגיעה בכושרו המבצעי.
4. לאור זאת, פעילות במצבי לחימה מובהקים, פעילות הבט"ש בדגש על גזרות שהסכנה שכיחה בהן (כפתיחת ציר בגיזרה הנמצאת תחת איום מטענים וטילי נ"ט), וכן היערכות לוגיסטית וכד' לקראתה שאינה סובלת כל דיחוי, תתבצע כדרכה, ואילו פעילות הבט"ש במקומות שאינם מאויימים, (כגון אבטחת מחנות, פעילות בחמ"ל וכד'), תיבחן לפרטיה בגישה הלכתית מחמירה, ותוך מאמץ לצמצם את חילול השבת.

פעילות 'בנין הכח' לטווח זמן רחוק, הכוללת אימוני הכשרה שונים, בניית ביצורים, וייצור תחמושת ואמצעי לחימה, וכל שכן הסדרת עניני מנהלה הכרוכים בחילול שבת, אין לבצע בשבת.

5. למעשה ההכרעה תתקבל ע"י מפקד הגיזרה, לאור עקרונות 'הפעלת הכח' שנקבעו ע"י אגף מבצעים, ומתוך גישה שקולה ורצינית לבחינת הסיכונים, יחד עם רגישות לקדושת השבת ושומריה. כל זה כמובן תוך זהירות מזחיחות דעת מחד, ומבהלה ונקיטת מקדמי ביטחון מופרזים מאידך.

ב. מותר לחלל את השבת לצורך שמירת האומה וארצה, והזריז הרי זה משובח, עם זאת, גם במצבים מבצעיים יש להשתדל להימנע מחילול שבת, ואף חובה להיערך קודם השבת בכדי להימנע מאיסורים, אולם אין חובה להגיע למצבי טירחה, הפסד, או צער מרובים בכדי לקיים ענין זה, וכל שכן שאסור להשתדל בכך כשהשתדלות זו עלולה להביא לידי סכנה, או לפגום בתיפקוד המבצעי, במיוחד נכון להקל בכך כשהמדובר בפעולות שאינן אסורות מן התורה אלא מדברי חכמים. למעשה נראה שאין גבול ברור לחובת ההשתדלות המוטלת בכדי למנוע חילול שבת במצבים מבצעיים, ויש לשקול כל מקרה לגופו כך שמידת ההשתדלות תהיה סבירה, הן מצד החייל הפרטי, והן מצד ההתנהלות המערכתית.

לאור זאת אין חובה לטרוח טירחה מרובה ולצעוד ברגל מספר קילומטר לעמדה מרוחקת, או להגיע אליה מבעוד יום, בכדי להימנע מנסיעה אליה בשבת. כל שכן שמשום פיקוח נפש אין לצעוד לעמדה כשההליכה בשטח כרוכה בסכנה, כמעבר באיזור ששכיחים בו אירועי פח"ע, חציית מסלולי המראה, או שההגעה הרגלית לשם עלולה לבלבל את השומרים ולגרום להם לפתוח באש חלילה. על דרך זו חייל שמשמרתו מסתיימת לפני צאת השבת, ועיכוב בהחלפה מכביד עליו וגורם לו צער מרובה, אינו חייב להתנדב להישאר בעמדה עד מוצ"ש בכדי למנוע ממחליפו להגיע אליו בנסיעה בשבת (ולענין אפשרות חזרתו למגורים בנסיעה, עיין להלן סעיף ה2).

כך למשל, על המערכת הצבאית לדאוג (במידת האפשר) מראש להסדרת מקום ראוי לשהייה בסמוך למקום הפעילות המתוכננת בשבת. אולם כשהדבר לא נעשה, ועל החיילים מוטל לאבטח קניון בשבת, אין הם מחויבים להגיע לקניון (או למקום הנמצא בטווח הליכה ממנו) מערב שבת בכדי למנוע את נסיעתם אליו בשבת, במידה שההיערכות הלוגיסטית ותנאי השהייה במקום כרוכים בטורח רב. כל שכן שלא חלה חובה הלכתית על מפקד שחייליו אמורים לחדור בליל שבת לשטח האויב ממוצב הממוקם בסמוך לגבול, להביאם ממחנה הקבע למוצב מערב שבת בכדי למנוע נסיעה זו בשבת, כאשר כתוצאה מכך עלול נוהל הקרב ללקות בחסר, או שעלולים להישכח פריטי ציוד חשובים. בדומה לזה נראה שאין חובה הלכתית על חיילי צוות איסוף הנדרשים לתאם את פעילותם הלילית עם חמ"ל האיסוף, לנסוע מבסיסם לחמ"ל (או לתחקיר אצל הרמה הממונה) מערב שבת בכדי להמנע מנסיעה זו בשבת, כשהדבר כרוך בטורח רב, כגון העדר אפשרות להתקלח, לסעוד סעודת שבת חמה ומשביעה, או לנוח לקראת הפעילות.

כעין זה רשאים חיילי סיור רכוב (המנועים בשל נסיבות מבצעיות לפתוח את חלונות הרכב) להדליק (בשינוי) את מזגן הרכב בשבת, כשבלא זה נגרם להם צער מרובה הפוגם במוכנותם המבצעית (אך ראוי שילחצו על מתג הפעלת המזגן לפני הנעת הרכב, כך שאגב הנעת הרכב ידליקו גם את המזגן). ובאותה מידה אין חיוב לסמב"ץ לדחות את הארוחה לתום המשמרת, או לאכול מנת קרב בתוך החמ"ל, בכדי להימנע מיציאה מהחמ"ל לחדר האוכל, למרות שהדבר כרוך בביצוע (בשינוי) של פעולות האסורות מדרבנן (כטלטול מכשיר קשר, והפעלת אינטרקום לכשישוב).

ומ"מ המחמיר בכל זה (והדבר אינו מסכן או פוגע בפעילות המבצעית), תבוא עליו ברכה.

ג. אסור לאדם להיכנס בשבת עצמה למצב סכנה שיחייב אותו לאחר מכן לבצע מלאכות אסורות, ואפילו עושה כן לצורך מצוה, כגון שיוצא בשבת מהבסיס לתפילה ביישוב סמוך (הנמצא בתחום שבת, או אפילו מחוצה לו ע"פ המבואר בפרק מו סעיף ג), ובשל כך יצטרכו לנסוע אליו בכדי לאוספו למשמרת, אולם אין להחמיר בכך אם מתעתד לשוב מהיישוב ברגל, ורק קיים חשש שמא יוזעק באופן חריג ויהא עליהם לנסוע אליו בכדי לאוספו, או אם היישוב נמצא באחריות גזרתית של היחידה ובין כך נוהגים מידי פעם לחנות בו במהלך הסיור.

חייל שקיבל חופשה בערב שבת, ויהיה עליו לשוב ליחידה לצורך ביטחוני בשבת, רשאי לנסוע לביתו (או להישאר שם), ואינו חייב להגיע ליחידה מערב שבת, אם הישארותו ביחידה בשבת גורמת צער גדול לו או למשפחתו. זאת, אף שבשל כך יאלץ לחזור בשבת ברכב ליחידה, שכן אין אדם חייב להצטער כדי לא לחלל שבת בהיתר, אלא שבמידת האפשר ישתדל להגיע ליחידה על ידי נהג גוי.

במיוחד ניתן להקל בזה כשכלל לא ברור שאכן יזעיקוהו חזרה לבסיס. לעומת זאת, אם אין זה אלא מקרה חד-פעמי, או שמדובר בתורנות שיגרתית בשבת, ראוי להחמיר, ולהישאר ביחידה מערב שבת.

ד.

1. מותר וצריך לחלל שבת בכדי לבטל הזעקה של כוחות הצלה, כשיתכן ובמקביל זקוקים להם במקום אחר, או שחוסר הדיווח יביאם לעייפות מרובה ויגרע ממוכנותם לטפל באירועים אחרים, כל שכן שיש להודיעם על כך כשהגעתם למקום האירוע כרוכה בסכנה בטחונית או בטיחותית. ואף הורו מפוסקי דורנו שבמקרים שיש לחוש שאם לא יודיעם כעת שאין עוד צורך בנסיעתם, עלולים בעתיד לזלזל ב'הקפצות' ולהימנע מהגעה מיידית, מותר להודיעם טלפונית (בשינוי) שאין זקוקים להם עוד, כך שלמעשה נראה שהאיסור לחלל שבת בכדי לעדכן את אנשי ההצלה שאין בהם עוד צורך, אינו שייך אלא באנשים היוצאים להציל באופן חריג וחד-פעמי, ולא במערכות ואירגוני הצלה קבועים.
2. לוחם שקיבל הודעה בשבת להתייצב ביחידתו, אינו רשאי לחלל שבת בכדי לברר את מידת נחיצות הנסיעה, למעט אם קיימת סבירות גבוהה שהגעתו בשבת אינה נחוצה, שאז רשאי להתקשר בטלפון (בשינוי) כדי לוודא זאת.

יחידה צבאית שהופעלה בנימוק של פיקוח נפש, ונודע לאחד החיילים שהפעילות נועדה לצורכי תירגול בלבד, או שהפעילות שלשמה הוזעקה היחידה נוגדת את ההלכה, רשאי החייל לחלל את השבת בכדי לדווח על כך בטלפון (בשינוי) כדי למנוע את המשכה, אם יתכן שכתוצאה משיחתו יימנע חילול השבת.

יחידה שקיבלה בשבת הוראה לבצע פעילות הכרוכה בחילול שבת, והרב הצבאי מסופק אם אכן ההוראה בגדר פיקוח נפש (כגון שמא ניתן לדחותה לאחר צאת השבת), רשאי לברר זאת על ידי שיחת טלפון בשינוי, אם יתכן שכתוצאה מהבירור יימנע חילול שבת מהרבה חיילים.

3. חייל שנודע לו במהלך הנסיעה מביתו שהגעתו אינה נצרכת, ואין כל סיכון בהישארותו במקום, כגון שנמצא בסמוך למקום יישוב, ישאר לשבות במקומו (ועיין בסוף הסעיף הבא כיצד עליו לנהוג כשהדבר נודע לו בשעה שהוא נמצא ברכב הממשיך בנסיעה).

ברם, אם יש סיכון בכך, כגון שנמצא במקום מבודד ונותר עוד זמן רב עד צאת השבת, או שלא ניתן להשאיר את הרכב במקומו בשל צרכי כוננות, ביטחון מידע, וכד', ימשיך בנסיעה עד מקום היישוב הקרוב. במיוחד ניתן להקל בזה כשהמדובר ברכב כבד ונהג הרכב ממשיך בין כך בדרכו (אפילו באיסור), הואיל והצטרפות לנסיעה כזו אסורה מדרבנן משום הנאה מחילול שבת (משא"כ כשמצטרף לרכב קטן, שההצטרפות גורמת לצריכת דלק מרובה ולהכשלת הנהג באיסור 'מבעיר').

(ועיין בסעיף הבא שאף כשההמתנה במקום אינה מסוכנת, אלא שהיא כרוכה בטירחה מרובה ועלולה לגרום לו להימנע להבא מלצאת לדרכו, רשאי לעבור על איסורי דרבנן בכדי לשוב לביתו, ובמקרים מיוחדים מותר גם להסתמך על דעות יחידניות ולעבור על איסורי תורה בכדי לחזור לביתו).

ה.

1. מפקד שהוזעק מביתו בשבת (או סמוך לה) לצורך מבצעי, רשאי לעבור על איסורי דרבנן בכדי לשוב לביתו (שכן בקרב אוכלוסיית הלוחמים שבין כך פוגשים מעט את בני משפחותיהם, 'הקפצות' מעין אלו עלולות להביא לפגיעה קשה במרקם היחסים בתא המשפחתי, וממילא החשש לרשלנות עתידית קיים ביתר תוקף, וכל שכן כשלהבא בעת אירוע מבצעי יימנע מהגעה ליחידה, ויסתמך על המפקדים שנותרו שם למרות שאינם מנוסים כמוהו, דבר שעלול להביא לידי תקלה מבצעית), על כן מותר לצורך זה לנסוע עם גוי למרחק הקטן מכ-12 ק"מ, (ובמידה ולא תאם את הדבר מראש, רשאי אף להתקשר אליו בטלפון שאין בו נורות להט, ושממילא הפעלתו אינה כרוכה באיסורי תורה בכדי שיבוא לקחתו), ובמקום צורך רשאי אף להסתמך על שיטות המקילים שאף יציאה למרחק גדול יותר אינה אסורה מן התורה, ולנסוע עמו למרחק גדול יותר. יתר על כן, אף היוצא מביתו לבסיס זמן רב לפני השבת, הורו מפוסקי דורנו שרשאי לשוב לביתו בשבת על ידי נהג גוי. (ועיין עוד בענין זה להלן, פרק מט סעיף ה).

ברם, אין המפקד רשאי להסתמך על דעות יחידניות ולעבור על איסורי תורה (כנהיגה ברכב וכד') בכדי לחזור לביתו עם תום הפעילות, למעט מקרים חריגים ביותר (כדוגמת העדרות ממושכת העלולה לפגוע בשלמות התא המשפחתי, או חזרה בעיתות לחימה, הנצרכת לבניית החוסן הנפשי), ותוך היוועצות ברב היחידה.

2. מעיקר הדין חיילים שסיימו פעילות מבצעית בשבת, צריכים להישאר לשבות במקום הבטוח (מפני סכנות ופגעי מזג האויר) הראשון שיגיעו אליו, אלא שלמעשה חיילים אלה רשאים לרוב לשוב לבסיסם בשל שיקולים מבצעיים נוספים, כגון מצד שחזרתם, או החזרת רכבם או ציודם, חיוניים לצרכי כוננות, תחקיר דחוף, ביצוע מטלות מבצעיות נוספות, או היערכות לקראתן, וכן כשהישארותם בשטח לא אפשרית בשל סיבות הקשורות לביטחון מידע (ובמידה שחלק מהחיילים חוזר ללא צורך מבצעי, אף יש לשקול ולהתיר לעיתים את חזרת השאר, כאשר שמירת המסגרת האורגאנית של הכח נחוצה לצרכים מבצעיים).

אף כשהחזרה לבסיס אינה נצרכת מסיבות מבצעיות, אלא שההמתנה במקום כרוכה בטירחה מרובה ועלולה לגרום להם לרשלנות עתידית, רשאים להמשיך עם שאר הכח לבסיס האם, במידה והמדובר ברכב כבד, היות והצטרפותם לרכב כזה אינה אלא הנאה ממעשה שבת האסורה מדרבנן (כנ"ל סעיף ד3), וחזרה מהצלה באיסורי דרבנן הותרה כדי שלא להכשילן בעתיד.

ברם, אם המדובר במציאות שאין שום חשיבות מבצעית לחזרתם לבסיס האם, ואין שום נחיצות מבצעית לשמירה על המסגרת האורגאנית של הכח, ולמרות זאת הכח ממשיך בנסיעה לבסיס או למקום שהייה אחר, עליהם לתאם עם מפקדם ולרדת מן הרכב במקום בטוח כאמור לעיל.

3. חייל הנמצא ברכב היוצא מאיזור הסכנה, והרכב אמור בכל מקרה להמשיך בנסיעה (גם שלא לצורך מבצעי), אינו רשאי להורות לנהג לעצור את הרכב בכדי שיוכל לרדת ממנו בנקודה הבטוחה הקרובה, וכל שכן שאינו רשאי לבקש מהנהג שייסע עבורו למקום קרוב, שכן הארכת הנסיעה והעצירה המיוחדת עבורו כרוכים באיסורים מרובים.

אולם אם נהג הרכב ממשיך לנסוע בהיתר, והחייל רוצה לרדת מהרכב לצורך מצוה (כגון שהוא חפץ לרדת בכדי להצטרף למשפחתו לענג את השבת), ניתן להקל ולהורות לנהג לעצור עבורו, ואף שמביא בכך להדלקת אורות הבלימה בעת העצירה ולהגברת התאוצה בעת תחילת הנסיעה, מ"מ פעולות אלה נעשות לצורך פקוח הנפש, והדבר מוגדר כגרם חילול שבת לצורך פיקו"נ, המותר לצורך מצוה.

לעומת זאת, אסור לחייל להצטרף לחבריו הנוסעים ללא כל היתר הלכתי, רק מצד שלאחר מכן יהיה עליהם לנסוע בשבת בכדי לאוספו, שהרי מהבחינה המבצעית על כולם להישאר במקום, ואין לו לשקול כלל איך למעט את חילול השבת שלהם, ולהצטרף לנסיעת החילול שבת שלהם רק בכדי למנוע מהם חילול שבת בחזרתם מהבילוי.

ו.

1. הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר עלולה להיות כרוכה באיסורים כהבערה (בהפעלה מוגברת של המנוע), העברה מרשות לרשות, ויציאה מחוץ לתחום, ואפילו לא יהיה בה משום איסורים אלה, עדיין יש להימנע מכך בשל עובדין דחול ומראית עין.

לפיכך, למעשה אין להצטרף לרכב הנוסע בהיתר, אלא כשהנסיעה משיקה לצורך מבצעי, כהצטרפות רב לנסיעת היתר לשם חיזוק רוח הלוחמים, או ארגון תפילה בציבור וקריאה בתורה ב'שטחי כינוס' טרם כניסה ללחימה. או לצורך מצוה דרבים, כהצטרפות חייל לרכב סיור כדי לשמש שליח ציבור בימים נוראים (במוצב שאין בו ש"ץ), או להוציא את הרבים ידי חובת תקיעת שופר. אומנם לצורך מצוה גרידא, כגון בכדי להגיע למשפחתו, או לתפילה בציבור ביישוב סמוך, יש להקל בדבר רק כשהמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור כך שהוא מהווה תוספת לכח הסיור.

2. אין לחוש למראית עין בהעברת מזון וחפצים באמצעות רכב הנוסע בהיתר, במיוחד כשהדבר משיק לצורך מבצעי (כהעברת מזון ולבוש חם ללוחמים, או קרח במקום שבלעדיו עלולים להימנע משתייה ולהגיע להתייבשות, מה גם שלעיתים יש לראות בנסיעה מיוחדת לצורך העברת שתייה קרה או חמה ללוחמים השוהים בתנאי אקלים קשים, חלק מהצרכים החיוניים לעוסקים בפעילות מבצעית).

ברם, למעשה, בשל החשש מביצוע מלאכות נוספות אגב כן, אין לצרף פריטים לרכב הנע בהיתר אלא בשעת דחק, תוך היוועצות ברב היחידה, ותוך הקפדה שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהנסיעה והעצירה לצורך העמסת או פריקת המזון תתקיימנה אגב עצירות המיועדות ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדות השונות, וכמובן ללא דיבור בקשר. כמו כן, במידה ויוצאים אל מחוץ לתחום, יקפידו להניח את הפריטים בתוך הרכב בגובה עשרה טפחים (80 ס"מ) מעל הקרקע.

ז. מצוה להגן על כל אדם מישראל הנתון בסכנה (ובכלל זה אף אירוע רב משתתפים, המוגדר ע"י כוחות הביטחון כמקום העלול לבוא לידי סכנה), ואפילו הכניס עצמו בפשיעה למצב זה. לפיכך, ככלל, חייל שהוטל עליו לאבטח אירוע הכרוך בחילול שבת (שלא ניתן להשפיע על דחייתו ליום חול), ובאי האירוע נמצאים במקום סכנה, מחויב להשתתף בשמירה עליהם, למרות עוגמת הנפש שבדבר.

למעשה יש לדון כל מקרה של אבטחת אירועים כאלה לגופו, ולהיוועץ ברב היחידה כיצד לנהוג.

ח. חייל שברור לו שיהא עליו לחלל את השבת לצורך מבצעי, יעדיף להקדים ולבצע בשבת פעולות האסורות מדרבנן (ככתיבה ביד שמאל) אף קודם שהגיעה שעת הסכנה, בכדי להימנע לאחר מכן מביצוע פעולות האסורות מן התורה. (וכן אם חל יו"ט בערב שבת, ועשיית המלאכה ביו"ט קלה מעשייתה בשבת, (כגון תדלוק גנרטור הכרוך באיסור 'מוליד' ביו"ט לעומת תדלוקו בשבת הכרוך באיסור 'מבעיר') יעדיף להקדימה ליו"ט בכדי להימנע מעשייתה בשבת). במיוחד נכון הדבר אם יש תועלת מבצעית נוספת בהקדמה זו, כגון שהמקום יימצא מואר מיד בחשכה.

בכל זה פשוט שאם לא ברור לו שאכן יהא צורך מבצעי בדבר, ימתין מביצוע הפעולות, למרות שבשל כך יתכן שלבסוף יהא עליו לבצע פעולות האסורות מן התורה.

ט. חובה לכבות שריפות במקום חשש פיקוח נפש, כגון במקום יישוב שמצויים בו בלוני גז וכלי רכב שבמיכליהם בנזין, וכל שכן במתקנים צבאיים שמצויים בהם תחמושת וחומרי בעירה, או בסמוך אליהם כשיש לחוש שהאש תתפשט לעברם. אולם אם המדובר בשריפה הרחוקה ממקום יישוב שאין בה כל חשש סכנה עתידית, אין היתר לכבותה, למעט כשמדובר בהצתה ע"י גורמים עוינים, שאז מחללים שבת אפילו על 'עסקי תבן וקש'.

י.      כל הארץ נידונית כיום כ'עיר הסמוכה לספר' שמחללים בה שבת אפילו על 'עסקי תבן וקש', על כן פשוט שחובה לחלל שבת לצורך מאבק בפשיעה פלילית, כמו מניעת גניבות של ציוד ותוצרת חקלאית, כלי רכב, שלדות רק"מ המשמשות מטרות אימון, תמרורי אזהרה שבצידי הדרכים וכד', המתבצעת ע"י פלסטינים.