פרק לב

א. אין אומרים ברכת מעין שבע ("מגן אבות בדברו") אלא במקום הקבוע לתפילה, ומכל מקום נראה שיש לאומרה בבית הכנסת היחידתי, ואפילו בלא ס"ת ואפילו לא נקבעו שם לתקופה ממושכת, אולם במקום תפילה ארעי, כגון כשמתפללים באורח חד פעמי בשדה במסגרת 'שבת שטח', אין לאומרה.

ב. חיילים הנחפזים למשימותיהם רשאים בשעת הצורך לדלג על כל סדר קבלת שבת ויתחילו מ'ברכו' (אלא שיקפידו להקדים ולקבל את השבת מבעוד יום באמירת "בואי בשלום" או "מזמור שיר ליום השבת" וכד'), ובשעת דחק ניתן אף לדלג על ברכת 'מעין שבע' ולומר מיד לאחר תפילת העמידה 'קדיש' ו'עלינו לשבח'. בדוחק גדול ניתן לומר רק את קריאת שמע וברכותיה ולאחר מכן יאמר הש"ץ ברכת 'מעין שבע' (במקום תפילת עמידה), ויסיימו באמירת 'ויכולו'.

ג. המתפלל בליל שבת ביחידות יחזור לומר פרשת 'ויכולו' בתום תפילת העמידה (אלא שיתכוון מפורשות שאומרה שלא בתורת עדות), אך לא יאמר ברכת 'מעין שבע' ("מגן אבות בדברו").

(אגב יש להעיר שמי שעומד באמצע תפילת לחש בשעה שהציבור אמר 'ויכולו', יאמרנה לאחר מכן עם חבירו, לפי שהיא כעין עדות הנאמרת בשניים. כמו כן, אם הוא אוחז ב'ויכולו' של תפילת לחש, או באמצע 'אלהי נצור', רשאי אף לאומרה בקול עם הציבור, ולאחר התפילה יאמרנה שנית בפני עצמו).

המתפלל ביום השבת ביחידות יימנע מאמירת 'יקום פורקן' ו'מי שברך' לקהל ולעוסקים בצרכי ציבור (אולם יש מורים לומר את ה'יקום פורקן' הראשון שענינו ברכה לחכמי ישראל), אך לא יימנע מאמירת ברכת החודש בשבת קודם ראש חודש (ואפילו אינו יודע את זמן המולד), וכמו כן יקפיד לומר בשבת במנחה את הפסוק "ואני תפילתי" (שכן תיקנו חז"ל לאומרו בתפילה זו, ואינו חלק מהוצאת ספר תורה).

ציבור שאין בידם ספר תורה במנחה יאמרו את הפסוק 'ואני תפילתי' לאחר 'אשרי' 'ובא לציון', ולאחר מכן יאמרו קדיש קודם תפילת העמידה.  

ד. טעה בשבת בתפילת לחש והתחיל ברכה מתפילת החול ("אתה חונן" וכד'), גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה, וחוזר ומתחיל של שבת, בין בערבית בין בשחרית ומנחה, אך במוסף (וכן ש"ץ בשאר התפילות) פוסק לאלתר.

ה. עיקר נוסח הברכה האמצעית הוא: "אלהינו ואלהי אבותינו רצה (נא) במנוחתנו כו' בא"ה מקדש השבת", על כן אם טעה והתפלל תפילת חול בשבת (ואפילו מסופק בכך) ולא הזכיר ברכה אמצעית של שבת, אם עקר רגליו חוזר לראש התפילה, ואם לא עקר רגליו חוזר לברכה אמצעית, ואם הזכיר שבת בתפילת עמידה, אפילו שלא במסגרת ברכה אמצעית, יצא.

   אם טעה והחליף את תפילות השבת זו בזו, וכבר סיים את הברכה האמצעית, אינו חוזר, מלבד לענין תפילת מוסף, שלמנהג האשכנזים והתימנים אם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף, וכבר עקר רגליו, חוזר, היות שלא נזכר בה קורבן מוסף של שבת. אבל כשהחליף תפילת מוסף בתפילה אחרת ועדיין לא עקר רגליו, חוזר ל'תכנת שבת'. ואם נזכר לאחר ברכה אמצעית ולפני שהתחיל 'רצה', לדעת החיי אדם יאמר 'ונעשה לפניך קורבן מוסף'. ואם נזכר באמצע אחת משלש ברכות אחרונות, לדעת דרך החיים חוזר ל'תכנת שבת', ואילו החיי אדם מצדד, שכל שטעה ולא הזכיר של מוסף בברכת קדושת היום, יאמרנה ב'עבודה', וכשיאמר 'והשב את העבודה', יאמר 'ונעשה לפניך בתמידי היום ובקורבן מוסף'.  

ו. חייל שאין בידו סידור ואינו זוכר את נוסח התפילה המדויק, אם באפשרותו הדבר, יאמר את עיקר התפילה דהיינו ג' ברכות ראשונות, ג' אחרונות, ובברכה אמצעית יאמר "אלהינו ואלהי אבותינו רצה (נא) במנוחתנו כו' בא"ה מקדש השבת", ואם אינו זוכר כלל את נוסח התפילה, יש מקילים שיאמר תפילת חול רגילה ויזכיר את השבת בברכת 'רצה', ויש מחמירים בכך, ולמעשה נראה שמפאת חשיבות התפילה במסגרת הצבאית, ראוי לסמוך על הדעה המקילה (ולדברי הכל נראה שאם כבר התחיל להתפלל ומצא שאינו מצליח להיזכר בנוסח התפילה, ודאי יוכל להקל ולסיים את התפילה כסדר הנ"ל).

ואגב יש להוסיף שמספר מתפללים שיש בידם סידור אחד, רשאי אחד מהם להתפלל תפילת עמידה בקול רם, והשאר יתפללו עימו בלחש.

ז. לכתחילה יש להתפלל תפילת מוסף בשבע השעות הראשונות של היום (עד שעה לאחר חצות היום), ובדיעבד זמנה כל היום (עד צה"כ), ואם עבר היום אין לה תשלומין.

ח. המאחר והגיע לבית הכנסת בזמן שהציבור מתפלל תפילת מוסף, לא יקדים להתפלל מוסף תחילה, אך מכל מקום ישתדל להתפלל תפילת שחרית בזריזות כך שלכל הפחות יעמוד להתפלל תפילת עמידה של שחרית בזמן שהציבור עומד למוסף, ונראה שבאם ניתן הדבר ראוי שיתפלל לאחר מכן את תפילת מוסף עם הש"ץ.

יש להימנע מהקדמת תפילת מוסף לקריאת התורה, אולם במקום צורך, כגון כשנצרכים מסיבות מבצעיות להזדרז ולסיים את התפילה בהקדם, ניתן להקל בכך, רק שלא ינהגו כן דרך קבע.

ט. רבים המורים למעשה שהמתאחרים להתפלל מוסף בשעת יום מאוחרת, לא יקדימו מנחה למוסף (למרות שחובת תפילת מנחה תדירה יותר), ורק במקרה של יחיד שהתאחר להתפלל מוסף עד הרבע האחרון של היום ועומד לסעוד סעודת קבע ואין לו מי שיזכירנו להתפלל מנחה קודם שקיעה, יש להקדים מנחה למוסף.

מנהג האשכנזים שאם אין לו שהות להתפלל אלא אחת מתפילות אלו, יעדיף להתפלל מוסף, לפי שלמנחה יש תשלומין בערב, ואילו מנהג הספרדים להעדיף להתפלל מנחה הואיל וחיובה תדיר.

י. הנאנס ולא התפלל אחת מתפילות השבת, יתפלל תשלומין בתפילה הבאה (כלומר, יתפלל בתפילה הבאה פעמיים את תפילת הלחש של אותה תפילה), ועל דרך זה אם נאנס ולא התפלל מנחה בערב שבת - מתפלל בליל שבת שתים של שבת, נאנס ולא התפלל שחרית – מתפלל במנחה שתיים, נאנס ולא התפלל מנחה בשבת - מתפלל במוצאי שבת שתים של חול (אלא שאומר "אתה חוננתנו" רק בראשונה שבהן). ברם, לתפילת מוסף אין תשלומין.

לדעת רבים, המנוע מלהתפלל בשל היותו עוסק במצוה (כגון שעוסק בפעילות מבצעית אינטנסיבית) במשך כל זמן התפילה, פטור מחובת ההשלמה בתפילה הבאה.

יא. מלבד נוסחי התפילה והברכות הקבועים, אין היתר לשאול צרכיו בשבת, אולם על סכנה עכשווית שלא ניתן להתפלל עליה לאחר השבת, כגון כשהוזעק ליחידתו בשבת, או כשיוצא לסיור מבצעי, או למלחמה בשבת, מתפלל אף בשבת.

יב.1. אין מברכין על הלבנה אלא בלילה משניתן להנות מאורה, למנהג האשכנזים ניתן לקדש את הלבנה לאחר שלושה ימים (72 שעות) משעת המולד, ואילו למנהג הספרדים והחסידים אין מברכין אלא משיעברו שבעה ימים מהמולד. 2. מצוה לקדשה בשמחה ובבגדים נאים, על כן נהגו לקדשה במוצ"ש, אולם אין לדקדק בזה כשחושש שלא יתאפשר לו לקדשה לאחר מכן (כגון בימי פעילות אינטנסיבית, או בימות החורף שחושש שלא תראה הלבנה). 3. מותר לקדש את הלבנה עד אמצע החודש, שכן הברכה תוקנה על חידוש הלבנה, ומאמצע החודש ואילך היא הולכת ונחסרת. 4. מצוה מן המובחר לאומרה בציבור, משום 'ברוב עם הדרת מלך', אולם במקום צורך אין לדקדק בכך. 5. נהגו להוסיף לברכה מזמורים ופסוקים, אולם פשוט שאינם מעיקר הדין, ועל כן מי שאין באפשרותו לומר את כל הנוסח, רשאי להסתפק בברכה בלבד. 6. לכתחילה אין מקדשין את הלבנה תחת גג, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך.