פרק ל

א. מצוה להקדים ולקבל שבת מבעוד יום, באמירת 'לכה דודי' או 'מזמור שיר ליום השבת' (או באמירת "הריני מקבל עלי קדושת שבת"). במקום צורך ניתן לאחר את זמן קבלת השבת עד דקות ספורות קודם השקיעה, ובלבד שיקפיד היטב שלא להתעכב מעבר לכך.

ב. אף מי שלא קיבל שבת מבעוד יום, הרי הוא נאסר בעשיית מלאכה משעה שרוב בני הקהילה קיבלו על עצמם את קדושת השבת, וכן הדין בבסיס יחידתי שבו ביכנ"ס אחד שהכל מתפללים בו, אולם אין דין זה תקף בבסיס שיש בו מספר יחידות, או מספר בתי כנסת. ונראה שגם בבסיס שיש בו מספר קטן של חיילים דתיים לא חל דין זה, הואיל ואין להם שם קהילה.

ג. יש להקפיד להתפלל מנחה בערב שבת בשעה מוקדמת ובאופן שיסיימנה לכל הפחות מספר דקות קודם השקיעה, ויש אף שכתבו שאם הציבור מתעכב, מוטב שיקדים ויתפלל ביחידות. בשעת דחק ניתן להתחיל להתפלל סמוך לשקיעה, ובלבד שיקבל שבת קודם התפילה ויתנה שאינו מקבלה לענין מנחה, ויש המקילין לאחר במצבי דחק את תחילת התפילה עד כעשר דקות לאחר השקיעה (אולם אין להתפלל מנחה בביכנ"ס שכבר קיבלו בו את השבת, אלא יצא לחוץ ויתפלל).

ד. במקום צורך ניתן להקדים לקבל שבת, להתפלל תפילת ערבית, ולקדש ולסעוד, מ'פלג המנחה' (שעה 'זמנית' ורבע קודם שקיעת החמה), ולחזור ולקרוא קריאת שמע (או לכל הפחות את הפרשיה הראשונה ממנה) לאחר צאת הכוכבים, אלא שלכתחילה במקרה זה: יתפללו מנחה באותו יום קודם 'פלג המנחה', וכן יזדרזו ויתחילו סעודתם מיד לאחר תפילת ערבית (למעלה מחצי שעה קודם הלילה), ובמידת האפשר אף ימשכו את הסעודה כך שיאכלו כזית פת לאחר חשיכה.

חיילים העומדים לצאת לפעילות מבצעית סמוך לחשיכה ובשל כך מקדימים לאכול מבעוד יום, יימנעו מהקדמת קבלת השבת (שהוא כמכניס עצמו למצב שמפאת דיני פיקוח נפש יהיה עליו לחלל את השבת), על כן יאכלו לפני היציאה את ארוחתם כארוחת חול רגילה, ולאחר מכן, סמוך מאוד לשקיעה, יקבלו שבת (באמירת "הריני מקבל עלי שבת קודש"), ואילו את תפילת השבת, הקידוש והסעודה, ידחו להמשך הלילה.

ומ"מ אם ע"י כך יתבטלו לגמרי מתפילה, קידוש וסעודת שבת, יקבלו השבת מבעוד יום, למרות שבכך יצטרכו לדחות איסורי שבת, אך יזהרו מאוד מעשיית פעולות אסורות נוספות שאינן חיוניות.

ה. במקום צורך גדול ניתן להקל בזמן בין השמשות (משך כחמש עשרה הדקות שמהשקיעה עד צאת הכוכבים) בדברים האסורים מדברי סופרים כטלטול מוקצה או העברת חפצים בכרמלית או מכרמלית לרשות היחיד, וכל שכן באמירה לגוי, כל שלא חלה שם קבלת הציבור (עיין לעיל סעיף ב), אך איסורי חכמים הקרובים למלאכות דאורייתא (כטיפוס באילן, או גזיזת ציפורניים ביד) אינם בכלל היתר זה.

   חייל שהקדים לקבל את השבת, רשאי לומר לחבירו שעדיין לא קיבל את השבת לעשות מלאכה עבורו.