פרק כ

א. שלושה שהתחילו או סיימו סעודתם יחד, חייבים לזמן, ומכל מקום יש המורים שאף כשלא התחילו וסיימו יחד, רשאים לזמן בלא הזכרת השם.
ב. האוכלים בחדר האוכל בשולחנות נפרדים אינם מצטרפים לזימון, אלא אם כן דעתם לאכול יחד, כגון בסעודות שבת וחג.
ג. נחלקו הפוסקים אם אנשים זרים זה לזה שסעדו על שולחן אחד חייבים בזימון, ולמעשה ראוי במצבים אלה להתכוון מפורשות לא להצטרף.
ד. חיילים הסועדים יחדיו בעמידה, כגון במהלך ׳מסע׳, מצטרפים לזימון.
ה. נחלקו האחרונים אם לאכילה תוך כדי נסיעה ברכב יש מעמד של קביעות סעודה המחייבת בזימון, ונראה שלמעשה תלוי הדבר באופי האכילה. אכן, אם הרכב חונה, לדברי כולם מצטרפים לזימון.
ו. הנאלצים בגלל סיבות מבצעיות לאכול בשעת איסור אכילה, כגון בצום וכד׳, מברכים על האכילה, ולדעת רבים אף מצטרפים לזימון, ומכל מקום הורו האחרונים שביום כיפור, בשל חומרת איסורו, יימנעו לכתחילה מלאכול יחד.
חיילים השרויים בסכנה ואין מצוי להם מזון כשר, רשאים לאכול דבר איסור, לדעת רבים יברכו על האכילה, אולם נחלקו הפוסקים אם נחשבת לסעודה המחייבת בזימון, ועל כן יימנעו מלאוכלו ביחד.
ז. האוכלים בפונדק דרכים וכד׳ זה בשר וזה גבינה, אינם מצטרפים לזימון אלא אם כן אכלו יחד בתחילה או לבסוף מאכל פרווה כלשהו, או שאחד מהחבורה אכל מאכל פרווה בלבד.
ח. לזימון בעשרה ניתן לצרף עד שלושה אנשים שאכלו ירק או שתו משקה (מלבד מים), ואילו לזימון בשלושה מנהג חלק מהספרדים שאין לצרף לכתחילה אלא מי שאכל פת, ומכל מקום מנהג האשכנזים ורבים מהספרדים להקל אף בכך.
ט. הנחפז לדבר מצוה וצריך לצאת מסעודה מרובת משתתפים קודם סיומה, רשאי להסתפק בזימון בשלושה. בשעת דחק גדולה, יש המורים שרשאי לברך בלא זימון ולסמוך על שיטת הפוסקים שאין חובת זימון חלה אלא כשמסיימים סעודתם יחדיו, אכן לכתחילה במצבים אלה ראוי להקפיד אף לא להתחיל סעודתו יחד עם שאר הסועדים, וכן להתכוון מפורשות שאינו מצטרף עמהם.
י. בדיעבד ניתן לצרף לזימון אף מקצת מבני החבורה שכבר ברכו בטעות בלא זימון, אולם אם כבר זימנו אינם רשאים לזמן שנית, אלא אם כן רק ענו לזימון ולאחר מכן המשיכו לאכול.
בני חבורה שזימנו רובם, פקעה חובת זימון מהנשארים ואינם רשאים לזמן, אלא אם כן נשארו שלושה ויותר, שאז יש להם חובת זימון בפני עצמם.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: