פרק יא

א. תחילת זמן תפילת שמונה עשרה של שחרית משעת הנץ החמה, ובשעת דחק רשאי להתפלל משיעלה השחר, ברם, מאחר ועל פי דין לא ניתן להתעטף בטלית, להניח תפילין, ולקרוא קריאת שמע (למעט כשהשעה דחוקה ביותר), אלא כ- 50-60 דקות קודם הנץ, לפיכך למעשה אף בשעת דחק לא ניתן להתפלל תפילה כסדרה אלא מכשעה לפני הנץ (ועל כן במקרה זה יאמר בעלות השחר את ברכות השחר ופסוקי דזימרה, ומשיגיע זמן ׳משיכיר׳ יתעטף בטלית ותפילין וימשיך בתפילה).
אכן, מי ששעתו דחוקה ביותר רשאי להתעטף בטלית ולהניח תפילין קודם עלות השחר אלא שיימנע מלברך עליהם, ואף רשאי לומר ברכות השחר ופסוקי דזימרה בשעה זו, ומשיעלה השחר יתחיל ברכות קריאת שמע תוך כוונה לכתחילה לחזור ולקרותה לאחר זמן, ויתפלל, ובתום התפילה משיגיע זמן ׳שיכיר את חבירו׳ (כ- 50-60 דקות לפני הנץ), ימשמש בציצית ובתפילין ויברך עליהם, ויחזור ויקרא קריאת שמע.
ב. נחלקו אחרונים אם יש להעדיף תפילה בציבור קודם הנץ, על פני תפילה ביחידות בזמנה, ולמעשה, בשל חשיבות התפילה בציבור במסגרת הצבאית, ראוי להעדיפה תמיד.
ג. זמן ק״ש של שחרית וברכותיה נמשך עד רבע היום, עברה שעה זו – אף שהפסיד את מצות ק"ש בזמנה, רשאי לקרותה בברכותיה עד שליש היום (ומנהג האשכנזים להקל עוד במקום אונס ולקרותה בברכותיה עד חצות היום), עבר הזמן יקראנה בהמשך היום בלא ברכותיה (ויש מהתימנים המקילים לקרואתה בברכותיה כל היום).
ד. זמן תפילת שמונה עשרה של שחרית נמשך עד שליש היום, ובדיעבד רשאי להתפלל עד חצות היום.
ה. מצוה לקרוא את שמע בקול רם, המנוע מלקרוא ק״ש בקול, יקראנה בדקדוקיה בלחישה, ואם גם אין באפשרותו ללחוש, יקראנה לכל הפחות בהרהור הלב.
ו. מי שאין באפשרותו לקרותה בישיבה דרך יִרְאָה, רשאי לקרותה בשכיבה כשהוא מוטה על צידו.
ז. יש להתאמץ ולקרוא בעירנות ובריכוז הכוונה לכל הפחות את הפסוק הראשון, מכאן ואילך אף אם קראה מתנמנם (או תוך כדי תצפית וכד׳), יצא.
ח. אסור לרמוז לחבירו באמצע ק״ש, ומכל מקום לאחר שסיים פרשה ראשונה רשאי להקל ולרמוז לצורך מצוה.
ט. מי שאינו יודע את כיוון התפילה, יכוון את לבו לאביו שבשמים. היודע את כיוון התפילה אך אין באפשרותו להפנות גופו לשם, כגון שמתפלל בנסיעה, או כגון שלאחר שהתחיל לעמוד בתפילה הוברר לו ששגה בכיוון, יצדד פניו לכיוון הראוי.
י. המהלך בדרך או נמצא בנסיעה ומעריך שאם יעצור לתפילה תיטרד דעתו ולא יוכל להתפלל בכוונה הראויה, וכל שכן אם נמצא בנסיעה מבצעית שלא ניתן להפסיקה לצורך תפילה, רשאי להתפלל ביישוב הדעת תוך כדי תנועה, ומכל מקום ישתדל לעמוד בתוך הרכב לכל הפחות בברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה ובזמן הכריעות והפסיעות לאחור, ואם מתאפשר הדבר, אף בשאר התפילה. אף המתפלל באופן זה צריך להקפיד על שאר דיני מורא תפילה, על כן המתפלל בישיבה תוך כדי נסיעה ישב באימה כשראשו כפוף ורגליו צמודות זו לזו.
יא. הטועה בימות החמה ואמר ״מוריד הגשם״, חוזר לראש הברכה, ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפילה. ואילו הטועה בימות הגשמים ואמר ״מוריד הטל״, אינו חוזר (לאחר שסיים הברכה).
הטועה בימות החמה ושאל ״טל ומטר״, חוזר לראש הברכה, ואם סיים התפילה, חוזר ומתפלל. ואילו אם טעה בימות הגשמים ונמנע מלבקש עליהם, אם נזכר קודם שומע תפילה, ישאלם בשומע תפילה, ואם לא נזכר עד אחר שומע תפילה, אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים, ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: