פרק טו

א. בשל חשיבות הקריאה בתורה במסגרת הצבאית, ולאור חשיבות ביצוע המטלות הצבאיות, יש לסמוך על הפוסקים המקילים ולקרוא במקום דחק ואונס את קריאת התורה אחר חצות היום, בין בחול בין בשבת, אך רק באופן אקראי ולא כבדרך קבע.
ב. יש להימנע מקריאת התורה קודם שיאור היום, ורק אם מעריכים שלא יתאפשר להם לקרותה כלל במשך היום, יקלו בכך.
ג. ציבור שנבצר מרובם לקרוא בשבת את פרשת השבוע, ישלימוה עם קריאת התורה בשבת הבאה.
ד. ציבור שלא קראו בתורה בשני, בחמישי, או בשבת במנחה, לא ישלימוה ביום אחר.
ה. נחלקו אחרונים אם יש להעדיף תפילה בציבור על פני קריאה בתורה, ולמעשה, בשל חשיבות התפילה בציבור במסגרת הצבאית, ראוי להעדיפה, ומכל מקום באם ניתן הדבר יש להתפלל ׳חזרה מקוצרת׳ ולהספיק גם לקרוא בתורה.
ו. יש להיזהר מאוד בכבוד התורה ולהימנע ככל הניתן מטלטול ספר התורה ממקומו, אולם במידה והדבר נצרך, יש להשתדל להסדיר בגיזרת הלחימה או בשטח האימונים מקום ייחודי מכובד ושמור שיהא הספר תורה מונח שם בארון משך זמן משמעותי כיום יומיים, ובשעת דחק ניתן אף להקל ולהביאו רק לזמן התפילה, בכל מקרה יש להקפיד מאוד בכבוד הספר תורה, הן בדרך הובלתו לשטח והשבתו ממנו, והן בזמן שהותו שם ובאופן הקריאה בו.
ז. המשתתפים ב׳מצעד החיים׳ בפולין רשאים לשאת ספר תורה עמהם, הואיל ובכך מתגדל כבוד התורה והאומה, אולם יש להקפיד מאוד בכבוד הספר תורה, הן בדרכי הובלתו והשבתו, והן בזמן שהותו שם.
ח. אין לצרף ישן למנין לצורך קריאה בתורה.
ט. קריאה בתורה שהתחילוה במנין ויצאו מקצתם, רשאים הנשארים לסיימה, והוא שנשתיירו שם לכל הפחות ששה מתפללים.
י. רוב מנין שלא קראו בתורה, רשאים לצרף אליהם מספר מתפללים שכבר שמעו הקריאה.
יא. יש שהורו שמותר לכבד עוברי עבירה ולהעלותם לתורה, ואדרבה יש לקרבם לעבודת ה׳, ויש שהורו שלכתחילה אין ראוי הדבר, ולכל הפחות לא יהיו במנין שבעת הקרואים, ולמעשה, הכל לפי המקום והזמן.
כהן המזלזל בקדושת הכהונה לא יעלה ראשון, ומכל מקום ניתן להעלותו כישראל רגיל.
יב. לכתחילה אין הקורא רשאי לקרוא אלא אם שינן הפרשה קודם לכן, ורק בדיעבד הקלו שיקרא על פי זיכרונו אף כשלא חזר על הקריאה, או שיעמוד אחר לצידו ויקריא או יסמן לו. יתר על כן, ציבור שאין להם בעל קורא, אף על פי כן יקראו בתורה בברכה, ברם, יש שנקטו שאם ברור שיטעו טעויות משמעותיות עד כדי שינוי תכני בפסוקים - יקראו בלא ברכה.
יג. עולה שנאלץ לצאת בדחיפות באמצע הקריאה, באם ניתן הדבר, יברך במקום שפסק קודם שיצא, אך אם לא ניתן הדבר, יעלה אחר תחתיו ויתחיל שוב ממקום שהתחיל הראשון ובברכות תחילה וסוף, אולם אם נאלצו להחליף את ה׳בעל קורא׳ באמצע הקריאה, ימשיכו ממקום שפסק ראשון.
יד. עולה שנאלץ בשעת דחק להפסיק בדיבור לאחר שברך בתורה, יקפיד לקרוא תחילה פסוק אחד או אפילו תיבה אחת, ולאחר מכן ימשיך בקריאה בלא ברכה נוספת.
טו. אין לברך ולקרוא מספר תורה פסול, ומכל מקום כתבו האחרונים שבכדי שלא תשתכח תורת קריאה מהם, נכון שיקרא הש״ץ את הפרשה וההפטרה בפניהם, בלא שיעלו עולים.
טז. ספר תורה שנמצאה בו טעות באמצע הקריאה, ינהג העולה על פי מנהג אבותיו (ואפילו הדבר נוגד את מנהג שאר המתפללים), וכדלהלן: למנהג הספרדים והתימנים יחליפוהו לאלתר והעולה יברך את הברכה האחרונה על הספר החדש בסוף עלייתו, ואילו מנהג האשכנזים שאם על פי דין ניתן לברך ברכה אחרונה במקום שנמצאה הטעות, יברך לאלתר על הספר הפסול ולאחר מכן יחליפוהו, ורק אם לא ניתן לברך שם, יחליפו תחילה את הספר ויברך את הברכה האחרונה על הספר החדש בתום עלייתו.
אם אין בנמצא ספר תורה אחר, מנהג הספרדים והתימנים לסיים הקריאה בספר הפסול ולאחר מכן להפטיר בנביא בלא ברכות, ואילו מנהג האשכנזים שהעולה ישהה מלברך ברכה אחרונה ויעלו שאר הקרואים בלא ברכות והעולה יעמוד לצידם ויקרא עמהם בלחש, ובסיום הקריאה יברך את הברכה האחרונה ויקרא ההפטרה.
יז. הנאלץ לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת התורה, יקפיד לצאת בין העליות, ואם רוב הציבור נאלץ לצאת, יצאו במידת האפשר רק לאחר השבת הספר למקומו.
יח. יום שמוציאים בו שני ספרי תורה ואין ברשותם אלא ספר תורה אחד, יגביהוהו פעם אחת בלבד (לספרדים קודם הקריאה ולאשכנזים לאחריה), ואילו לענין עיתוי אמירת הקדיש אין חילוק אם קראו מס"ת אחד או שניים, לעולם יאמרוהו במקומו.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: