פרק ו

א. אף שראוי להשתדל ביותר במצות ציצית, מכל מקום במקום צורך גדול, כגון שעוסק בפעילות העלולה לגרום לפסול או טינוף הציצית, רשאי להימנע מלבישתה.
ב. תחילת זמן ברכת ציצית כ־50-60 דקות (זמניות) קודם הנץ החמה, הנצרך ללבוש ציצית קודם לכן, ימתין מלברך עד שיגיע זמנה ואז ימשמש בה ויברך. ברם, בדיעבד אם ברך קודם הזמן, יסתפק בכך ולא יברך שנית.
ג. חיילים ש׳הוקפצו׳ משנתם למסדר או לתרגול לילי קצר, אף על פי שעתידים לחזור ולישון, מכל מקום ראוי שילבשו טלית קטן (בלא ברכה).
ד. זמן מצות ציצית נמשך כל היום, לפיכך מי שנבצר ממנו לקיימה בבוקר, יתעטף בציצית בהמשך היום עד שקיעת החמה. יש המורים שרשאי לקיימה אף בזמן בין השמשות, אולם למעשה המתעטף בשעה זו יתעטף בלא ברכה.
ה. אף מי שנבצר ממנו ליטול ידיו מיד בקומו משנתו, ילבש ציצית לאלתר (בלא ברכה), ולאחר שייטול ידיו ימשמש בה ויברך.
ו. הנוהג ללבוש בבוקר ציצית בלא ברכה ולאחר מכן בתחילת התפילה מברך על הטלית ופוטר בכך אף את הציצית שלבש, רשאי לנהוג כך אף כששוהה מספר שעות בין ההשכמה לתחילת התפילה, אולם אם חושש שכלל לא יתאפשר לו להתעטף לאחר מכן בטלית, ישנה ממנהגו ויברך על הציצית מיד עם לבישתה.
ז. מצוה להתעטף ולברך על הטלית בעמידה, ברם, במקום צורך ניתן להקל בכך ולהתעטף ולברך על הטלית בישיבה.
ח. היודע שלא יוכל להימנע מגרירת חוטי הציצית על גבי הקרקע, אין לו להימנע בשל כך מקיום מצוה זו.
ט. מצוה להפריד חוטי הציצית זה מזה, אולם אין להפסיד בשל כך תפילה בציבור.
י. יש להשתדל ולוודא את שלימות החוטים בציצית קודם שילבשנה, ובמיוחד נכון הדבר במציאות שהחשש לפסלותה שכיח. ברם, אין להפסיד בשל כך תפילה בציבור.
יא. ראוי להימנע מהוצאת חוטי הציצית מחוץ לבגד כשהדבר עלול לגרום לקריעתם.
יב. המחליף ציצית באמצע היום מחויב לברך מחדש על הציצית החדשה.
יג. מי שפשט טליתו וחוזר לאחר מכן ומתעטף בה, למנהג התימנים צריך לחזור ולברך אפילו חזר ולבשה לאלתר, למנהג הספרדים אין צריך לברך כל שהיתה דעתו לחזור וללובשה והתעטף בה תוך כחצי שעה משעה שפשטה, ואילו למנהג רבים מהאשכנזים כשהיתה דעתו לכך אינו חוזר לברך אפילו לאחר מספר שעות.
יד. מנהג רבים (מלבד התימנים) שאין לחזור ולברך על טלית שנפלה באמצע התפילה.
טו. הישן בלילה בבגדיו, אינו מברך בבוקר על הציצית, אך ראוי שיכוון לפוטרה בברכה על הטלית גדול, או שיצא בשמיעת הברכה מאחר.
רבים נוהגים להימנע מלשוב ולברך על ציצית שפשטה וחוזר ולובשה לאחר מכן באותו יום, ואפילו אם ישן לאחר שפשטה שינת קבע על מיטתו.
טז. יש מחמירים ונמנעים מלבישת ׳גופיית ציצית׳ הואיל ולא ניתן לפורשה לגמרי ואינה ברת עיטוף, מה גם שאם היא עשויה בד ׳רשת׳ ובשרו נראה תחתיה, כלל לא פשוט שחל עליה שם בגד.
יז. אין חיוב ציצית אלא על כסות שנועדה להגן מפני הקור וכד׳, אך בגד עור שנועד להגנה בשעת אימונים עם כלבי תקיפה אינו בכלל זה, מה גם שבגד העשוי עור אינו מחויב בציצית.
יח. חליפות זיהוי אינם בכלל ׳בגד׳ ופטורים מציצית אפילו כשמשתמשים בהם באופן חריג לעיטוף מפני קור וכד׳, מה גם שלדעת רבים מהפוסקים אין חיוב הטלת ציצית בבגד ניילון שאינו עשוי דרך אריגה.
יט. במקום צורך ניתן ללבוש בגד ציצית שאינו לבן, ואף ניתן במקום זה לצבוע את חוטי הציצית כצבע הבגד.
כ. (1) כשרות ציצית שנקרעו חלק מחוטיה
ציצית שנקרע אחד מחוטיה במקום תליית החוטים בבגד, או בגדיל (במקום הקשרים והכריכות), פסולה, היה הקרע בענף (במקום החוטים), כשרה, ואפילו לא נותר מהחוט כלל במקום זה.
נקרעו שני חוטים בענף (במקום החוטים שמעבר למקום הקשרים והכריכות), והיו שני הקרועים בצידו האחד של הענף (חוטי הענף נחלקים ע"י הקשרים לשני צדדים שבכל אחד מהם ארבעה ראשי חוטים), כשרה, ואפילו לא נותר מהם דבר. היו שני הקרועים משני צידי הענף, פסולה, אלא אם כן נותר מאחד מהם ‘כדי עניבה’ (כארבעה ס"מ).
נקרעו שלושה חוטים ויותר, כל שנותרו ארבעה חוטים בצד אחד של הענף שלכל אחד מהם שיעור ‘כדי עניבה’ (כארבעה ס"מ), ואפילו לא נותר דבר מארבעת החוטים שבצידו השני של הענף, כשרה, אלא שהואיל ונפחת אורכם (כלומר, אורך הגדיל והענף יחד) משיעור ‘י"ב אגודלים’ (כ-25 ס"מ), כשרותה רק בדוחק, ויש להחליפה בהקדם.
אם לא דקדק בשעת תליית הציצית שיהיו תמיד אותם ארבעה ראשי חוטים בצד אחד של הענף, וארבעת הראשים הנוספים בצידו השני, אין חילוק בין אם הקרועים הינם בצד אחד של הענף או בשני הצדדים, ולעולם: אם נקרעו שני חוטים, פסולה, אלא אם כן נותר מאחד מהם ‘כדי עניבה’ (כארבעה ס"מ). ואם נקרעו שלושה חוטים ויותר, כל שנותרו שבעה חוטים בשיעור ‘כדי עניבה’, כשרה, אלא שהואיל ונפחת אורכם משיעור ‘י"ב אגודלים’ (כ-25 ס"מ), כשרותה רק בדוחק, ויש להחליפה בהקדם.
(2) כשרות בגד ציצית שנקרע
בגד ציצית שנקרע רוב אורכו או רוב רוחבו, כך שאינו ראוי לשמש כבגד, נפסל, והרוצה לתקנו צריך להתיר תחילה את הציציות, ולחזור ולהטילם לאחר התיקון. בדומה לזה, ציצית שנקרע לגמרי מקום הנקב שחוטי הציצית תלויים בו (כך שהגדיל כולו נתלש), נפסלה, והרוצה לתקנה צריך להתיר תחילה את ציציות אותו הגדיל, ולחזור ולהטילם לאחר התיקון. לעומת זאת ציצית שנקרעה בחלקה, כגון שנקרע מעט בית הצואר שלה, וכן ציצית שנקרע רק חלק ממקום הנקב (כך שהגדיל נשאר תלוי בה), כשרות.
(3) פשיטת ציצית פסולה
ציצית שנמצא בה פסול, יש לפושטה לאלתר, ומכל מקום במקום גנאי גדול רשאי להישאר עמה עד שיוכל לפושטה בצינעא, ויותר יש להקל במקום שאין לו את היכולת והאמצעים לתקנה.
כא. ראוי לוודא את כשרות הציצית קודם השבת, ובמיוחד נכון הדבר לשוהה בשבת במקום ללא עירוב.
כב. אין לברך על טלית שאולה, אולם השואל טלית מחבירו לתפילה יברך עליה, לפי שסתם דעת הנותן טליתו לחבירו לתפילה להקנותה לו.
כג. טלית של בית כנסת נקנתה לכלל המתפללים, ועל כן כל המתעטף בה מחויב בברכה, ברם, יש נמנעים מברכה כשמתעטפים בה רק משום כבוד הציבור, כגון לעלייה לתורה.
כד. מותר להשתמש באופן זמני בטלית של חבירו בלא רשותו כשאומד דעתו שנוח לו בכך, אלא שמאחר ונחלקו הפוסקים אם מברכים במקרה זה, טוב שיתכוין שלא לזכות בה ויימנע מלברך עליה.
כה. ציצית שנקרעה, מעיקר הדין ניתן לעוטפה דרך כבוד ולהשליכה לאשפה, ומכל מקום המנהג לגונזה.
כו. הנכנס לבית קברות או שוהה בסמוך למת, צריך להסתיר ציציתו, ומנהג התימנים להקל בכך.
כז. מי שממתין להגעת טליתו, לא יימנע בשל כך מתפילה בציבור.