פרק ד

א. הישן שינת קבע ביום, אין מברך לאחריה ברכות התורה.
ב. אין לברך ברכות התורה אחר שינת עראי בלילה, אך הניעור משינת קבע בלילה (כגון שישן על מיטתו למעלה מחצי שעה) ומתעתד ללמוד, מברך, מלבד למנהג התימנים שאף הישן שינת קבע בלילה אינו חוזר ומברך כל שהוא קודם חצות.
ג. הניעור בלילה משינת קבע, אף אם מתעתד לחזור ולישון, צריך לברך עתה ברכות התורה קודם שילמד. ולענין אם צריך לחזור ולברכם בבוקר, מנהג רבים מהאשכנזים להימנע מלברך, ואפילו ישן שוב שינת קבע, ואילו רבים מהספרדים נוהגים לחזור ולברך.
ד. הניעור כל הלילה, למנהג רבים מהאשכנזים לא יברך ברכות התורה בבוקר (ורק אם יוכל יצא בשמיעת הברכות מאחר, או שיתכוון להיפטר בברכת ‘אהבת עולם’ (‘אהבה רבה’)), אלא אם כן יָשַן שינת קבע ביום (שלפני אותו לילה או שלאחריו), מנהג הספרדים לברך, ואילו מנהג התימנים ומקצת מהאשכנזים להשתדל לצאת בשמיעת הברכה מאחר, וכשלא ניתן הדבר, מברכים בעצמם.
ה. אין לברך ברכות התורה על הרהור בדברי תורה, ולענין שמיעת דברי תורה מוקלטים נחלקו האחרונים, ולמעשה בכדי לצאת מן הספק, ראוי לברך ולומר מספר פסוקים (כגון את פסוקי ברכת כהנים) קודם שמיעתם.
ו. יש להקפיד לברך ברכות התורה קודם התפילה, בדיעבד כשלא ברך קודם התפילה, יוצא בברכת ‘אהבת עולם’ (‘אהבה רבה’) ובלבד שיעסוק בתורה (באמירת מספר פסוקים וכד׳) בתום התפילה.
ז. יש להיזהר מלהפסיק בדיבור וכד׳ בין ברכות התורה ללימוד שלאחריהן, ולכל הפחות יאמר לאלתר פסוק או הלכה קצרה.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: