פתיחה
פרוייקט זה הוקם כדי לספר את סיפורם של אנשי הרבנות הצבאית במלחמת חרבות ברזל. החומרים המאוגדים כאן מחולקים לשישה שלבי מלחמה מרכזיים: החל מאירועי הפתיחה, דרך ימי הערכות וההמתנה, התמרון בעזה, המערכה בצפון, עם כלביא, מרכבות גדעון ובתוכה מאמצי השו"ן השונים ושגרת המלחמה. בנוסף, הובאו סרטונים העוסקים בנושאים מקצועיים. כל שלב חושף טפח מעבודת הקודש שנעשתה הן בדרגי השטח והן במחנה הרבנות 'שורה'.
פרויקט זה נשען ברובו על חומרים שתועדו ונאספו בזמן אמת על ידי צוות התיעוד המבצעי של חיל הרבנות שהוקם ופעל מטעם מערך הלמידה והתחקור החילי מתוך הכרת גודל השעה ואחריות היסטורית. תיעוד זה מוקדש לזכרם של חללי צה"ל, ולכבודם של רבני, נגדי וכלל סגלי הרבנות הצבאית, בסדיר ובמילואים, שקידשו שם שמיים ברבים, והוכיחו כי הספר והסייף כרוכים זה בזה.
"כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"
דבר הרב הראשי לצה"ל, תת אלוף הרב אייל קרים
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר" (דברים לב, ז)
הציווי להתבונן במהלך הדורות איננו רק קריאה ללימוד העבר, אלא אחריות להמשכיות. אנו מצווים לא רק על הזיכרון הטכני, אלא על התבוננות: "בינו שנות דור ודור". הזיכרון היהודי איננו ארכיון של תאריכים ועובדות יבשות; הוא תביעה להעמיק, להתבונן, לבנות זהות, ערכים וכיוון, ולהבין את מהלך ההיסטוריה ואת יד ההשגחה האלוקית הפועלת בתוכה.
תיעוד פועלה של הרבנות הצבאית במלחמה, איננה סיכום דברים בעלמא, אלא קיום צו ה' לדורנו ולדורות הבאים: להתבונן במעשי ה' ובגבורת הלוחמים והעם, ולהבין את גודל השעה.
יסוד האמונה הישראלית מושתת על העברת הלפיד. אין אנו מסתפקים בידיעה כי יצאנו ממצרים; אנו מצווים על "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". חובתנו היא לספר, להמחיש ולהעביר את החוויה של המעבר מעבדות לחירות ומאפלה לאורה. במלחמת "חרבות ברזל", ראינו בעינינו את המושג "בדמייך חיי". חשנו בכאב הגדול, אך גם חזינו בגילוי תעצומות הנפש האדירות של עם הנלחם על חייו ועל ארצו. כפי שאנו מצווים לספר ביציאת מצרים כדי לטעת אמונה בלב הבנים, כך מוטלת עלינו החובה לספר את סיפורה של המלחמה הזו – סיפור של רוח, של מסירות נפש ושל אמונה יוקדת בלב הקרבות.
חז"ל מלמדים אותנו כי נס הפורים לא היה נשמר לולא ביקשה אסתר המלכה: "כתבוני לדורות". כך גם ימי החנוכה, שנקבעו לדורות כ"ימי הלל והודאה". הזיכרון הלאומי איננו נוצר מאליו; הוא דורש פעולה אקטיבית של כתיבה, תיעוד וקביעה לדורות. במלחמה זו, לצד החושך הגדול, האירו בפנינו ניסים גלויים ונסתרים, וגילויי גבורה יהודית שהם בבחינת "בימים ההם בזמן הזה". תיעודם ושימורם הוא הדרך שלנו לומר "כתבוני לדורות".
כוחו של הזיכרון טמון בבחירה. אנו יכולים לבחור לזכור רק את השבר, את האובדן ואת הכאב הנורא. אולם המסורת היהודית מלמדת אותנו לבחור בזיכרון בונה. אנו בוחרים לזכור את גבורת הנופלים, את הערבות ההדדית, את רוח הלחימה ואת קדושת החיים, את ההתגייסות המופלאה, את התפילות לפני היציאה לקרב, את דבקותם של הלוחמים במשימה ואת קידוש השם הגדול שהתגלה במחנות ובשדות הקרב. אנו בוחרים לתעד לא רק את הקושי, אלא את האופן שבו הרוח הישראלית והיהודית התרוממה מעל העפר והאפר.
אנו אלו שבידם העט לכתוב את הפרק הנוכחי בתנ"ך של ההיסטוריה הישראלית. האחריות היא כפולה: אחריות לניצחון בשדה הקרב, ואחריות לניצחון הרוח.
אי אפשר לחתום מבלי להביע הערכה עמוקה ומלאת הוד, לאחיי ורעיי, מפקדי וחיילי הרבנות הצבאית בסדיר ובמילואים. ראיתי אתכם בשעות הקשות ביותר במחנה 'שורה', מטפלים בחרדת קודש ובדמע בחללינו הקדושים, בבחינת "חסד של אמת". ראיתי אתכם חוצים גדרות ונכנסים אל תוך האש בעזה ובלבנון, חמושים באמונה ובתחושת שליחות, פעלתם במסירות גוף ונפש, לעיתים עד כדי חירוף נפש ממש, כדי להביא את דבר ה' למחנה, וכדי להבטיח שאף חלל לא יישאר מאחור. אתם ההוכחה החיה לכך ש"נצח ישראל לא ישקר".
"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"
תא"ל הרב אייל קרים
הרב הראשי לצה"ל
סיפורה של הרבנות הצבאית במלחמת חרבות ברזל
