יום תל-חי - י"א באדר תר"פ (1920) בחצר תל-חי שבאצבע הגליל התחולל בתאריך זה קרב בין קבוצת פורעים ערבים לבין תושבי המקום היהודים. בקרב יריות שהתפתח נהרגו שישה מאנשי המקום, ובהם יוסף טרומפלדור. ששת החללים הללו הצטרפו לשני חללים נוספים שנהרגו קודם לכן. בעקבות הקרב נאלצו המתיישבים לפנות את תל-חי, אך סיפורם הפך למיתוס מרכזי של התנועה הציונית. המילים האחרונות המיוחסות לטרומפלדור - "טוב למות בעד ארצנו" - הפכו לאחת מהדוגמאות המרכזיות לנכונות התנועה הציונית להגן בחירוף נפש על עקרונותיה. על קברם של מגִני תל-חי הוקמה אנדרטה ובמרכזה ארי שואג.
זמן מורשת
תל חי הייתה נקודת התיישבות יהודית באצבע הגליל, אשר הוקמה על ידי קבוצה חלוצים ב- 1916, במקביל לקיבוץ כפר גלעדי. מסביב ליישובים היו כפרים בדואים ונוצרים שפגעו לא פעם ביהודים. הקרקעות של תל חי היו אמורות להיות בשטח צרפתי, לפי הסכם סייקס-פיקו לאחר מלחמת העולם הראשונה. המצב המתוח בסוריה בעקבות המלכתו של פייסל למלך סוריה והדחתו על ידי הצרפתים גרם להתדרדרות נוספת במצב הביטחון באזורים נידחים בסוריה ובלבנון, ביניהם גם אצבע הגליל.
ב- 1 במרץ 1920 , הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל חי, בטענת כי מחפשים צרפתים המתחבאים בו. במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל חי, החליט כאמיל להחרים את נשקם של אנשי תל חי, ובניסיונו לקחת את הנשק מאחת מהם, נפלט כדור והושמעה זעקה לעזרה. טרומפלדור חשב כי הערבים תוקפים את אנשיו והורה לפתוח באש. במהלך הקרב רץ טרומפלדור לשער בכדי למנוע כניסה נוספת של בדואים ונפצע אנושות, יחד עם זאת, נהרגו 4 מגנים נוספים בקרב. קרב זה נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו, הבדואים נסוגו גם הם, מכיוון שהבינו כי לא יוכלו לכבוש את תל חי.
למרות נסיגה זו, האובדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל חי הוביל לנטישתו של המקום לעת ערב. טרומפלדור והפצועים הובאו לכפר גלעדי לטיפול אצל ד''ר גרשון גרי ולפי עדויות רבות, אמר לקראת מותו: "לא נורא, טוב למות בעד ארצנו".
שמונת הרוגי תל-חי נקברו בקבר אחים, במעלה הדרך בין תל-חי לכפר-גלעדי. על קברם הוצב פסל האריה השואג. ברל כצנלסון ניסח את ה"יזכור" לנופלי תל-חי שהפך (בשינויים קלים) ל"יזכור" של מערכת הביטחון וצה"ל, וטבע את האִמרה "אשרי מי שמת ותל-חי למראשותיו". יום נפילת תל-חי, י"א באדר, הפך יום זיכרון. מאוחר יותר נקבע כ"יום ההגנה".
ההיאחזות של המתיישבים בתל חי היוותה גורם חשוב להכללת אצבע הגליל בשטח ארץ ישראל התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל ראו בעמידת היישובים בגליל ובקרב תל-חי מופת וסמל לנכונות לעמוד וללחום על קיומה של כל נקודת ישוב. קרב תל-חי זירז את הקמת ארגון ה"הגנה", שלושה וחצי חודשים אחר-כך, וערכיו המרכזיים של הארגון נקבעו על-פי מורשת תל- חי: כל ישוב צריך להגן על עצמו בכוחותיו הוא; ההתיישבות היא שתקבע בפועל את היסודות והגבולות לבית הלאומי ולעצמאות בעתיד.
מקורות: פרשת תל חי – תעודות להגנת הגליל העליון בתר''ף (1919-1920), מאת נקדימון רוגלספר תולדות ה"הגנה", חלק א', בעריכת בן ציון דינור.
