קורות חיים
לאה גולדברג (1911-1970)
משוררת,סופרת,מחזאית,מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות
לאה גולדברג נולדה בקניגסברג שבפרוסיה. במלחמת העולם הראשונה גורשה משפחתה מפרוסיה והיא גדלה בקובנא שבליטא. בשנת 1918 החלה ללמוד בגימנסיה העברית שבקובנא .
ב-1930 יצאה לגרמניה, למדה באוניברסיטאות ברלין ובון בהיותה בת 22 סיימה עבודת דוקטורט בשפות השמיות. ב-1933 חזרה לליטא, שם החלה ביצירתה הספרותית ופרסמה שירים ומאמרים פרי עטה בכתבי עת עבריים. בנוסף לימדה בבית ספר עברי והיתה חברה בקבוצת הסופרים "פתח".
בשנת 1935 עלתה ארצה ועסקה בהוראה בבית ספר תיכון בתל אביב. הצטרפה למערכת העיתון "דבר", הייתה מזכירה של חבורת "יחדיו" ואחר כך הצטרפה למערכת "על המשמר". בין השנים 1943-1944 ערכה ספרי ילדים ב"הוצאת הפועלים".
החל משנת 1952 שמשה פרופסור לספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים ומשנת 1963 ראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה.
בארץ השתייכה לאה גולדברג לקבוצת המשוררים המודרניסטיים ויחד עם זאת כתבה במשקל ובחריזה. נמנתה עם קבוצת הסופרים "יחדיו" בראשות אברהם שלונסקי אשר הוציא לאור את השבועונים "טורים" ו"כתובים".
החלה לכתוב בהיותה בת 11, ולראשונה פרסמה שירים ומאמרים בעיתונות העברית בליטא. לאה גולדברג התרחקה מפוליטיקה כל ימי חייה, בשיריה היא נמנעה מכל התייחסות לתחום הציבורי.
אך בשירי המחזור על הפריחה וכן בשירים נוספים אם כי לא רבים, שנכתבו אחרי מחזור זה היא הגיבה בדרכה לנסיבות וביטאה חשיבות לזמן שאבד בחייה.
יצירתה רבה ומגוונת, החל מיצירות לילדים דרך פרוזה, שירה, מחזות למבוגרים וכן מחקרים ותרגומים של יצירות מופת. שירים רבים פרי עטה הולחנו והם מבוצעים על ידי טובי המבצעים.
מתוך השיר 'סליחות'
"באת אלי את עיני לפקוח
וגופך לי מבט וחלון וראי
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים"
מתוך 'משירי ארץ אהבתי'
"מכורה שלי ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר
ושבעה ימי אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר"
כתבה ספרי שירה רבים. הראשונים שבהם: טבעות עשן (1935) ; שבולת ירוקת העין (1940) ; מביתי הישן (1944) ; על הפריחה (1948) ; ברק בבוקר (תשט"ו) ; מוקדם או מאוחר (1959) ; עם הלילה הזה (1964).
בשנת 1937 כתבה ספר פרוזה, מכתבים מנסיעה מדומה, וב-1946 כתבה רומן בשם והוא האור.
כתבה שלושה מחזות. ביניהם ים בחולון ב-1938 ובעת הארמון ב-1954 (שעלה בקאמרי לאחר מותה).
יצירותיה לילדים הפכו לקלאסיקה ודורות רבים של ילדים גדלו על ספריה. ספריה הראשונים האורחת מכנרת והעיר והכפר יצאו לאור ב- 1939. לאחר מכן הופיעו ידידי מרחוב ארנון (1943) ; מה עושות האיילות ׁ(1949) ; מעשה בשלושה אגוזים (1960) ומעשה בצייר (1965).
מהמפורסמים שבספריה ; דירה להשכיר, ניסים ונפלאות, שמגר הנגר ואיה פלוטו.
תרגמה ספרי מופת רבים משל גורקי, צ'כוב, ה. מאן, טולסטוי, איבסן, פטררקה, שייקספיר ועוד. תרגמה את היצירה רבת ההיקף מלחמה ושלום.
זכתה בפרס רובין על ספרה על הפריחה, לאחר פטירתה, הוענק לה פרס ישראל לספרות, וכתביה המקובצים החלו להופיע ב "ספריית פועלים".
נקודות למחשבה לאה גולדברג:
לאה גולדברג למדה, כתבה ופרסמה שירים בעברית עוד לפני שעלתה לארץ, ובעלייתה היא כבר היתה המשוררת מוכרת למדי בשפה. היא הייתה גם ד"ר לשפות שמיות (עברית, ערבית, ארמית...) ולהיסטוריה של העם היהודי, ולימדה תנ"ך וספרות עברית כשעלתה לארץ .
- האם אתם רואים במעשיה של גולדברג, במהלך חייה , מעשים ציוניים? אילו מעשים ולמה הם ציוניים לדעתכם?
מתוך מחזור שירי סוף הדרך \ לאה גולדברג
הדרך יפה עד מאוד- אמר הנער
הדרך קשה עד מאוד –אמר העלם.
הדרך ארכה עד מאוד- אמר הגבר.
ישב הזקן לנוח בצד הדרך.
שיר זה של גולדברג מתאר את ההתייחסות ל"דרך" מזויות שונות של ההליכה בה: גיל הילדות, גיל הנעורים, גיל העמידה והזקנה. נראה שלכל גיל קיים מבט אחר על החיים. הנער רואה את הדרך (החיים) יפה ונעימה, העלם רואה את הדרך קשה(מסתכל על חייו בהווה), הגבר כבר מסתכל על חייו בעברו, מכברת הדרך שעבר עד היום, והזקן לא "רץ" יותר במסלול המירוץ הרגיל של החיים, הוא נח.
- מה אתם למדים מהשיר לגבי שלבים בחיים של אדם?
- מה דעתכם על השלבים המתוארים בשיר, האם אתם מזדהים עם התהליך ?
