החוק:
ביום כ"ה בסיוון התשע"ד 23 ביוני 2014, חוקקה הכנסת את חוק "יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן". מטרת החוק היא להעלות את המודעות "בקשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן ולזכויותיהם לפיצוי".
רקע כללי:
בעבר ברחבי המזרח התיכון ובצפון אפריקה חיו ופעלו במשך אלפי שנים קהילות יהודיות ענפות ותוססות. במהלך ימי הביניים היוו קהילות אלה את החלק הגדול, הפעיל והמשמעותי של העם היהודי.
עם עליית האסלאם במאה השביעית הוגדר מחדש מעמדם החוקי של היהודים. השלטון המוסלמי הגדיר אותם, במעמד של בני חסות (ד'מה). מתוקף מעמדם הורשו להמשיך להחזיק בדתם ולנהל באופן עצמאי את חיי הקהילה שלהם וזאת בתמורה לתשלום מס הג'זיה ולשורה של חוקים מגבילים. במסגרת הד'מה הצליחו היהודים בארצות האסלאם לנהל חיי דת וקהילה פוריים.
תפנית ניכרת במעמדם של היהודים בארצות האסלאם חלה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, החלו פוגרומים בארצות האסלאם השונות, הידוע שבהם הינו "הפרהוד" שהתרחש בעיראק בו נפגעו אלפי יהודים ונרצחו מאות.
לאחר אישורה של תוכנית החלוקה באו"ם והקמת מדינת ישראל, התגברו הפגיעות ביהודים בכל רחבי המזרח התיכון ובצפון אפריקה. מציאות זו של דחיקת היהודים מהסביבה ומהמנגנונים החברתיים בהם חיו ופעלו היו הרקע ליציאה ההמונית של היהודים מארצות ערב.
1. מה משמעותו של יום הזיכרון לגירוש היהודים מארצות ערב ואיראן בהקשר להיסטוריה הלאומית של מדינת ישראל?
2. כיצד סיפור הגירוש משפיע על הזהות והזיכרון הקולקטיבי של הציבור היהודי בישראל?
3. אילו לקחים אפשר להפיק מהאירועים הללו לגבי ערכים כמו שייכות, זכויות אדם ומאבק על קיום?
4. איך ניתן לקדם אחדות והכרת השונה בתוך החברה הישראלית דרך זיכרון אירועים כמו הגירוש?
5. מהי חשיבותה של ההנצחה והחינוך בנושא זה עבור דורות העתיד, במיוחד בקרב חיילים ולוחמים?
