יעקב דורי (במקור: דוסטובינסקי) נולד בשנת 1899 באודסה, שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת 1906 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון עות'מאני, והתגורר בחיפה. דורי למד בבית הספר הריאלי בעיר, שהיה אחד ממוסדות החינוך העבריים הראשונים בארץ. בילדותו ובנעוריו הושפע מתנועת “השומר” ומערכי ההתיישבות וההגנה, שעיצבו את תפיסת עולמו הביטחונית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, המשפחה גורשה מישראל על ידי העות’מאנים, ויעקב נאלץ להמשיך את לימודיו בחו"ל. לאחר המלחמה שב לארץ ולמד הנדסה בטכניון בחיפה, שם רכש ידע מדעי וטכנולוגי שסייע לו בהמשך דרכו הצבאית. בשנות ה־20 הצטרף לההגנה, הארגון הצבאי המרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל, והיה לאחד ממפקדיו הבולטים. הוא נודע בכינוי "יקי" ובכישוריו הארגוניים והפיקודיים.
במהלך מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט (1936–1939) היה דורי מראשי ההגנה וניהל את ההכשרה הצבאית של אלפי לוחמים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שימש קצין קישור בין ההגנה לצבא הבריטי, וסייע בהקמת יחידות עבריות במסגרת הבריגדה היהודית. לאחר קום המדינה, בשנת 1948, מונה על ידי דוד בן־גוריון לרמטכ"ל הראשון של צה"ל. תפקידו היה קשה ומורכב במיוחד – עליו הוטלה האחריות לאיחוד כל כוחות המחתרות השונים (ההגנה, האצ"ל והלח"י) תחת מסגרת צה"לית אחת.
דורי עמד בראש הצבא בתקופה הקריטית של מלחמת העצמאות, אך בשל מצב בריאותו שימש בעיקר כגורם מתאם ומנהלי, בעוד יגאל ידין שימש למעשה כסגנו וראש אגף המבצעים. למרות זאת, תרומתו להנחת היסודות הארגוניים, הלוגיסטיים והמקצועיים של צה"ל הייתה עצומה. בשנת 1949, עם סיום המלחמה, פרש מתפקידו והעביר את הפיקוד ליגאל ידין.
לאחר פרישתו מצה"ל שימש יעקב דורי בתפקידים ציבוריים ואקדמיים חשובים. הוא היה יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, נשיא הטכניון בחיפה בין השנים 1951–1965, ותרם רבות לקידום ההשכלה והמדע בישראל.
יעקב דורי נפטר בשנת 1973, בגיל 74, ונקבר בחיפה. דמותו נחרתה בזיכרון הלאומי כאדם שקט, מסור ובעל חזון, אשר הניח את התשתית למערכת הצבאית והמדעית של מדינת ישראל. מורשתו משמשת עד היום דוגמה למנהיגות אחראית, שקולה וחדשנית.
